עומק הדיבור: למסור את הנפש על כל אות ואות

שיעור מס' 254 | קלטת מס' 254 * ליל ובוקר תשעה באב תש"ס - בביהמ"ד בעידו הנביא * בוקר יום ו' פר' ואתחנן, י' מנ"א תש"ס - בישיבה * בוקר יום א' פר' עקב, י"ב

הדיבור הקדוש והגיית האותיות בשלמות הם הצינור לכל השפע בעולם. כאשר אדם מכוון בכל מילה ומוכן למסור את נפשו על כל אות, הוא בורא נשמות חדשות, וזוכה להארה רוחנית עצומה.

הגמרא מספרת על אשת רבי חנינא בן דוסא, ומרמזת לנו סוד עצום. המילה "אשת" היא ראשי תיבות: "אבנים שלמות תבנה". כל מילה שמוציאים מהפה צריכה להיות בשלמות. כאשר מדברים בשפה ברורה, אפשר להמשיך את כל השפע לעולם, ואפילו להחיות מתים.

הנביא צפניה אומר:

"כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה'"

רבי נחמן מברסלב מסביר שאם תהיה לנו שפה ברורה, כל העולם יעשה תשובה ברגע אחד. ברגע שנדבר ונתחנן בשפה ברורה, אות אחר אות, ממילא יתהפך לבבם של הרשעים להשם יתברך. כל העבודה שלנו היא לדבר בכוונה, אות אחר אות, בסבלנות.

מי שיחזיק מעמד בעבודה זו, יראה ניסים. רבי אליהו לופיאן זצ"ל היה צועק: "אם ישאלו אתכם ההורים שלכם: הקב"ה יזרוק לכם צלחת עם אוכל מהשמיים?! תגידו כן! הקב"ה יזרוק לנו צלחת עם אוכל מהשמיים!" ככה צריך ללכת, עם אמונה מוחלטת. אם מגיע לאדם כסף או ישועה, זה יגיע אליו.

הבל הפה שבורא נשמות

רבי נחמן מלמד (בתורה ס"ה וס"ו) שעל ידי ניגון קדוש אפשר להחזיר את כל האפיקורסים בתשובה, כי הניגון חודר עמוק לתוך הלבבות. בתורה ל"א מבואר סוד נוסף: מכל הבל פה של קדושה, של התבודדות ודיבורי תורה, נוצרת נשמה. הנשמה הזו חודרת לתוך הרשעים ופתאום הם חוזרים בתשובה. מישהו צעק בשדה בכל הכוח להשם יתברך, והבל הפה הזה התעבר באותם אנשים רחוקים והחזיר אותם למוטב.

ולהיפך, חס ושלום, כשמדברים שטויות, נוצרות מזה נשמות של מזיקים שמחטיאות אחרים. הכל תלוי במה שהאדם מוציא מהפה, כי מכל אות ומכל מילה נוצרת נשמה.

האותיות שמחבקות את האדם

כאשר אדם מדבר מילה במילה, כל מילה מחבקת אותו. אם אדם יהיה טיפה טהור וקדוש, הוא ירגיש שכל אות מחבקת ומלבבת אותו, ולא נותנת לו לעזוב. הוא ירצה להמשיך עוד ועוד. פעם היו אומרים את הפסוק "רננו צדיקים בה'" במשך 45 דקות!

כשאנו הוגים כל אות ואות, אנו עושים את רצונו של מקום. הצדיק רוצה להשפיע עלינו כל טוב – דירות נאות, שפע וברכה – אבל הוא לא יכול להשפיע בלי אותיות. האותיות הן הצינור של השפע. כאשר בולעים את המילים וממהרים, הצדיק מתחיל לבכות. הוא הכין לאדם שפע עצום, והאדם החמיץ זאת כי בלע את המילים. אז המקום הופך ל"שדה בוכים", ומזה באות לאדם צרות.

בעל התניא כותב באגרות הקודש שמי שניגש לעמוד וגומר את תפילת שחרית בפחות משעה וחצי – שלא יתנו לו לגשת! הוא דורש להתפלל בכוח ובצעקות, כי זה מה שיאיר לאדם את המוחין. כל אות היא כמו שושנה, וכל מילה היא קבוצת שושנים. כשאדם אומר "ברוך", האות ב' תופסת אותו ואומרת לו: "אל תלך ממני, אני אתן לך את כל טוב העולם!".

סוד הברכה: שהכל נהיה בדברו

מספרים על מי שגדל להיות ראש ישיבת מיר, שבהיותו ילד בן חמש במלחמת העולם הראשונה, פרצו חיילים גרמנים לביתם. הם העמידו את כל המשפחה ליד הקיר ואמרו: "תוך חמש דקות, אם אין כסף – אין חיים".

האבא, שהיה תלמיד חכם, אמר לבנו הקטן: "רוץ למטבח ותביא לי כוס מים". הילד רץ בין החיילים והביא מים. האבא תפס את הכוס והתחיל לברך בכל הכוונות ובשאגות: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו!". איך שהוא גמר את הברכה, נפלו פגזים, הרוסים הגיעו והגרמנים ברחו כל עוד נפשם בם.

שאלו הילדים: "אבא, אתה בעל מופת?". ענה להם: "לא, כתוב מפורש בגמרא: 'ועל הכל אם אמר שהכל יצא' – תגיד 'שהכל נהיה בדברו' ויהיו לך את כל הישועות!". הכל נהיה בדברו – השם עושה הכל. בברכה אחת אפשר להציל חיים ולהמשיך את כל הרפואות.

למסור את הנפש על כל אות

איך באמת מגיעים לריכוז כזה? רבי נחמן כותב בתורה פ' שצריכים מסירות נפש. אדם היום חושב כל הזמן על כסף, אישה, ילדים, והמוח שלו עובד מיליון מחשבות בדקה. כדי להתנתק מזה, צריך ממש מסירות נפש על קידוש השם – להסכים למות באותו רגע כדי להתנתק מהמחשבות, ולדעת שהשם מנהל את העולם. תן למלך העולם לנהל את העולם, אל תעזור לו עם המחשבות שלך!

העצה הנפלאה, במיוחד כשקשה להתרכז, היא להזכיר לעצמך שאתה מוכן למות על קידוש השם. כשאדם מחליט שהוא מוכן להתנתק מכל הדאגות ולמסור את נפשו על כל אות ואות, זה כמו לקפוץ לתוך האש.

אפילו אם אדם נמצא בדיוטא התחתונה ופגם בכל הפגמים שבעולם, ברגע שהוא ניגש לדבר דיבור של קדושה, עליו לחשוב: "עכשיו נולדתי מחדש". עליו להסכים למסור את עצמו על קידוש השם בכל אות. העולם עומד רק על אלה שמוסרים את נפשם, בבחינת עשרה הרוגי מלכות.

חנניה, מישאל ועזריה למדו קל וחומר מהצפרדעים במצרים שקפצו לתוך התנורים הבוערים. לקפוץ לאש פירושו לדבר בכוונה. מי שקופץ לתוך האש ומוסר את נפשו על כל אות, אין שום מוח שיכול להשיג את גודל שכרו, והוא בחינת "כך עלה במחשבה תחילה" – יסוד הבראשית של כל הבריאה כולה.

שיעור מס' 254