סוד הסכך וארבעת המינים: להמשיך את אורות השבטים מתוך שמחה

שיעור מס' 157 | יום ד' ב' דחוה"מ סוכות אור לי"ח תשרי תשנ"ט יארצייט רביה"ק - בישיבה

על פי האר"י הקדוש, הסכך וארבעת המינים מכוונים כנגד הספירות, האבות ושנים עשר השבטים. המאמר מבאר כיצד כל אלו מאירים עלינו בחג הסוכות, ומדוע הדרך היחידה לזכות להשפעות העצומות הללו היא דווקא על ידי שירה, ניגון וריקוד בהתבטלות מוחלטת לפני ה', כפי שפוסק הרמב"ם.

האר"י הקדוש מבאר את סודו העצום של הסכך. הסכך כולל בתוכו את כל הספירות העליונות, ומכוון כנגד ספירת התפארת של אמא. הוא מאגד את הספירות: כתר, חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, ועד שליש תפארת.

שבע הספירות הללו, המאירות דרך הסכך, מכוונות כנגד ששת בני לאה: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון, יחד עם הספירה השביעית, תפארת, שהיא כנגד דינה.

"כשאנחנו יושבים תחת הסכך, אנחנו יושבים תחת ששת בני לאה יחד עם דינה, שהם כלולים ממאה אורות, וכל האורות והשבטים הללו עוברים דרך הסכך ומאירים בנו".

סוד ארבעת המינים: יוסף, בנימין ובני השפחות

לאחר שאנו חוסים בצילו של הסכך הקדוש, אנו לוקחים את הלולב והאתרוג. הלולב מכוון כנגד ספירת היסוד, והוא ממשיך שפע מעתיקא קדישא. הלולב הוא נשמתו של יוסף הצדיק, שדומה לשדרה, ומחבר בין עולמות עליונים לתחתונים – סוד "כל בשמים ובארץ". יוסף עולה עד עתיקא קדישא, ולמטה הוא מתאחד עם בנימין, שהוא סוד האתרוג.

הערבות, מסביר האר"י הקדוש, מכוונות כנגד האות ה"א של שם הוי"ה. כשאנו לוקחים שתי ערבות, הן רומזות לאות ה"א במילואה (ה"א ועוד ה"א), כך שנוצרות לנו ארבע אותיות ה"א.

ארבע אותיות אלו מרמזות על שני בני בלהה (דן ונפתלי) ושני בני זילפה (גד ואשר). כך, יחד עם בני לאה שבסכך ויוסף ובנימין שבלולב ובאתרוג, מאירים עלינו כל שנים עשר השבטים.

נשמות האבות הקדושים בהדסים

כעת נותרו לנו שלושת ההדסים. האר"י הקדוש מגלה כי בשלושת ההדסים מעוברות נשמותיהם של שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב.

ההדסים המשולשים מכוונים כנגד הספירות חסד, גבורה ותפארת. כך אנו זוכים שגם שלושת האבות מרחפים ומסוככים עלינו דרך ההדסים, בעודנו יושבים תחת הסכך הקדוש.

כוחם של השירים והניגונים

כיצד זוכים לכל האורות העצומים הללו? מסביר הרבי מלנצ'וט שכל זה מגיע בזכות שירים וניגונים. השפע יורד בזכות לאה אמנו, שלקחה את פלך ההודיה, שכל עניינה היה רק שירה והודיה לה' יתברך, בסוד הפסוק:

"הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'" (בראשית כ"ט, ל"ה)

מכאן נמשכת נשמת משיח בן דוד, שכולו הודיה לה' יתברך. "כל ההשפעות וכל ההצלחות של האדם כל השנה באות בזכות השירים והניגונים שהוא מאריך בהם עד כלות הנפש".

הגדולה והכבוד האמיתיים

הרמב"ם הקדוש פוסק שאדם שעומד במקום שבו כולם שרים ורוקדים, והוא נמנע מכך, נחשב לחוטא ושוטה. על כך הזהיר שלמה המלך בספר משלי:

"אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ" (משלי כ"ה, ו')

אל תהיה חכם מדי ואל תשמור על כבודך המדומה. כאשר כולם מנגנים ורוקדים – גם אתה תשיר ותרקוד! מי שמתחכם רק מביא צרות עליו ועל הדורות הבאים, שכן "על ידי כל שירה וניגון ממתיקים את הדינים מעל כל עם ישראל".

כאשר אדם משפיל את עצמו בריקוד ומרגיש ירידה מכבודו, עליו לדעת שזוהי מעלתו האמיתית. כך כותב הרמב"ם: "וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו, הוא הגדול המכובד העובד מאהבה ואוהב את ה'".

כך נהג דוד המלך, שכאשר לעגו לו על ריקודו, השיב:

"וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי" (שמואל ב' ו', כ"ב)

דוד המלך הרגיש שכל מה שרקד ופיזז עדיין אינו מספיק, והוא משתוקק לכרכר עוד יותר. כי אין גדולה וכבוד אמיתיים בעולם הזה, אומר הרמב"ם, אלא רק לשמוח לפני ה', לפזז ולכרכר בכל עוז ולעשות לו נחת רוח.

שיעור מס' 157