פרשת כי תצא - סוד הרחמים הגדולים וכוחה של תורה

וברחמים גדולים אקבצך: היכן מסתתרים הרחמים?

"הנה העולם צריכין רחמים גדולים, הן ברוחני הן בגשמי" (ליקוטי מוהר"ן קה')

העולם צריכים רחמים גדולים! ברוחניות וגשמיות, כולם צריכים רחמים, כולם צריכים ישועות, ניסים, שידוכים, רפואות למשפחה לידידים. כל אחד מבקש רחמים, כולם מבקשים רחמים, אבל לא יודעים איפה הרחמים. שואלים "למה אין פרנסה? למה אין רפואה? למה זה חולה וזה חולה? איפה הרחמים?"

אנשים לא יודעים אפילו איך לבקש את הרחמים הגדולים. באמת אומר רבינו שהרחמים בהישג יד, הרחמים לא כל-כך רחוקים, הרחמים ממש קרובים. "והרחמים הוא לעיני כל כמו שכתוב לא רחוקה היא ולא בשמים". כולם מבקשים רחמים, ולא יודעים היכן הרחמים, והרבי מגלה שהרחמים "לעיני כל" – הרחמים מול העיניים שלך!

ה' רוצה להשפיע לך רחמים, ה' רוצה לעזור לך, לרחם עליך, ה' אוהב אותך, ה' רוצה לתת לך את כל הרחמים שבעולם, לתת לך פרנסה, ישועות, ניסים, בנים, רפואה, תורה, הכל ה' רוצה לתת לך! למה ה' ברא אותך? הוא לא ברא אותך כדי לסבול, הוא רוצה הכל לתת לך! רק תהיה ילד טוב, תשמע בקול אבא, ה' יתברך לא רחוק ממך.

לעורר את תפילת ה' על ידי לימוד התורה

"אית רחמים, ואית רחמים. אית רחמים פשוטים דזעיר אנפין ואית רחמים גדולים דעתיקא סתימאה כמו שכתוב (ישעיה נד') וברחמים גדולים אקבצך. ואנו צריכים רחמים, אך בעוונותינו הרבים בדור הזה אין מי שיתפלל כך שיוכל להמשיך את הרחמים... וקב"ה בעצמו צריך להתפלל על זה... ובמה יכול לבוא שהוא יתברך יתפלל – על ידי תורה".

הרבי אומר שצריך לעורר רחמים בעולם, רחמים גדולים של עתיקא סתימאה, כמו שכתוב "וברחמים גדולים אקבצך". ואין מי שיתפלל כל כך טוב שיוכל להמשיך את הרחמים הגדולים, כי אף אחד לא יודע כמה ה' גדול, וכמה ה' אין-סוף וכמה ה' טוב. מרוב הדחקות והעניות, הקב"ה בעצמו צריך להתפלל על זה. הכי טוב שה' בעצמו יתפלל להמשיך הרחמים הגדולים, כי כמה אנחנו כבר יודעים להתפלל? אפילו אם נבוא לכותל נתפלל שם, נגיד את כל התהילים זה נפלא! אבל זה עוד לא התפילה האמיתית השלמה. צריכים שה' בעצמו יתפלל!

אז איך נעשה שה' בעצמו יתפלל עלינו? זה רק על ידי לימוד התורה. הרבי אומר פה חידוש נורא: אם אנחנו נלמד תורה אז ה' יתפלל עלינו, והוא בעצמו ידאג לנו והוא בעצמו יתן לנו הכל: פרנסה, רפואה, בנים, ניסים וישועות. אם אנחנו רוצים לעורר את ה' שה' בעצמו יתפלל עלינו וימשיך עלינו רחמים גדולים, זה רק על ידי לימוד התורה, כי מי יכול להמתיק את הגזירות? זה רק ה' בעצמו!

ה' רוצה לתת לנו הכל! ה' מבקש שנעזור לו להתפלל, ה' רוצה שניתן לו מרץ להתפלל כביכול. "ושמחתים בבית תפילתי" – ה' אומר גם אני מתפלל! תעזרו לי להתפלל. ברגע שאדם מקבל על עצמו ללמוד תורה אז כבר נהיה לו רחמים, ה' בעצמו מתפלל עליו. אדם חושב שאפשר לנהל את העולם בלי לימוד תורה, אין דבר כזה! אנשים פשוט לא יודעים, אין להם אמונה שעל ידי לימוד התורה נמשך להם רחמים.

לברוא עולמות חדשים בכוח העיון

הרבי אומר שהעולם צריכים רחמים גדולים, אבל אי אפשר לעורר את הרחמים אלא על ידי לימוד תורה, לימוד בעיון. אפילו אם אדם צועק, מתפלל, אם הוא לא לומד תורה אז הוא לא יכול לעורר רחמים אצל ה' יתברך, כי ה' אומר לו – על מה אתה צועק, על מה אתה מתפלל? אתה רוצה לחיות? למה אתה חי? לאכול עוד צ'ולנט, עוד קוגל, עוד פיצה? בשביל זה אתה חי? אתה צריך לחיות בשביל ללמוד תורת ה' בכדי שיפתח לך המח.

אדם בונה את עצמו על ידי התורה, בלי תורה עוד אין בן אדם. אם אתה לא לומד גמרא במקרה הכי טוב אתה כמו כבשה, במקרה הכי גרוע אתה כמו נחש, אוכל ושותה כמו חיה, ישן כמו חיה. אתה עדיין לא בן אדם בכלל, עוד אין לך צלם אלוקים. אתה בונה את עצמך רק על ידי אותיות התורה, עוד אות עוד רש"י עוד גמרא, עוד ריטב"א. כך אתה בונה את עצמך חלקים חלקים, ככה אתה בונה את המח שלך, אתה פשוט בונה את עצמך על ידי אותיות התורה. כל עוד שאין לך את הש"ס בראש אתה לא נקרא אדם בכלל.

הרבי אומר בתורה קה' שתשובה זה נקרא ללמוד גמרא. אם אתה רוצה לעשות תשובה תתחיל ללמוד גמרא. אתה מלא טינות מלא מחשבות רעות, תלמד גמרא לא יהיו לך טינות לא יהיו לך מחשבות רעות, תחזיק את הגמרא ביד אז הכל יסתדר לך, המחשבות יסתדרו לך הכל יסתדר! כי המח שלך מפוזר, עף, טס לך לכל הכיוונים, לכך אתה צריך לחבר את חלקי המח שלך, ולחבר את חלקי המח אומר הרבי זה רק על ידי לימוד התורה.

כשהאדם לומד תורה בעיון, והוא מכניס את השכל בתורה, אז הוא בורא עולמות חדשים! אז הוא בורא מציאות חדשה! פתאום נהיה לו חוקים חדשים! יש לו כסף לנסוע לאומן! ופתאום יש לו שפע ברוחניות, שפע בגשמיות! כי הוא ברא עולם חדש, ככה הוא היה בעולם שלא היה לו כסף, ועכשיו הוא בעולם שיש לו כבר כסף! כי נהיה כבר עולם חדש לגמרי, כי כל רגע אדם בורא עולמות חדשים, אם אדם לומד תורה בעיון אז הוא בורא כל שניה עולמות חדשים.

אור פני מלך חיים: לצאת מההסתרה אל הגילוי

החיים זה הסתר וגלוי, הסתר וגלוי. אם ההסתרה היא העולם הזה, היא הדברים הבטלים, היא העצבות, היא הדמיונות, היא כל מיני תקוות שנדמה לנו שמגיע לנו, והתאכזבנו, ונדמה לנו שאנחנו נמצאים באיזשהו כשלון – אז את ההסתרה הזו אנחנו צריכים לסלק, לצאת מן ההסתרה הזאת.

ואפילו שאנחנו רק רוצים דברים רוחניים לגמרי, ורק מבקשים שההצלחות שלנו יהיו שכל מה שלמדנו יצא לאור וכו' וכו', כל דבר כזה, אם זה במושגים שלנו, אם זה במונחים שלנו, אם זה בהסתכלות שלנו, ובהשקפה שלנו, ובהרגשה שלנו, והכנסנו את עצמנו בפנים, אז כמה שזה יהיה נפלא, זאת הסתרה. כי זה מסתיר בעצם את כל המציאות הזאת שנתגלתה בפורים בכל עוצמתה, שבעצם אין שום דבר, כלום, רק ה'.

כי בפורים הכל היה כביכול אבוד, כביכול ייאוש, גזירת כליה, ובתוך ההויה האנושית המוטעית, המבולבלת, המוגבלת, המלאה נגיעות הזאת מתגלית לה הנקודה של ההתגלות האלוקית ומאירה את החושך. זאת אומרת שאנחנו צריכים לצאת מאיזו שהיא הסתרה לגילוי, לגילוי אלוקות. שזה בעצם היה מנת חלקה של אסתר המלכה, ששמה נקרא על שם ההסתרה וספרה נקרא על שם הגלוי.

פרפראות לפרשה: כוחו של הכלל במלחמת היצר ועמלק

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ..." (דברים כא', י')

בגמרא: לא תצא אלא במחנה. אף שכל יחיד צריך להילחם ביצרו הרע, אף על פי כן תהיה המלחמה על ידי שיכניס עצמו בכלל ישראל. ותהיה כוונתו כדי שכלל ישראל יצליחו במלחמת ה', כי הכלל תלוי בפרט, ואז יוצא עימו כח מלחמת הציבור.

ואמרו חז"ל, "מחנה" הם האיברים שבאדם. כי יש בכל פרט כח כללי, וכן כל אדם נקרא "עולם קטן", וכפי מה שמכניס כל איבריו ואוסף כולם לרצון זה, כך יוכל להכניס עצמו בכלל ישראל. (שפת אמת).

"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ... וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ" (דברים כה', יז')

הצדיק רבי שמחה בונים מפשיסחא היה אומר: מצות "זכור את אשר עשה לך עמלק", ומצות "תמחה את זכר עמלק" הסמוכה לה, נאמרו בלשון יחיד. ויש בכך מוסר השכל לישראל, שבכל דור ודור, עמלק היה יכול לנצח את היחיד בישראל, שפרש מן הכלל, והענן היה פולטו מחוץ למחנה (כפי שרש"י פירש, שעמלק הצליח לפגוע באותם אנשים - "...כל הנחשלים" שהיה הענן פולט אותם מחמת חטאיהם).

לעומת זאת, המוני ישראל, שדבקו זה בזה באחוה וברעות, היה הענן מגן עליהם, והם לא נפלו ביד עמלק. דרך זו צריכה לשמש קו מנחה לנו ולבנינו אחרינו, שכל זמן שישראל יהיו שרויים באחדות, לא תהיה ל"עמלק" (כינוי לשונאי ישראל) שליטה עליהם.

סיפורי הפרשה: גט על פי המשנה וכוחו של ביטחון בה'

"וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ"

יום אחד נכנסה אשה צעירה לחדר תלמודו של רבי אייזיל חריף, רבה של סלונים, וקראה בעיניים דומעות: 'צרה גדולה נתרגשה עלי לא מכבר - בעלי, נותן לחמי, עזב בוקר אחד את הבית, ועתה נותרתי כספינה טרופה, המיטלטלת על פני המים'. רבי אייזיל זימן אליו בדחיפות את הבעל, והחל מדבר על לבו, על מנת שישוב לביתו, וידור בשלום עם אשתו. אולם הבעל דחה את כל ההפצרות של הרב, והכריז בתקיפות רבה: 'אשה זו שנואה עלי, ואין בכוחי לדור עמה בכפיפה אחת'!

'אם זה המצב...' - קרא רבי אייזיל - 'תן מיד גט לאשתך, ושחרר אותה מעגינותה'! הרהר הבעל רגע קט, ואחר-כך אמר: 'אני מוכן לתת גט לאשתי תמורת מאה רובל...'. כששמעה זאת האשה, ששהתה בחדר הסמוך, פרצה בבכי מר וקראה: 'מהיכן אקח מאה רובל? הרי עניה מרודה אני, ואין לי פרוטה בכיס'!

רבי אייזיל התרגש מאד מדברי האשה, ובלא אומר ודברים נטל מארון הספרים מסכת קידושין, ופתח אותה בדף הראשון, מול עיני הבעל הנדהם, ואמר לו: 'קרא בפיך מה שאומרת כאן המשנה: "האשה נקנית (נישאת לבעלה) בשלש דרכים, וקונה את עצמה (משתחררת מן הנישואין) בשתי דרכים... בגט ובמיתת הבעל". מעתה הברירה בידך לבחור לך, באיזו משתי הדרכים המצויות במשנה תשתחרר אשתך מכבלי הנישואין, שבהם היא נתונה בשעה זו...' הבעל הסרבן נחרד מאד מדברי הרב, והסכים לכתוב גט לאשתו בלא תנאים...

כוחו של בטחון בה'

מעשה בכפרי אחד, שגר עם אשתו יותר מעשר שנים, ולא נתברך בבנים. אמרו לו כמה ממיודעיו: "הגיע הזמן שתגרש את אשתך העקרה, ותשא לך אשה אחרת, שתזכה אותך במהרה בפרי-בטן". אולם הכפרי התמים דחה הצעה זו של מיודעיו, כי חש בשכלו הפשוט, שאין זו מן המידה לגרום עוגמת-נפש לבת ישראל כשרה.

פעם התארח בביתו של הכפרי חסיד אחד, שהיה מתלמידיו המובהקים של המגיד רבי ישראל מקוז'ניץ. סח לפניו הכפרי את מרי לבו, ובקש ממנו עצה טובה שתחלץ אותו ממצוקתו. אמר החסיד האורח לכפרי: "אם תשמע לעצתי, השכם נא לפתחו של המגיד הגדול מקוז'ניץ, שכבר החיש ישועה ופדות לכמה וכמה עקרות". מיהרו הכפרי ואשתו ובאו אצל המגיד, והתחננו לפניו שיברך אותם בזרע של קימא.

המגיד הזקן התבונן בפני הבאים, ולבסוף קרא אליהם בפסקנות: "אם רוצים אתם בבן, עליכם לשים על שלחני חמישים ושניים זהובים - כמנין 'בן'". "חמישים ושניים זהובים"?! - קרא הכפרי בתדהמה - "הרי זה סכום גדול, המצוי רק בידי עשירים מופלגים. שמא יסתפק הרבי בעשרה זהובים?" אך המגיד עמד על דרישתו, שעל האיש להביא בהקדם חמישים ושניים זהובים, טבין ותקילין.

בלית ברירה שב הכפרי לביתו, והחל מפשפש אחר מטבעות כסף. לבסוף צבר תיק מלא מעות, שסכומן עלה לעשרים זהובים, ובא אצל המגיד. "יראה נא הרבי מה רב הכסף המצוי בתיק זה!" - קרא הכפרי בקול תחנונים - "ויסתפק במספר הזהובים שהבאתי הפעם". "עליך להביא חמישים ושניים זהובים" - חזר המגיד ואמר - "ולא פחות מזה".

נשא הכפרי את שתי ידיו כלפי מעלה בתנועת יאוש, וקרא לעבר אשתו: "בואי נלך מכאן, וה' יעזור לנו גם בלי המגיד!". באותו רגע אורו עיניו של ר' ישראל, וקרא לעברם בקול בוטח: "לכו נא לביתכם לשלום, כי קרובה ישועתכם לבוא ממרום". לא עברו ימים מרובים - ודברי הצדיק התקיימו במלואם, כי גדול כוחו של בטחון בה', הנובע ממעמקי הלב...

תפילה לעני: פתח לי את השכל לתורתך

ריבונו של עולם מלא רחמים כל יכול אשר לא יבצר ממך מזימה, ריבונו של עולם, פְּתַח לִי את השכל והמֹח שיהיו פתוחים לתלמוד תורתך, ואזכה לחשק עצום ללמֹד תורה ללא הרף יומם ולילה, ושום דבר בעולם לא יוכל להפסיק אותי מלמוד התורה. וארגיש את שמחת התורה ואהבת התורה בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי, וכל אברי יְדוּשְנוּ ויתענגו מלמוד התורה, והמוחין הקדושים של למוד התורה יתפשטו בכל רמ"ח אברי ושס"ה גִידַי.