סוד התוכחה: מדוע שאל יוסף "העוד אבי חי"?
הבית הלוי חושף את עומק התוכחה והתשובה במפגש המטלטל בין יוסף לאחיו.
שיעור מס' 293 | *מוצש"ק פר' בא, אור לי"א שבט תשס"א - מלוה מלכה לישיבה הגדולה שערי תורה בבית הרב (המשך ממס' 292)
מאמרו של הבית הלוי חושף את עומק התוכחה של יוסף לאחיו. דרך השאלה "העוד אבי חי", הוכיח להם יוסף את הסתירה שבהתנהגותם והביא אותם להכרה אמיתית בחטאם ולתשובה שלמה.
כאשר יוסף ראה שהאחים יצאו בעשרה שערים, הוא הבין שהם קיבלו את שיטתו והתחרטו בעומק לבם. הם הגיעו לחרטה אמיתית כשהבינו כיצד השיטות שלהם הביאו אותם לטעויות כה חמורות, ומתוך כך יוסף ראה שהם עשו תשובה אמיתית.
הדרך לתשובה שלמה
ה"בית הלוי", רבי יהושע דוב בער מבריסק, מסביר שכל הסיפור עם הגביע נועד להחזיר את האחים בתשובה שלמה. יוסף החליט שעכשיו זה הזמן להביא אותם לידי תשובה אמיתית.
על הפסוק "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו", אומר מדרש תנחומא שפרחה נשמתם. הבית הלוי מסביר שזו הייתה התשובה האמיתית שלהם, שכן אז הם ראו את כל הטעות שלהם. עד לאותו רגע, הכל היה מבחינתם מחלוקת בהלכות ובפסקי הלכה. לפי פסיקתם, הם החליטו שיוסף הוא בבחינת רודף שרוצה להורגם, ועל פי הכלל "הבא להורגך השכם להורגו", פסקו שמגיע לו להימכר לעבד.
"אמר רבי יוחנן: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה. כשיוסף אמר לאחיו 'אני יוסף', פרחה נשמתן".
התוכחה שמאחורי השאלה
שואל הבית הלוי: מה פשר השאלה "העוד אבי חי"? הרי האחים הרגע אמרו לו "והנער איננו איתנו ונפשו קשורה בנפשו, והיה כראותו כי אין הנער ומת". כל הדיון סבב סביב העובדה שאביהם חי והם חוששים לחייו! יתרה מזאת, יוסף עצמו כבר שאל אותם קודם לכן "השלום אביכם הזקן, העודנו חי?". אם כן, מדוע הוא צועק אליהם עכשיו "העוד אבי חי"?
מסביר הבית הלוי ששאלתו של יוסף הייתה למעשה תוכחה נוקבת: "הרי אתם רצחתם את אבא! מילא מכרתם אותי לעבד, הייתי שנה אצל פוטיפר ושנים עשר שנים בבית הסוהר, בתוך בור שאין בו אפילו אור שמש. אבל איפה היו הרחמים שלכם על אבא?"
יוסף המשיך והוכיח אותם: "אתם טוענים עכשיו שאתם מרחמים על אבא. יהודה צועק 'איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי'. איפה היו הרחמים שלכם אז? האם אלו רחמים על אבא, שבמשך עשרים ושתיים שנה הוא יושב על הארץ ובוכה, לבוש שק ואפר, והשכינה הסתלקה ממנו? אלו חיים של אבא? איך מכרתם אותי ולא ריחמתם עליו?".
קריסת ההצדקות
יוסף חשף בפניהם את הסתירה הפנימית במשפט הצדק שלהם: "הרי האמנתם שבנימין גנב את הגביע. אפילו הכיתם אותו על הכתפיים (ובזכות זה זכה שבית המקדש ייבנה בחלקו, בבחינת 'ובין כתפיו שכן'). למרות שאתם בטוחים שהוא גנב, אתם טוענים שצריך לשחרר אותו רק מתוך רחמים ואהבה לאבא. אם כך, איפה הייתה האהבה שלכם לאבא כשאני לא עשיתי לכם שום דבר רע?".
עד לאותו רגע, האחים היו משוכנעים שהם פעלו כדין. הם חשבו שיוסף רדף אותם, העליל עליהם עלילות שקר ודם, טען שהם אוכלים אבר מן החי, ולכן הגיע לו להימכר. אך ברגע שיוסף העמיד אותם על טעותם והראה להם שהם פגמו בצער שהסבו ליעקב אבינו, כל ההצדקות שלהם קרסו.
מבטו של הצדיק
התוכחה של יוסף הוכיחה להם שלמעשה הם הואשמו ברצח, ואשמה זו תלווה אותם לכל הדורות אם לא יעשו תשובה. כשראו והבינו זאת, פרחה נשמתם.
מסביר הבית הלוי שבאותו רגע הם עשו את התשובה האמיתית שלהם. הם קיבלו עליהם ייסורי מיתה והרגישו צער עמוק כל כך. כפי שמוסבר בספרים הקדושים על המושג "נתן בו עיניו ועשה אותו גל של עצמות" – כאשר הצדיק נותן את עיניו באדם ומראה לו היכן הוא פגם באמת, נשמתו פורחת מרוב צער, ועל ידי כך הוא עושה תשובה שלמה. כך התכפר לאחי יוסף חטאם, ונזכה בעזרת השם לגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן.
חלק 2 מתוך 4 — שיעור מס' 293
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם