עומק המחלוקת: מדוע דנו האחים את יוסף למוות כדין רודף?

שיעור מס' 300 | מוצש"ק פר' וישלח, אור לכ' כסלו תשס"א - מלוה מלכה לכולל שד"רים ירושלים - חלק ב'

מאמר מעמיק המבאר את שורש המחלוקת ההלכתית בין יוסף לאחיו על פי פסיקות הרמב

אנו עומדים בימי חודש כסלו וטבת, סמוך לימי החנוכה ולעשרה בטבת. עשרה בטבת הוא יום ההילולא של מורנו רבי נתן מברסלב, וביום זה מאירה בחינת "אני יוסף". התבוננות בפרשיות אלו חושפת את עומק המחלוקת שהייתה בין יוסף לאחיו, מחלוקת שאינה רק אישית אלא מושתתת על יסודות הלכתיים עמוקים בדיני אישות, עבדים ומלכים.

מעמד בני השפחות: עבדים או אחים?

השורש הראשון למחלוקת בין יוסף לאחים נעוץ בשאלה ההלכתיות לגבי מעמדן של בלהה וזלפה, וממילא מעמדם של בניהן. ישנה מחלוקת יסודית בין הרמב"ם לרי"ף בסוגיית אדם שבא על שפחתו:

"האם עצם הביאה משחררת את השפחה? לפי הרמב"ם היא נשארת שפחה עד שיהיה שטר שחרור מפורש, ולפי הרי"ף היא משתחררת אוטומטית, שכן חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומסתמא התכוון לשחררה ולקדשה."

האחים, בני לאה, פסקו הלכה כשיטת הרמב"ם. מכיוון שיעקב אבינו לא כתב שטר שחרור מפורט לבלהה וזלפה, הרי שמבחינה משפטית הן נותרו שפחות. ממילא, בניהן – דן, נפתלי, גד ואשר – נחשבים לעבדים. "האחים טענו שעד שאין שטר שחרור מפורט, בני השפחות נקראים עבדים, והם יורשים אותם".

לעומתם, יוסף פסק כשיטת הרי"ף. הוא טען שיעקב אבינו בוודאי התכוון לשחרר אותן למפרע, ולכן הבנים שנולדו להן הם יהודים כשרים ואחים שווים לכל דבר, ואין לאחים שום זכות לרשת אותם או לנהוג בהם כעבדים.

אבר מן החי בעוף

המחלוקת השנייה בין יוסף לאחים נסובה סביב דיני "אבר מן החי" לבני נח, כפי שמובא בהלכות מלכים. האחים אכלו בשר עוף, והתעוררה השאלה האם יש איסור אבר מן החי בעוף לבני נח.

גם כאן, האחים הלכו לשיטתם ופסקו כדעת הרמב"ם, הסובר שאין איסור אבר מן החי בעוף לבני נח, ולכן המעשה שלהם היה מותר לחלוטין. לעומת זאת, "יוסף פסק כמו הראב"ד שיש אבר מן החי בעוף, ולכן הוא חשד בהם שהם עוברים על איסור חמור".

דין רודף: מדוע פסקו האחים שיוסף חייב מיתה?

מתוך שתי המחלוקות ההלכתיות הללו, מתעוררת השאלה הגדולה: מדוע באמת פסקו האחים שיוסף חייב מיתה, עד כדי כך שהחליטו להרוג אותו ולבסוף למכור אותו לעבד? התשובה טמונה בדיני בני נח.

על פי ההלכה, בן נח שעובר על מצוותיו נהרג על פי עד אחד ודיין אחד. האחים הבינו שאם יוסף פוסק כדעת הראב"ד וחושד בהם באכילת אבר מן החי – עבירה שדינה מיתה לבני נח – הרי שהוא מהווה סכנה קיומית עבורם.

"האחים חששו שיוסף יביא גוי אחד ודיין אחד, ויבואו בלילה להרוג אותם או שיתפסו אותם בדרך." מכיוון שיוסף עלול היה למסור אותם לדין ולהביא להוצאתם להורג על סמך פסיקתו ההלכתית, הם דנו אותו כ"רודף". לאדם שיש לו דין רודף, מותר להקדים ולהורגו כדי להציל את חיי הנרדפים, וזו הייתה ההצדקה ההלכתית של האחים למעשיהם.

שיעור מס' 300