ארץ ישראל זה ענווה – החיזוק היומי מהגה"צ הרב ברלנד שליט"א

החיזוק היומי ממורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א – למה המרגלים לא רצו להיכנס לארץ?

"וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ" (במדבר יד לו)

"רְחֹב, לְבֹא חֲמָת" (במדבר יג כא)

"שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם" (תהלים סח כח)

יום א', י"ד שבט תשפ"ו – באיזה כוונות רצו המרגלים להיכנס לארץ?

אלה דברי קודשו:

כתוב בליקוטי הלכות יורה דעה את הסיבה שהנשיאים לא רצו להיכנס לארץ ישראל. ר' נתן מסביר שהתגלה להם שברגע שהם יכנסו לארץ הולכים להחליף את כולם, הייתה להם פה נגיעה.

הנשיאים חשבו שהם עושים את זה בשביל משה רבינו, שאם יכנסו לארץ הוא ימות, כי שמעו משה מת, אבל באמת הנשיאים שמעו שכשיכנסו לארץ הולכים להחליף את כל הנשיאים.

האר"י הקדוש מסביר את כל עניין המרגלים. האר"י מסביר שיש שתי בחינות של כוונות, לאה ורחל, המרגלים היו מבחינת לאה והמחלוקת הייתה באיזה כוונות יכנסו לארץ.

"לָתוּר אֶת הָאָרֶץ" (במדבר יד לו) ראשי תיבות לאה, "רְחֹב לְבֹא חֲמָת" (במדבר יג כא) ראשי תיבות רחל. השאלה איך נכנסים לארץ ישראל, עם הכוונות של לאה או הכוונות של רחל?

רחל זה למטה ולאה זה למעלה. משה אמר, תכנסו עם הכוונות של לאה "לָתוּר אֶת הָאָרֶץ", כי באמת יכלו לכבוש את כל ארץ ישראל לבד. כמו שראינו אצל האחים במצרים, יהודה אמר, אני מחסל לבד את כולם, את כל מצרים אני מחסל.

יוסף ראה שהמצב מאוד חמור שהולכים לחסל את כל מצרים, אז הוא נתן בעיטה לעמוד שיש שהוא ישב עליו. כל העמוד התרסק לפרורים, אז יהודה אמר לו עכשיו אני שולף עליך את החרב.

ראה את זה יוסף והבין שזה כבר סוף העולם, אז הוא צעק - אני יוסף. כולם התעלפו על המקום, הנשמה פרחה להם. זה מה שיצא מכל המכירה שלהם - שיוסף הוא המושל לכל העולם, פרחה נשמתם.

זה כל העניין של רבינו שהוא נותן צעקה - אני יוסף.

השאלה מי זה יוסף? האחים לא רצו להאמין שיוסף זה יוסף, הם אמרו שכמו שישמעאל היה הקליפה שהתבררה מאברהם, ועשו היה הקליפה שהתבררה מיצחק, כך יוסף היה הקליפה שהתבררה מיעקב.

כי חייבת להיות איזה פסולת, והרי יוסף הוציא דִּבָּתָם רָעָה אז דווקא הוא הפסולת של יעקב.

אחרי זה האחים האשימו את בנימין שגנב את הגביע, אז הוא קיבל מהם מכות רצח. אם בנימין היה מקבל עוד מכה אחת הוא היה מקבל את כל בית המקדש, והפינה הדרום מזרחית של המזבח לא הייתה בחלקו של יהודה. רצועה יוצאת מחלקו של יהודה (זבחים דף נג, ב) והרצועה הזאת היא 32 אמות.

עוד מכה אחת ובנימין היה מקבל את כל בית המקדש.

אחרי זה בקריעת ים סוף, שבט בנימין קפצו לים וזרקו עליהם אבנים. "שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם" (תהלים סח כח), זרקו סלעים, כל סלע 3 טון.

צעקו להם תצאו החוצה, כי כולם רצו לקפוץ לים ראשונים, והרי בנימין שהוא אחרון, הוא נולד בסוף והוא קופץ ראשון. אז כולם זרקו עליו אבנים, תצאו אנחנו רוצים להיות ראשונים - אז מהאבנים האלה נבנה בית המקדש.

אם בנימין היה מקבל עוד אבן אחת, הוא היה מקבל את כל בית המקדש. צריך לדעת, בזכות כל בזיון שאדם מקבל הוא זוכה לבנין בית המקדש. על כל בזיון, על כל אבן שזורקים עליו, כל לשון הרע שמדברים עליו הוא זוכה.

אפילו שהמרגלים היו מבחינת לאה, ולכן רצו להיכנס לארץ בבחינת לאה, "לָתוּר אֶת הָאָרֶץ", עדיין ארץ ישראל היא בחינה של רחל - כי רחל זה השפלות.

המרגלים ידעו שהם לא יהיו פה נשיאים, אז זו הייתה הנגיעה שלהם.