סוד מכירת יוסף, עשרה הרוגי מלכות והמבחן הנצחי של הצדיק

שיעור מס' 150 | יום א' פר' ואתחנן י' מנחם אב (ט' באב נדחה) תשנ"ח.

מאמר עמוק המבאר כיצד כל הצרות והגלויות שורשן בפגם מכירת יוסף והספק בצדיק האמת. דרך ניסיון האחים את יוסף בבור הנחשים, חוסר האמונה במשה רבינו על הים, ומסירות נפשם של עשרה הרוגי מלכות, מתגלה סוד ההמתקה והכפרה של עם ישראל.

ילדים שאלו אותי למה היו כאלה הריגות קשות ונוראות בעם ישראל. התשובה היא שכל ההריגות הקשות והנוראות הן אך ורק על מכירת יוסף. כל ההריגות שהרגו אותנו והורגים אותנו ויהרגו אותנו, כל השואות הנוראות, כל אושוויץ – הכל זה על מכירת יוסף. ואם לא עשרה הרוגי מלכות, לא היה נשאר שום זכר מעם ישראל.

מכירת יוסף נעשתה בדותן, בסביבת עפולה. שמה זרקו אותו לבור מלא נחשים ועקרבים. הבור ריק, אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. האחים אמרו: אנחנו לא יודעים אם הוא צדיק או רשע. כולם היו אנשי אמת, אנשים שמחפשים את האמת. לכן הם החליטו לזרוק אותו לבור של נחשים ועקרבים ולעשות לו מבחן. אם הנחשים והעקרבים יישכו אותו – סימן שהוא רשע. לא יישכו אותו – סימן שהוא צדיק.

יוסף היה כמה שעות בבור כשהוא מוקף נחשים ועקרבים. כל שניה פרחה נשמתו, כל שניה הוא ראה שבאים להכיש אותו, לעקוץ אותו ולהמית אותו. על השעות האלה אנחנו כבר סובלים קרוב לארבעת אלפים שנה. בגלל השעות האלה שהוא היה מוקף נחשים ועקרבים, אנחנו מוקפים במחבלים, בנאצים ובשונאי ישראל. אלה הם הנחשים והעקרבים שהקיפו את יוסף.

כולנו היינו במכירת יוסף. כל עם ישראל, כל הדורות, כל הנשמות שהיו ושיהיו – כולם השתתפו במכירת יוסף, כולם היו מעוברים בעשרת השבטים בשעה שזרקו את יוסף לבור. היום אנחנו לא יודעים למה אנחנו מוקפים בכל כך הרבה מחבלים שכל שניה מוציאים לנו את הנשמה, אבל אצל יוסף, השעות האלה בבור היו כמו נצח. עשרות ומאות נחשים זחלו מסביבו, ניסו לגעת בו, וכל שניה פרחה נשמתו מחדש.

המבחן של הצדיק האמיתי

כשהוציאו אותו מהבור הוא כבר היה גוסס, בלי רוח חיים. נשאלת השאלה: כיצד מוכרים אדם יפה תואר ויפה מראה, את היופי והחן של כל העולם, בעשרים כסף? עבד פשוט שווה אלפיים דולר, עשרים אלף דולר. עבד כמו יוסף, יפה תואר ויודע את כל החכמות שבעולם, שפניו היו מאירות מסוף העולם ועד סופו, שווה לפחות שני מיליון דולר! היו צריכים למכור אותו במיליוני כספים.

אלא שבשעה שהוציאו אותו מהבור, הוא היה כולו ירוק, נטול כל רוח חיים. השעות שהיה בבור היו בשבילו נצח נצחים, ואנחנו משלמים על זה קרוב לארבעת אלפים שנה. כל הקינות שאנו בוכים הן בכיית יוסף, בכיית הצדיק: > "אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב".

אדם לא יודע תמיד אם הצדיק הוא אמיתי או לא. הוא יזרוק אותו לנחשים ועקרבים, הוא יעשה מבחנים על הצדיק. עוד לא ברור לו אם הצדיק אמיתי, תמיד יש לו תשעים ותשעה אחוז ספק, בקושי פרומיל אחד של אמונה. תמיד הוא מנסה אותו מחדש.

מול סוף: הספק במשה רבינו

כך היה גם עם עם ישראל על ים סוף. הם עמדו "מול סוף". אני אומר לכם: שבו תלמדו קצת עם הילדים מה זה "מול סוף"! היום ילדים בגיל עשר מדברים רק על רכבים ומכוניות, כי האבות נהגים ומדברים רק על זה. במקום לעשות שולחן שבת וללמוד, מדברים על כסף ומשכנתאות. מי שלא לומד פה עם הילדים, צריך לזרוק תשעים אחוז מהם מפה. מה תדבר עם הילדים אם ההורים בעצמם לא יודעים איפה הם נמצאים?

מה היה מול סוף? עם ישראל התחלק לארבע כיתות. הם חשבו שמשה כבר לא יכול לעזור להם. הם לא ידעו מי זה הצדיק. משה עשה ניסים ומופתים, הביא עשר מכות, אבל הם חשבו שהוא רק מכשף שיודע להביא חיות מהיערות.

הגמרא מסבירה שהחרטומים ידעו לעשות ערוב וצפרדע, כי הם שלטו על השדים ויכלו להביא בריות גדולות כמו אריות ונמרים. אבל מכת כינים הם לא יכלו לעשות, כי קשה לשדים לאסוף מיליארדים של כינים קטנות מכל העולם. אז בני ישראל חשבו שלמשה פשוט יש פטנט אחר שהחרטומים לא יודעים. כשהם עמדו מול הים וראו את המצרים מתקרבים, הם החליטו שמשה פשט את הרגל. ארבע כיתות עמדו שם: חלק אמרו נעשה מלחמה, חלק אמרו נברח למדבר, חלק אמרו ניכנע, וחלק אמרו נקפוץ לים.

מכות הרצח בדרך לקבר רחל

בדיוק כמו שזלזלו במשה, כך בזו ליוסף. תמיד רוצים לדעת אם הצדיק הוא אמיתי, אז זורקים אותו לבור לראות אם יינצל. והנה, הניסיון הצליח ויוסף יצא חי. שום נחש ושום עקרב לא נגע בו. אז למה מכרו אותו? כי אמרו: נעשה עוד ניסיון. נמכור אותו למצרים ונראה אם נמצא אותו חי אחרי עשרים שנה. ניסיון אחד זה לא מספיק, אולי זה היה מקרה ואולי הנחשים לא היו רעבים.

אחרי העינוי הנורא שפרחה נשמתו מיליון פעם והוא נהיה לבן כסיד, מכרו אותו לישמעאלים. אבל המכות שהוא קיבל בדרך היו נוראות. פשטו לו את העור מעל הבשר. מעפולה ועד קבר רחל – זה היה המסלול – היכו אותו מכות רצח. הוא כמעט מת תחת המכות, ורק בנס נשארה נשמתו בכפו.

רבי אברהם בן רב נחמן מביא בספרו "כוכבי אור" שמוטב היה להרוג אותו מאשר למכור אותו לישמעאלים האלה. מכירת יוסף לערבים הייתה כמו רציחה ממש. עבדים באותה תקופה היו כלי שרת בידי האדונים, כלי התעללות. קונים עבד בגרושים ומתעללים בו עד שתצא נפשו.

הפשיטו לו את העור ממכות הרצח שהוא קיבל בכל הדרך, עד שהוא קפץ לרחל אמנו וכשהושיט את היד התחיל לצעוק: אמא! אמא! אז מיד יבשו ידם של אותם הערבים ימח שמם שהיכו אותו, עד שביקשו ממנו מחילה.

עשרה הרוגי מלכות ומסירות הנפש של התנאים

על המכירה הזו אנו קוראים ביום הכיפורים ובתשעה באב את "עשרה הרוגי מלכות". עלה רבי ישמעאל כהן גדול בסילודים לשמיים, ושאל אם באמת נגזרה הגזירה והם צריכים להיות כפרה על עם ישראל לכל הדורות. העשרה האלה יכולים לכפר על כל מה שעובר עלינו.

אחד מאותם עשרה היה רבי חנינא בן תרדיון. הגמרא במסכת עבודה זרה מספרת שכאשר חלה רבי יוסי בן קיסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. רבי חנינא היה מקהיל קהילות ברבים ולומד תורה עם עשרות אלפי תלמידים.

כדי להבין מה זה עשרות אלפי תלמידים, הגמרא בכתובות מספרת על רב הונא בבבל, שהיו לו שלושה עשר אמוראים שתירגמו והסבירו את דבריו לקהל העצום. > "כשהוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא, היו מנערים את שולי הבגדים שלהם, והיה עולה ענן של אבק ומכסה את השמש". עד כדי כך שראו את החושך בארץ ישראל ואמרו: "קם ליה ממתיבתא דרב הונא בבלא".

כך גם רבי חנינא בן תרדיון הקהיל קהילות ברבים בשדה הפתוח, למרות גזירת הרומאים. אמר לו רבי יוסי בן קיסמא דברי כיבושין היוצאים מהלב: "חנינא אחי, אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה? שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו... ואני שאמרתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים, מה יהיה מחר? ישרפו אותך באש!".

ענה לו רבי חנינא: "מן השמים ירחמו". אמר לו רבי יוסי: "אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו? תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר התורה באש".

שאל אותו רבי חנינא: "רבי, מה אני לחיי עולם הבא?" אדם שלומד תורה עם עשרות אלפי אנשים שואל אם יש לו עולם הבא! אמר לו רבי יוסי: "כלום מעשה בא לידך?" ענה לו: "מעות של פורים התחלפו לי במעות של צדקה, וחלקתים לעניים". הוא נתן מכספו האישי לצדקה בסתר, בלי שאף אחד ידע.

אמר לו רבי יוסי: "אם כן, מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי". פרוטה אחת של צדקה בסתר שאף אחד לא יודע ממנה, שווה יותר ממיליונים של לימוד תורה בגלוי. לא עברו ימים מועטים, נפטר רבי יוסי בן קיסמא, וגדולי רומי הלכו לקברו והספידו אותו הספד גדול. ובדרך חזרה, הם תפסו את רבי חנינא בן תרדיון ושרפו אותו ואת ספר התורה באש, כפרה על כל ישראל.

שיעור מס' 150