הילולת רבי נחמן: מסוד המלאך בזק ועד לכוחה של שירת התורה

שיעור מס' 420 | יום א' י"ח תשרי ג' שחוה"מ סוכות תשס"ה - יארצייט רביה"ק - חלק ב'

בשיעור שנמסר ביארצייט של רבי נחמן מברסלב, חושף הרב את סוד המלאך 'בזק' האוסף את התורה והריקודים של הלילה. הרב מסביר כיצד קבלת עול תורה מולידה שירה אמיתית, כפי ששרו הפרות שנשאו את ארון הברית, ומדגיש את החובה להוריד את האורות הגבוהים של החג אל תוך חיי המעשה ועולם העשיה.

ישנו רקיע שאליו עולות כל התפילות, והוא נקרא "בזק", רקיע הנמצא מעל בחינת חתן וכלה. לשם מגיעות כל התפילות, והמלאך בזק השולט על הרקיע הזה, מתקן אותן. המלאך בזק נוצר מאותו ניצוץ שיוצא מן החרס ששוברים בשעת האירוסין, המרמז על הפרוכת שסוככת על החתן והכלה. הוא אוסף את כל התפילות של כלל ישראל, וממתין עד שיסיימו להתפלל, ואז מעביר אותן למלאך סנדלפון שמסדר אותן.

המלאך בזק אוסף לא רק תפילות, אלא את כל מילי דאורייתא. כל התורה שאדם לומד במשך הלילה, הריקודים, השירים והמחולות – הכל הולך למלאך בזק. הוא אוסף את האותיות והמילים, שומר אותן ברקיע, וביום מעביר אותן לסנדלפון. כפי שמסביר רבינו (ליקוטי מוהר"ן, תורה רס"ה), הדבר מכוון כנגד חמש פעמים "רצוא ושוב" וחמישה פרצופים.

הוכחת הלימוד: שירת הזמירות

רבינו מסביר (ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ל"א) שעל ידי הנגינה ניכר אם האדם כשר וקיבל עליו עול תורה. אם רואים שאדם שר בשבת את הזמירות, זו הוכחה שהוא למד תורה כל השבוע. לעומת זאת, אם הוא רק מסתובב, הולך ולא מסוגל לשיר, סימן שהוא לא לומד. תורה היא שירה.

אחרי הימים הנוראים, הטיסות לאומן והטרחות, לוקח זמן להתאושש. לעיתים רק בט"ו בשבט מתחילים לחזור ללימודים בכולל, ומיד מגיע פורים ושוב שוכחים הכל. לכן יש לנצל כל חודש ולקבל עול תורה ברצינות. היארצייט של רבינו הוא מקור השירה, היכל הניגון, כי רבינו הוא כולו שירה וניגון. אבל אי אפשר לשיר אם לא למדו תורה. אם האבא לא לומד ולא שר, הילד רואה זאת, יוצא החוצה, מתחיל לזרוק אבנים, ובסוף חלילה יזרוק אבנים גם על אביו. לכן אדם צריך להכין את עצמו לנגן ולשיר עם ילדיו, כדי שהבת תרגיש את הגן עדן ותלך בצניעות מתוך אותה תחושה עילאית.

שירת הפרות וסוד שבע הכבשות

כאשר אדם מקבל עליו עול תורה, השירה פורצת ממנו מאליה. הגמרא (ערכין יא.) אומרת:

"ובכתף ישאו – אין ישאו אלא שירה".

במדרש רבה מובא שמשה רבינו טרח ויגע רבות עד שלימד את הלוויים ואת עם ישראל את שירת "אז ישיר". לעומת זאת, אצל הפרות שנשאו את ארון הברית, ברגע ששמו עליהן את הארון – הן מיד אמרו שירה. כשיש תורה, הכל זורם לבד. הפרנסה מגיעה, הדלתות נפתחות, רק צריך לקבל עול תורה. הפרות הלכו עם הגב עד בית שמש, פנים אל פנים מול הארון, ואמרו שירה. איזו שירה הן אמרו? יש אומרים שאמרו את שירת הים, יש אומרים שאמרו "הודו לה' קראו בשמו", ויש אומרים ששרו "שירו לה' שיר חדש" או "ה' מלך ירגזו עמים". דעה נוספת אומרת שהן חיברו שירה חדשה לגמרי שלא כתובה בשום ספר: "רוני רוני השיטה, התנופפי ברוב הדרך...".

סוד עצום טמון באותו ארון ובאותה קדושה. בפרשת וירא מסופר על שבע הכבשות שנתן אברהם לאבימלך. בכבשות אלו היו מעוברים שורשי נשמותיהם של שבעה צדיקים (שאול ושלושת בניו, חפני, פנחס ושמשון) והן היו השורש לשבעה בתי מקדש (גלגל, שילה, נוב, משכן במדבר, גבעון ושני בתי המקדש). כאשר הארון הגיע לפלשתים, דגון אלוהיהם נפל והתרסק על המפתן. במקום להכיר בכוחו של הארון, הפלשתים ייחסו את הכוח למפתן עצמו, ועד ימי צפניה הנביא היו "הדולקים על המפתן" – עובדים עבודה זרה למפתן הדלת. ברגע שאדם לא מאמין בה', אפילו המפתן הופך עבורו לעבודה זרה.

לחזור מהחלל אל עולם העשיה

בעלי תשובה נמשלו לערבי נחל; הם עפים למעלה ממהירות האור, בבחינת ה"א ראשונה, אבל עלולים לכמוש מהר אם לא יורידו את האורות לכלים. ביארצייט של רבינו אנחנו מדברים על עולמות עליונים, על "עתיקא", טסים לחלל ומתחזקים בבחינת "רצוא". אבל חובה עלינו לזכור את ה"שוב" – לחזור לאטמוספרה של כדור הארץ, לעולם העשיה.

היארצייט יסתיים, חול המועד ושמחת תורה ייגמרו, וכל אחד יצטרך להתמודד לבד. העיקר הוא חיי המעשה. עולם העשיה הוא העיקר: שלום בית עם האישה, סבלנות, לא להיות אלים גם כשמרגיזים אותך. ההתמודדות של כל שנייה וכל רגע היא שקובעת.

עכשיו יורדים אורות גדולים, ועלינו להחדיר אותם לתוך צמצומים, לתוך כלים, אותיות, תפילה ושירה. כפי שאדם מקבל עליו עול תורה וילמד ברצינות, כך הכל ייפתח לו. השירה והניגון יאירו, הילדים יהיו מחונכים ויתקבלו לתלמודי התורה, וכל הבעיות ייפתרו מאליהן בזכות רבינו הקדוש והנורא, ויבנה בית המקדש במהרה בימינו כהרף עין, אמן.

שיעור מס' 420