מר עוקבא נתן אוכל ונצרך לברוח לתוך תנור בוער • שיעור שבת פרשת ויקרא

את השיעור המרתק הרב אליעזר ברלנד שליט"א מתחיל עם עניין א' זעירא המובאת במילה "ויקרא" ומסביר מדוע משה לא הסכים לכתוב את המילה הנ"ל. בהמשך מסביר הרב ברלנד במתק שפתיים על רות המואביה שיצאה מבלק, עוד מסביר הרב את הפשט של בני צרויה, ולבסוף מחזק על נתינת צדקה ואוכל בסתר.

לפניכם השיעור המלא:

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה – ויכוח בין משה לבלעם"

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה - יֵשׁ א׳ זְעֵירָא. אוֹמֵר בַּעַל הַטּוּרִים שֶׁהָיָה וִיכּוּחַ בֵּין מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְבִלְעָם: מֹשֶׁה טוֹעֵן - אֲנִי בִּלְעָם; בִּלְעָם טוֹעֵן - אֲנִי מֹשֶׁה. כִּי בִּלְעָם טָעַן שֶׁהוּא כְּמוֹ מֹשֶׁה. [בלעם אמר על עצמו:] "יֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן", "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה", "אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב", "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" (במדבר כד, טז–יז). בִּלְעָם אָמַר שֶׁהוּא רוֹאֶה הַכֹּל, אָז הוּא טוֹעֵן: אֲנִי מֹשֶׁה.

וְהָיָה וִיכּוּחַ בֵּינֵיהֶם. נִסִּיתִי לְגַשֵּׁר בֵּינֵיהֶם, לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה שֶׁיִּהְיֶה חֲצִי־חֲצִי - לֹא הָיָה אֶפְשָׁר. כִּי בִּלְעָם יֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר כד יז) - הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוֹלֵךְ לָצֵאת מִמֶּנּוּ נֶכֶד שֶׁיַּשְׁמִיד שְׁנֵי שְׁלִישׁ מִמּוֹאָב; שְׁלִישׁ אֶחָד הוּא הִשְׁאִיר. דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב - זֶה דָּוִד; וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל - זֶה מָשִׁיחַ.

"שבעה נביאים לאומות העולם – רות עזבה הכל"

וְהָיוּ שִׁבְעָה נְבִיאִים לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם: אִיּוֹב. אִיּוֹב הִגִּיעַ בְּגִלְגּוּל שֶׁבַע פְּעָמִים - אֵצֶל תֶּרַח, בִּזְמַן אַבְרָהָם, יִצְחָק, יַעֲקֹב, הַשְּׁבָטִים, אַחַר כָּךְ בִּזְמַן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וְהָיוּ שִׁבְעָה נְבִיאִים - תִּלְמַד אֶת כָּל זֶה בָּבָא בַּתְרָא מִדַּף י׳ עַד דַּף י״ז -עַל הַשִּׁבְעָה נְבִיאִים שֶׁהָיוּ לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם: בִּלְעָם, וְאִיּוֹב, אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי, בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי, וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי. וְהָיָה לָהֶם הַתְּמוּנוֹת - כָּל אֶחָד שֶׁל הַחֲבֵרִים עַל הַכֶּתֶר שֶׁלּוֹ; וְאִם זֶה קְצָת נֶחְשַׁךְ - אָז הֵם יָדְעוּ שֶׁקָּרָה לוֹ מַשֶּׁהוּ, אוֹ שֶׁהוּא חוֹלֶה, אוֹ שֶׁהוּא מֵת. כָּכָה הֵם יָדְעוּ לְהַגִּיעַ אֶחָד לַשֵּׁנִי.

אָז בִּלְעָם אָמַר: אֲנִי יוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, וְיָדַע שֶׁיֵּצֵא מִמּוֹאָב דָּוִד - מֵהַנֶּכְדָּה שֶׁלּוֹ, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה. כִּי רוּת עָזְבָה אֶת הַכֹּל: הָיָה לָהּ הַכֹּל מִזָּהָב - בְּגָדִים מִזָּהָב, כָּרִים מִזָּהָב, שְׂמִיכוֹת מִזָּהָב - וְהִיא עָזְבָה הַכֹּל כְּדֵי לְלַקֵּט שִׁבֳּלִים. זוֹ גֵּרוּת אֲמִתִּית - רַק זֶה. כִּי בְּדֶרֶךְ כְּלָל גֵּר שֶׁמִּתְגַּיֵּר - אָז יֵשׁ לוֹ נְגִיעוֹת: הוּא רוֹצֶה שִׁדּוּךְ, אוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה פַּרְנָסָה; אֲבָל פֹּה רוּת הִתְגַּיְּרָה עַל מְנָת לְלַקֵּט שִׁבֳּלִים.

וְלָכֵן רַק מִזֶּה יָכוֹל לָצֵאת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, כִּי זֶה הָיָה לְשֵׁם שָׁמַיִם לְגַמְרֵי. עוֹד 70 יוֹם נִקְרָא מְגִלַּת רוּת.

"אם האמא היא כמו אביגיל בת נחש – בלי תאוות, הילדים עפים באוויר"

כְּמוֹ אֲבִיגַיִל בַּת נָחָשׁ (שמואל ב' יז כה) וּצְרוּיָה - לָמָּה קוֹרְאִים לָהּ אֲבִיגַיִל בַּת נָחָשׁ? אֲנִי לֹא מַסְכִּים לְהַכְנִיס פֹּה נְחָשִׁים, כִּי לֹא הָיְתָה לָהּ שׁוּם תַּאֲווֹת, כְּמוֹ נָחָשׁ שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם תַּאֲוָה - הוּא לֹא מַרְגִּישׁ שׁוּם טַעַם - אָז גַּם הִיא לֹא הָיְתָה לָהּ שׁוּם תַּאֲווֹת. וּמִי שֶׁמֵּבִיא יְלָדִים בְּלִי תַּאֲווֹת - אָז הֵם יְכוֹלִים לָעוּף בָּאֲוִיר, כְּמוֹ אֲבִישַׁי וְיִשְׁבִּי; זֶה בְּסַנְהֶדְרִין צ״ה, שֶׁאֲבִישַׁי עָף בָּאֲוִיר כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת דָּוִד.

וְאָז הוּא לֹא יָדַע לְאָן לִסּוֹעַ - הוּא לֹא יוֹדֵעַ לְאָן: אִם לְמוֹסְקוֹבָה אוֹ לְאִירָאן אוֹ לְ...? בַּסּוֹף הוּא הִגִּיעַ לְשַׁעַר שֶׁל עַזָּה, וְאָז הוּא רָאָה שֶׁיִשְׁבִּי זָרַק אֶת דָּוִד לְגוֹבַהּ 100 מֶטֶר, וְהוּא שָׂם אֶת הַחֶרֶב שֶׁיִּפֹּל עַל הַחֶרֶב. אָז יֵשׁ לוֹ 10 שְׁנִיּוֹת, כִּי כָּל 10 מֶטֶר זֶה שְׁנִיָּה אַחַת; 100 מֶטֶר זֶה 10 שְׁנִיּוֹת. אֵין הֶבְדֵּל אִם מָטוֹס נוֹפֵל אוֹ כַּדּוּר טֶנִיס - שְׁנֵיהֶם זֶה אוֹתוֹ דָּבָר: כָּל 10 מֶטֶר זֶה שְׁנִיָּה.

אֶת הַטִּילִים מְיַרְטִים בְּגוֹבַהּ 100 קִילוֹמֶטֶר, וְלָכֵן שׁוֹמְעִים מְאֹד חַלָּשׁ אֶת הַיֵּרוּטִים - זֶה כְּמוֹ מִפֹּה עַד חֵיפָה, 100 קִילוֹמֶטֶר; לִפְעָמִים גַּם 500 קִילוֹמֶטֶר. 500 זֶה הַמַּקְסִימוּם.

אָז הוּא (אבישי בן צרויה) אָמַר 'שֵׁם', וְאָז דָּוִד נִשְׁאַר לְמַעְלָה. אַחַר כָּךְ הוּא אָמַר לוֹ (לישבי): לֵךְ תַּגִּיד שָׁלוֹם לְאִמָּא שֶׁלְּךָ. אֵיךְ קָרְאוּ לְאִמָּא שֶׁלּוֹ? עָרְפָּה. הִיא הָיְתָה דּוֹדָה שֶׁל דָּוִד; הִיא הָיְתָה אֲחוֹת שֶׁל סַבְתָּא שֶׁלּוֹ. אָז הוּא אָמַר לוֹ: לֵךְ תַּגִּיד שָׁלוֹם לַדּוֹדָה שֶׁלִּי - לְאִמָּא שֶׁלְּךָ - כִּי הוּא מְאֹד כִּבֵּד אֶת אִמָּא שֶׁלּוֹ. הָיָה לוֹ כִּבּוּד אָב וָאֵם - דָּבָר רִאשׁוֹן זֶה כִּבּוּד אָב וָאֵם. וְאָז הוּא רָאָה שֶׁאִמָּא שֶׁלּוֹ מֵתָה, אָז הוּא קְצָת הִתְבַּלְבֵּל, וְכָכָה הֵם הָרְגוּ אוֹתוֹ.

"זבולון – לתת אוכל לשני בסתר זה הניסיון הכי קשה"

הַיּוֹם קָרָאנוּ עַל זְבוּלוּן; הַיּוֹם זֶה הַנָּשִׂיא שֵׁבֶט זְבוּלוּן. זְבוּלוּן - עַל שֵׁם 'זְבוּל'. יֵשׁ שִׁבְעָה רְקִיעִים: הָרִאשׁוֹן זֶה 'וִילוֹן', אַחַר כָּךְ 'רָקִיעַ', אַחַר כָּךְ 'שְׁחָקִים', אַחַר כָּךְ 'זְבוּל'; זְבוּל זֶה הָרְבִיעִי. הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת בְּ'חֲגִיגָה דַּף י״ב' שָׁם נִמְצָא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ - בְּאֶחָד, זְבוּל - כִּי לֵאָה הָיְתָה בִּזְבוּל, הֵבִיאָה אֶת זְבוּלוּן, אָז הִיא הָיְתָה בִּרְקִיעַ זְבוּל.

וּזְבוּלוּן זָכָה גַּם לְהָבִיא פַּרְנָסָה וְגַם לִלְמֹד, כִּי זֶה הֲכִי גָּבוֹהַּ - גַּם לְהָבִיא פַּרְנָסָה וְגַם לָשֶׁבֶת וְלִלְמֹד זֶה הֲכִי גָּבוֹהַּ. וְהוּא גַּם נָתַן פַּרְנָסָה לְיִשָּׂשכָר, כִּי הַנִּסָּיוֹן הֲכִי קָשֶׁה זֶה לָתֵת אוֹכֶל לַשֵּׁנִי; זֶה לִפְעָמִים זָכָה לָתֵת אוֹכֶל לְיִשָּׂשכָר. לָכֵן הַזֹּהַר אוֹמֵר בְּ'פָּרָשַׁת וַיֵּצֵא' שֶׁזְּבוּלוּן זֶה בַּכֶּתֶר (בִּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית אָמַר הָאֲרִיז״ל בְּ'שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים').

אֲבָל הַדָּבָר הֲכִי גָּבוֹהַּ, הַנִּסָּיוֹן הֲכִי קָשֶׁה - זֶה לָתֵת אוֹכֶל לַשֵּׁנִי. הַגְּמָרָא בְּכְּתוּבּוֹת דַּף ס"ז: מְסַפֶּרֶת עַל מַר עוּקְבָא, שֶׁהוּא בָּרַח לְתוֹךְ הָאֵשׁ - הוּא וְאִשְׁתּוֹ - כִּי הֵם נָתְנוּ אוֹכֶל לְעָנִי 10 שֶׁקֶל כָּל יוֹם, שֶׁהֶעָנִי לֹא יִרְאֶה אוֹתָם. כִּי אִם בֶּן אָדָם נוֹתֵן צְדָקָה וְהֶעָנִי יוֹדֵעַ מִי נָתַן לוֹ - אָז הוּא כְּבָר אִבֵּד אֶת כָּל הַשָּׂכָר שֶׁלּוֹ, כִּי הֶעָנִי כְּבָר יֹאמַר לוֹ שָׁלוֹם יוֹתֵר יָפֶה; אָז הוּא אִבֵּד אֶת כָּל הַזְּכוּת שֶׁל הַצְּדָקָה כְּבָר. צָרִיךְ שֶׁהֶעָנִי לֹא יֵדַע מִי נָתַן לוֹ אֶת הַצְּדָקָה.

אָז אִשְׁתּוֹ - הָיָה לָהּ קַר; הִיא שָׁכְחָה כַּנִּרְאֶה לְהָבִיא סְוֶודֶּר, אֲבָל לְמַר עוּקְבָא כֵּן נִשְׂרְפוּ לוֹ הָרַגְלַיִם. אָז אִשְׁתּוֹ אָמְרָה לוֹ: תַּעֲמֹד עַל הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי. וְלָמָּה בֶּאֱמֶת נִשְׂרְפוּ לוֹ הָרַגְלַיִם וּלְאִשְׁתּוֹ לֹא? כִּי אִשְׁתּוֹ הָיְתָה נוֹתֶנֶת אוֹכֶל לַעֲנִיִּים, וְהוּא הָיָה נוֹתֵן כֶּסֶף.

אָז אִם בֶּן אָדָם נוֹתֵן כֶּסֶף לֶעָנִי - אָז הֶעָנִי עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן: הוּא נוֹתֵן לוֹ כָּל יוֹם 10 שֶׁקֶל; אָז בְּ־400 יוֹם יִהְיֶה לוֹ אַרְבַּעֶת אֲלָפִים שֶׁקֶל - הוּא יָכוֹל לִקְנוֹת אוֹפַנַּיִם חַשְׁמַלִּיּוֹת - אָז הוּא מַעֲדִיף לִרְעוֹב וְלֹא לֶאֱכוֹל. אֲבָל אִשְׁתּוֹ הָיְתָה נוֹתֶנֶת אוֹכֶל לֶעָנִי - אָז הוּא הָיָה אוֹכֵל; וְלָכֵן לָהּ לֹא נִשְׂרְפוּ הָרַגְלַיִם. לָכֵן לָתֵת אוֹכֶל לֶעָנִי - זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּבוֹהַּ.

"כל עם ישראל המשיך להתקיים בזכות מרים"

עַכְשָׁו נָסְעוּ תִּשְׁעִים בַּחוּרִים לְלִיזֶ׳נְסְק, וּמְנַהֵל שְׂדֵה הַתְּעוּפָה רִחֵם עֲלֵיהֶם, אָז הוּא הִכְנִיס אוֹתָם. עַכְשָׁיו עוֹשִׂים לוֹ מִשְׁפָּט עַל זֶה, כִּי הַמְּטוֹסִים חוֹזְרִים רֵיקִים - הֵם מְבִיאִים אֲנָשִׁים וְחוֹזְרִים רֵיק - אָז הוּא רִחֵם וְהִכְנִיס אוֹתָם.

מִרְיָם יָרְקוּ לָהּ בַּפָּנִים, "וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ" (במדבר יב, יד). הַכֹּל הָיָה בִּזְכוּת מִרְיָם. כָּל קְרִיעַת יַם סוּף הָיְתָה בִּזְכוּת מִרְיָם. "סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שמות טו, א׳) - "רָמָה בַיָּם" זֶה מִרְיָם, כִּי כָּל הַדּוֹר הָיָה בִּזְכוּת מִרְיָם; כִּי כָּל הַגְּבָרִים כְּבָר הִתְיָאֲשׁוּ מִלְּהָבִיא יְלָדִים, וְהַנָּשִׁים לֹא. מִרְיָם הִיא הָיְתָה הַמְיַלֶּדֶת שֶׁל כָּל הַדּוֹר - כָּל ה־600,000 שֶׁל יוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְכָל הַמִּילְיָארְד נָשִׁים שֶׁהָיוּ - כֻּלָּם הָיוּ בִּזְכוּת מִרְיָם.