צפו: אלפים בעצרת תפילה וזעקה במערת המכפלה בחברון — מורנו הרב ברלנד שליט"א: "רצחו כאן שישים ושבעה יהודים, בדיוק כאן — כמו שעשו בבארי ובכפר עזה"

ביום רביעי ו' באלול תשפ"ו התקיימה במערת המכפלה בחברון עצרת תפילה וזעקה בהשתתפות כ"ק מורנו הגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א. אלפים הגיעו באוטובוסים מכל רחבי הארץ ומילאו את הרחבה שלפני המערה, ועמדו בתפילה ובשירה שעות ארוכות אל תוך הלילה.

מטרת העצרת הוכרזה מראש: לפרוץ את שערי שמים כדי שמורנו הרב שליט"א יגיע לציון רבינו הקדוש באומן לראש השנה. ואכן, השיעור שנשא מורנו הרב שליט"א סבב כולו סביב נושא אחד — מסירות הנפש של הדורות הקודמים כדי להגיע לאומן. אך תחילה עמד מורנו הרב שליט"א על עצם המקום שבו הם עומדים.

"רצחו כאן שישים ושבעה יהודים — בדיוק כאן"

מורנו הרב שליט"א הזכיר את פרעות תרפ"ט, שבהן נרצחה יהדות חברון, והדגיש שהעצרת עומדת ממש במקום המעשה:

"היו פרעות, רצחו שישים ושבעה יהודים כאן בחברון — בדיוק כאן. עוד שלוש שנים זה יהיה מאה שנה."

ומכאן עשה מורנו הרב שליט"א את ההשוואה שהחרידה את השומעים — בין מה שנעשה כאן לפני קרוב למאה שנה ובין מה שנעשה בשנים האחרונות בעוטף עזה:

"בתרפ"ט שמו אותם בתוך פרימוסים, ודברים נוראים — כמו שעשו בבארי, בכפר עזה. אותו דבר בדיוק."

ובסיום השיעור הודיע מורנו הרב שליט"א על כוונתו להקדים את העצרת בשנה הבאה ולקבעה ביום היארצייט של הפרעות: "שנה הבאה אנחנו נהיה כאן עוד פעם בחברון, ונהיה כבר בי"ח אב — נקדים את זה ליום של היארצייט של הפרעות."

"הבאת אותנו עד כאן — תביא את הרב לאומן"

הניגון שליווה את העצרת מתחילתה ועד סופה, ושהציבור שר אותו שוב ושוב שעה ארוכה, היה קריאה אחת:

"הבאת אותנו עד כאן — תביא את הרב לאומן.
בלי ויזות ורישיונות, רק שירה וריקודים.
בלי שופינג וקניות, כי חבל על השניות."

ולצדו ניגון שני: "והבאת אותנו עד כאן — תבער את הרע מהעולם". בין הניגונים נאמרו פרקי תהילים בציבור — "תפילה למשה איש האלוהים", "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" ופרקי ההלל — וקריאות "רק אומן, רק אומן" עלו מן הקהל. בשולי הרחבה נשמעו כל העת קריאות הסדרנים: "חבר'ה, סכנת נפשות — לא לעבור את הגדרות", ו"תנו לרב לעבור כמו מלך, מלך ישראל".

התיקון הכללי במקום תעודת זהות

הציר שעליו נבנה כל השיעור הוא התיקון הכללי — לא כסגולה בעלמא, אלא כמסמך הזיהוי שפותח כל גבול. מורנו הרב שליט"א סיפר על יהודי שהיה בפריז תחת שלטון הנאצים ימ"ש, שם התגוררו אז כמאתיים אלף יהודים. הנאצים היו מקיפים מאה אנשים ודורשים מכל אחד תעודת זהות; מי שלא היה בידו — כדור בראש או משלוח לתנורים.

ולאותו יהודי היה בכיס תיקון הכללי קטנטן — "בגודל תעודת זהות". פעמיים הגיש להם אותו וניצל. בפעם השלישית לא היה בידו כלום — לא תעודת זהות ולא תיקון הכללי. הנאצים הקיפו, בדקו תעודות שעה שלמה, והגיעה השעה שלוש. אחד מהם, "נאצי אמיתי, ארי טהור", הרים את היד, אמר: "רגע — שלוש. סליחה, אני צריך ללכת. שלום" — והלך. וכך ניצל בשלישית.

"תשים את התיקון הכללי בכיס — אולי יתפסו אותך הנאצים, תראה להם תיקון הכללי, ישחררו אותך."

ומכאן לנסיעה של מורנו הרב שליט"א עצמו: עשרים וחמישה בחורים, כולם בלי דרכונים. "נתתי לו תיקון הכללי בגודל פספורט," אמר. הם תעו בין הכפרים בשעה אחת בלילה — בלי אורות, בלי חשמל, בלי תמרורים — ובבוקר הגיע קצין יהודי: "אתם ברסלבער? זה לא לאומן אתם הולכים." בסופו של דבר שחרר אותם, באזהרה חמורה לפעם הבאה.

רבי שמואל הורוביץ: "הימים הכי טובים שלי היו בכלא"

סיפורו של רבי שמואל הורוביץ זצ"ל נפרש באריכות. הוא ביקש לנסוע לאומן, הסתובב על המזח ביפו ובחיפה, ועבר את הגבול כשהמבריח נטש אותו באמצע הדרך. כשתפסו אותו — נתן תיקון הכללי.

מורנו הרב שליט"א סיפר גם כיצד הגיע לקונסול האנגלי בקייב, ואמר לו שברח מן הפרעות: "פחדתי שיהרגו אותי, הייתי בחברון" — ובזכות זה קיבל דרכון במהירות. ואולם לאחר מכן נאסר ברוסיה בחשד ריגול, וישב בכלא מי' אדר; את פורים עשה בכלא, ובפסח אכל כמה ירקות בלבד. ושם, בכלא, כתב את הדברים שמורנו הרב שליט"א ציטט:

"הימים הכי טובים שלי — זה כשהייתי בכלא ברוסיה. התבודדתי, והצלחתי להגיד את התיקון הכללי כל היום. זה התענוג הכי גדול מהכול."

ההרינג והוודקה על הגבול

סיפור נוסף: קבוצה של עשרים וחמישה בחורים שעברה את הגבול בימי השלטון הקומוניסטי. המבריחים העמיסו על כתפיהם מאה שקיות של הרינג ווודקה — סחורה שברוסיה לא היתה מצויה. שניים מהם לא עמדו בניסיון, ומרוב צמא אכלו מן ההרינג ושתו מן הוודקה — ונפלו כמתים על הגבול, בדיוק במקום שבו עוברים הפטרולים.

המבריחים נתנו בהם בעיטות "שאפשר להחיות בהן מתים", ואף על פי כן לא התעוררו. הם נשארו מוטלים על הגבול משתיים בלילה עד ארבע וחצי. משהתעוררו, ראו עגלה עם תבן, דיברו עם בעליה ברוסית וביקשו שייקח אותם לכפר הסמוך — ושם חיכתה להם כל החבורה.

חכמי לובלין: "הוא לא ידע שילד אחד יישאר"

מורנו הרב שליט"א עמד באריכות על ישיבת חכמי לובלין ועל מייסדה, הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל — מייסד הדף היומי, שידע את כל הש"ס בעל פה, ובישיבתו לא ניתן היה להיכנס בלי לדעת עשרות מסכתות בעל פה. שלוש מאות מבני ברסלב למדו שם.

וסיפר מורנו הרב שליט"א דבר נורא: כשהודיע היטלר ימ"ש בשנת 1933 שלא יישאר יהודי אחד בעולם, אמרו הכול שהוא מתרברב. רבי מאיר שפירא לא קיבל זאת:

"אני לא מתרברב, אני לא מדבר שטויות. אני רוצה את האמת — את האמת עד הסוף, רק את האמת."

והוא הורה לברוח. הספרייה — עשרים ושניים אלף ספרים — נשרפה במשך עשרים ושתיים שעות, "והיטלר אמר: שם ניצחתי את היהדות, שם שרפתי להם את הנשמה". ועל כך אמר מורנו הרב שליט"א את הדבר שהוא לב העניין:

"אבל הוא לא ידע שילד אחד יישאר. בסוף נשארו ברסלב — והניגון הזה נשאר נצח נצחים, רק בזכות ברסלב."

עוד סיפר על ההתנגדות העזה לנסיעה לאומן באותם ימים — "מכתבים עד התקרה מכל האדמו"רים", ובהם הטענה החוזרת: "השתגעת? צועקים בלילה כל הלילה ולא פותחים ספר — איזה משוגע אתה מכניס לישיבה שלך?"

"התיקון אצל רבינו"

בין הדברים סיפר מורנו הרב שליט"א מעשה ברבי אהרון לייב ציגלמן ז"ל ובגאון הטשעבינער רב זצ"ל, שיצאו יחד בריקוד. באותם ימים טענו המתנגדים לנסיעה לאומן שאפשר להסתפק בלימוד — ש"ס, ליקוטי הלכות וליקוטי מוהר"ן. שאל הטשעבינער רב את רבי אהרון לייב: מה, אתה עושה תיקון? אתה יכול לתקן אותי בש"ס, בליקוטי הלכות ובליקוטי מוהר"ן?

והתשובה היתה חדה:

"אני לא יכול לתקן. התיקון הוא לא אצלי — התיקון הוא אצל רבינו."

ואז באה תשובתו של הטשעבינער רב, שהיא כל התמצית של הערב הזה:

"אצל רבינו? בסדר — אני נוסע לאומן. לא מעניין אותי חרמות; שיגידו מה שיגידו, שיגידו שאני מרגל."

"ויש עוד אלפי סיפורים לספר עד הבוקר," סיים מורנו הרב שליט"א. זו השנה השישית שבה נערכת העצרת במערת המכפלה לקראת ראש השנה.

העצרת נערכה בהמשך ישיר לעצרות הקודמות שהתקיימו בחברון בשנים האחרונות — אותן עצרות שלכבוד תורמיהן נערך שבוע קודם לכן ערב הוקרה מיוחד בבית מורנו הרב שליט"א.