סוד הנשמה החדשה: הימים שבהם היצר הרע נעלם

שיעור מס' 325 | *טבת תשס"ב בר מצווה באולם זויל

ביום החופה וביום הבר מצווה האדם מקבל נשמה חדשה וגבוהה, והיצר הרע מסתלק ממנו לחלוטין. זהו הזמן המדויק לנצל את ההזדמנות, לברוח ללימוד התורה, ולזכות להארות עצומות שישפיעו על כל החיים.

פעם אמרו לי שאסור לי לצום ביום כיפור. פרופסור פרנקו מהר הצופים אמר לי שאני מורעל לגמרי, אבל בסוף צמתי. כשיהודי מוסר את נפשו, הוא זוכה להתגבר על כל המניעות.

ימים ללא יצר הרע

ישנם שני ימים בשנה שבהם אין לאדם שום יצר הרע: יום החופה ויום הבר מצווה. ביום החופה, אפילו עשו הרשע נתן דעתו להתגייר, משום שבאותו יום היצר הרע הסתלק ממנו לחלוטין.

מובא ב"היכל הברכה" שאם באותו יום עשו היה תופס את המעלה שלו, רץ מיד לישיבה ועובר ללמוד תורה, הוא היה נעשה צדיק גדול יותר מיעקב אבינו! מדוע? משום שהייתה לו נשמה גבוהה יותר משל יעקב, וכלל ידוע הוא שמי שיש לו נשמה גדולה יותר, גם היצר הרע שלו גדול יותר.

בימים המיוחדים הללו, היצר הרע חלש מהיצר הטוב. הוא אינו יכול להכשיל את האדם בעבירות חמורות, אז הוא בא בעורמה ובבכיות. כפי שאמר רבי יצחק אייזיק: "הוא יודע לבכות ולהגיד - תרחם עליי, אני מסכן, אני קצת רעב, אני קצת עייף, אני רוצה קצת לישון ולאכול". אבל אם האדם תופס את הימים האלה ונכנס ל"שוונג" של קדושה, הוא מנצח את היצר.

להקדיש את החיים לתורה

לכן, מיד אחרי החופה צריך לרוץ ללמוד תורה. הגמרא מספרת על אמוראים שמיד לאחר חתונתם הלכו ללמוד תורה במשך שנים ארוכות. היצר הרע מנסה לבלבל את האדם ולמשוך אותו לענייני העולם, אך האמת היא שצריך להקדיש זמן קצוב ואיכותי לבית, ואת שאר הזמן להקדיש לתורה.

כך נהג הגאון רבי חיים יוסף זוננפלד: הוא היה יושב עם אשתו כל יום, לומד איתה חצי שעה "מסילת ישרים", חצי שעה "קיצור שולחן ערוך", וסיפורי צדיקים. מקדישים שעה ביום לבית, ובשאר הזמן שוקעים בלימוד התורה.

סודות התורה: מחלוקת יוסף ואחיו

חלק מההתעלות הרוחנית היא השקיעות בעומק ההלכה. הגאון רבי נתן טיקולסקי אמר חידוש נפלא הקושר את מחלוקת יוסף ואחיו לחנוכה. התוספות שואל מדוע נר חנוכה שהונח למעלה מעשרים אמה פסול, הרי זו רק מצווה מדרבנן והיה אפשר להקל? התשובה היא שמצוות חנוכה היא "כעין דאורייתא".

בחנוכה לא הייתה גזירת השמדה פיזית כמו בפורים, אלא גזירה רוחנית על השבת והמילה. לכן הנס הוא רוחני, ותקנת חכמים להודות ולהלל היא בעלת תוקף של "כעין דאורייתא".

זה היה שורש המחלוקת בין יוסף לאחיו: האם יש להם דין של בני ישראל או בני נח. יוסף טען שלאחים יש כבר דין של בני ישראל, ולכן הם חייבים באיסור אבר מן החי מדרבנן, שהוא "כעין דאורייתא", ממש כמו איסור גיד הנשה שנאסר עליהם.

הנשמה עם ארבע הכנפיים

נחזור למעלת יום החופה והבר מצווה. בזוהר הקדוש מסופר שרבי שמעון בר יוחאי עשה סעודה גדולה והזמין את כל החכמים:

"רבי שמעון בר יוחאי זמין למארי מתניתא למיכל בסעודתא רבה דעבד להו... והוא קא בדח טובא" (רבי שמעון הזמין את בעלי המשנה לסעודה גדולה... והוא היה שמח מאוד).

שאלו אותו החכמים: "מאי בדיחותא דמר בהאי יומא?" (מה פשר השמחה הגדולה היום?). הסביר להם רשב"י שביום זה יורדת לאדם נשמה קדושה עם ארבע כנפיים. כדי לשמור על הנשמה הזו, האדם חייב להיות שקוע בתורה ולהיזהר מכל נדנוד של איסור.

ההגנה של לימוד התורה

מסופר על רב אחד שרצו להכשיל אותו באכילת תרנגולות שטוגנו בשומן חזיר. בגלל שהרב היה שקוע בסוגיה בלימוד התורה עד אור הבוקר, נעשה לו נס והתרנגולות התכסו בקורי עכביש, וכך הוא ניצל מהאיסור.

אותו רב גם ניצל משוחד. פעם אחת, אחד מבעלי הדין ניסה לשחד אותו והטמין שלושה דינרי זהב מתחת לטבעת שהרב קנה. בכל פעם שהרב נגע בטבעת, הוא הרגיש נטייה להצדיק את אותו בעל דין. הוא לא הבין מדוע, ודחה את הדין למחרת. בלילה, תוך כדי לימוד, הוא גילה את הדינרים וצעק: "רשע! אתה רוצה לשחד אותי?". אפילו דינר אחד בכיס שאדם לא מודע אליו, כבר יכול לבלבל את דעתו.

כאשר אדם שקוע בתורה, הוא ניצל מכל המכשולים. כפי שסיים רשב"י את אותה סעודה גדולה - הם ישבו ולמדו תורה במשך שלושה ימים רצופים, וכל סודות התורה התגלו להם.

שיעור מס' 325