סוד עשרת השערים: שורש המחלוקת ההלכתית בין יוסף לאחיו
הוויכוח בין יוסף לאחיו לא היה אישי, אלא מחלוקת הלכתית על מעמד בני השפחות.
שיעור מס' 293 | *מוצש"ק פר' בא, אור לי"א שבט תשס"א - מלוה מלכה לישיבה הגדולה שערי תורה בבית הרב (המשך ממס' 292)
הוויכוח הסוער בין יוסף לאחיו לא היה סכסוך אישי, אלא מחלוקת הלכתית עמוקה סביב מעמדם של בני השפחות. דרך סיפורם המופלא של שרי האוצר שהיו גדולי תורה, מתבאר כיצד נפתרה המחלוקת בשערי מצרים.
המחלוקת הנוראה בין יוסף לאחיו נסובה סביב נושא הלכתי גמור, ללא שום נגיעות אישיות: מעמדם של בני השפחות, דן, נפתלי, גד ואשר. האחים סברו שהם במעמד של עבדים, ורצו לשעבד אותם ולהפכם לחוטבי עצים ושואבי מים. לשיטתם, בלהה וזלפה היו שפחות כדוגמת הגר, וכל שטר שחרור לא יועיל להן. הם טענו שיש בהם פראות מסוימת, ורק עבודה קשה יכולה להכניע את הקליפה הזו.
לעומתם, יוסף הצדיק התקומם נגד יחס זה. הוא זעק: "הן אינן שפחות! בלהה וזלפה הן אחיות תאומות של רחל ולאה". יוסף פסק כשיטת רב נטורנאי גאון (המובאת בדברי האר"י ז"ל), שאם אדם מקדש את שפחתו – בעצם המעשה הוא משחרר אותה.
"וכל מי שאין לה עליו ולא קידושין הוולד כמוה... אבל בעל שפחה דידיה ילדה ממנו בת אז היא בת".
יוסף טען שאפילו אם יעקב אבינו לא כתב להן גט שחרור מפורש, עצם הקידושין העלו אותן לדרגת אמהות, ובניהן הם בנים חורין לכל דבר.
מחלוקת הפוסקים בשבטי י-ה
כל הוויכוחים בין יוסף והאחים היו מבוססים על סוגיות הלכתיות. המחלוקת הייתה האם פוסקים כשיטת הרמב"ם, או כשיטת הרי"ף, הרא"ש והטור. האחים פסקו כשיטת הרמב"ם בהלכות נחלות וקניין, שאם אדם בא על שפחתו, הוולד נשאר עבד כנעני לכל דבר, ואפשר אפילו למכור אותו. לכן, לשיטתם, היה מותר למכור את בני השפחות לעבדים.
יוסף, לעומת זאת, פסק כשיטת הטור והרא"ש, שעבד שנשא בת חורין בפני רבו יצא לחירות, וקל וחומר כשאדם נושא את שפחתו. ברגע שיעקב קידש את בלהה וזלפה, הן השתחררו מיד, ובניהם הם שבטי י-ה לכל דבר.
שרי האוצר שחיו בעולם ההלכה
כדי להבין את עומק שקיעותם של גדולי ישראל בהלכה, וכיצד המציאות הגשמית בטלה בעיניהם, יש להתבונן בדמויותיהם של בעל ה"משנה למלך" (רבי יהודה רוזאניס) ורבי שמשון ורטהיימר. שניהם שימשו כשרי אוצר אדירים – האחד אצל הסולטן הטורקי והשני אצל קיסר אוסטריה. הם ניהלו את כלכלת האימפריות, מימנו מלחמות, ודאגו לאספקת נשק ותחמושת לצבאות ענק.
אך למרות תפקידם הרם, עבורם כל ענייני העולם הזה היו כמשחקי ילדים בחיילי עופרת. הם ישבו ולמדו תורה ללא הפסקה, חיברו ספרי הלכה עמוקים, וכל ענייני המלכות לא עניינו אותם כלל. בעל ה"חוות יאיר" אף העיד על רבי שמשון ורטהיימר ש"מימות רב אשי לא נמצא דוגמתו".
המשנה למלך היה רוכב ברחובות העיר על סוס שקיבל מהקיסר, לבוש בבגדי מלכות וחרב צמודה לירכו כגנרל בכיר, אך מוחו היה שקוע כולו בהלכות קידושין ובשאלות יוחסין. המציאות האמיתית היחידה עבורם הייתה התורה. אין קיסר, אין סולטן ואין מלחמות – יש רק עבירות, מצוות, גמרא ופוסקים. כל השאר זה ערפל ודחלילים.
המבחן בעשרת שערי מצרים
נחזור לוויכוח בין האחים. גם לאחר שיוסף הצליח לשכנע אותם שבלהה וזלפה הן נשי אביו ולא שפחות, האחים העלו טענה הלכתית חדשה המבוססת על שיטת הרמב"ם: אפילו אם האדון כותב לשפחתו "הרי את בת חורין", הוולדות עדיין נשארים עבדים. הם טענו: "הרי יעקב לא ישאיר אותנו ללא משרתים שיחטבו עצים וישאבו מים בזמן שאנו לומדים תורה!".
מתי יוסף ידע שהאחים עשו לבסוף תשובה והכירו במעמדם השווה של בני השפחות? כאשר הם ירדו למצרים.
יוסף ציווה לרשום את הנכנסים בכל שערי מצרים, כי רצה לראות כיצד ייכנסו האחים. אם היו נכנסים דרך שישה שערים בלבד (ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון), הדבר היה מוכיח שהם עדיין מחזיקים בדעתם שארבעת בני השפחות הם רק משרתים שסוחבים את הציוד עבורם. אך ברגע שיוסף ראה שהם נכנסים בעשרה שערים נפרדים, הוא הבין מיד: הם עשו תשובה שלמה! הם הכירו בכך שכל עשרת האחים הם שווים, כולם בני חורין וכולם שבטי י-ה.
חלק 1 מתוך 4 — שיעור מס' 293
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם