ישיבת חכמה ודעת שיעור ג': מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א על גדולת לימוד התורה, שמירת הכיפה, ואהבת הבית
בשיעור השלישי לבחורי ישיבת "חכמה ודעת" עורר מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א על גדולת לימוד התורה, על שמירת הכיפה והצניעות, ועל ההליכה של האדם תמיד יחד עם אשתו.
בשיעור השלישי שמסר מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א לבחורי ישיבת "חכמה ודעת", נע מורנו הרב כדרכו בין סוגיות פרשת השבוע מטות-מסעי ובין הדרכה חיה לבחורים — מגודל מעלתו של היושב ולומד תורה, דרך מסירות הנפש של חיילי ישראל, ועד לשמירת הכיפה ולסוד ההליכה של האדם יחד עם אשתו. ריכזנו את עיקרי הדברים.
"בחור ישיבה לומד עשרים וארבע שעות"
מורנו הרב פתח בתיאור מבטו של העולם החילוני על בן הישיבה. העובד החילוני, תיאר מורנו הרב, עמל בפרך — קם בארבע לפנות בוקר, נוסע שעתיים לעבודתו, אוחז בסנדוויץ' ביד אחת ובכוס קפה ביד שנייה, ואוכל את ארוחת הבוקר תוך כדי נהיגה. ודווקא משום שהוא עמל כל כך, קשה לו לראות את בחורי הישיבה. ברחוב הלל שבירושלים מלאות המסעדות בבחורי ישיבות — "עם כובעים, עם עניבות" — ויש בכך כדי להוציא את העוברים ושבים מדעתם, עד שהם קוראים לעברם "תלכו לצבא". אך מורנו הרב הפך את היוצרות: דווקא הישיבה על התורה יומם ולילה היא-היא העבודה הגדולה.
בחורי "שובו בנים" לומדים עשרים וארבע שעות.
"אש מקיפה אותו" — כשלומדים תורה באמת
משם עבר מורנו הרב לגלות מה מתחולל סביב מי שלומד תורה בדבקות. הוא הביא מן המדרש את דמותו של רבי אבהו, שכאשר היה יושב ולומד — "אש מקיפה אותו", ממש כבן עזאי, וכל אשר סביבו כאילו נשרף באש. את אותו כוח קישר מורנו הרב לדבורה הנביאה, "אשת לפידות", שלדברי הרלב"ג היו יוצאים לפידי אש מאוהלהּ בשעה שהיתה מתנבאת — כמעמד הר סיני, שבו "קרן עור פני משה". זהו, אמר מורנו הרב, שכרו של הלומד תורה באמת: התורה מקיפה אותו באש קדושה.
"לעולם אל תורידו את הכיפה" — המסר מ"כיפה אדומה"
בדרכו הייחודית שזר מורנו הרב מוסר עמוק מתוך סיפור ילדים מוכר — "כיפה אדומה". הזאב שבלע את כיפה אדומה, ולבסוף בא הצייד — הוא הצדיק — וחילץ אותה מבטנו. והנמשל, לימד מורנו הרב את הבחורים:
בחיים אל תורידו את הכיפה מן הראש — אפילו לא לרגע.
כיפה לבחור, ומטפחת לאישה נשואה: כיסוי הראש אינו יורד לעולם, לא לשנייה.
"לא הולכים בלי האישה"
נושא חוזר בשיעור היה מקומה של האישה לצד בעלה. מדניאל ומעשה גוב האריות למד מורנו הרב יסוד בהנהגת הבית: אותם מאה עשרים ושניים שרים לא הושלכו לגוב לבדם — כל אחד לקח עמו את אשתו (ואף תינוק), שכן אין אדם הולך לשום מקום בלעדיה. וכן הביא מורנו הרב את מעשה תלמידי רבן יוחנן בן זכאי ורבי אליעזר בן הורקנוס, שנשותיהם לא הניחו להם ללכת — "וצריך האדם לשמוע תמיד בקול אשתו, זה לפני הכול".
אתה מתחתן — דע לך: לאן שאתה הולך, אתה הולך יחד עם האישה.
מסירות נפשם של חיילי ישראל — ומה שאחריה
בדבריו על הפרשה, שבה נמנו שבטי ישראל וגיבוריהם, הזכיר מורנו הרב את מסירות הנפש של חיילי ישראל היוצאים למלחמה. הוא סיפר על דרשה שמסר בשכם למפקדים: מי שמוסר את נפשו במלחמה מתכפרים לו כל עוונותיו והוא בן העולם הבא. אך מורנו הרב הוסיף אזהרה שמתוך אהבה: על החייל לשמור על הזכות העצומה הזו, ולא לאבד אותה לאחר מכן בכך שיפנה נגד אחיו שומרי התורה. "אתם עכשיו קונים עולם הבא", אמר, "שמרו עליו".
מפרשת השבוע — מלחמת מדין וגלגולה של רות
כחוט השני עברה בשיעור סוגיית הפרשה: מלחמת מדין. מורנו הרב ביאר מדוע נצטוו ישראל להילחם דווקא במדיין, ומדוע דנה התורה בעצתו של בלעם — שהשיא את בנות מדיין להחטיא את ישראל, עד שקינא פנחס ועצר את המגפה. בתוך כך פרשׂ מורנו הרב את סוד גלגולה של רות: ספקו של משה מהיכן תצא רות המואבייה — עד שיצאה מעגלון בן בלק — והשתלשלות הדורות עד דוד המלך. אף הזכיר מורנו הרב את בני משפחת יתרו שהתגיירו, ואת ביקורו בקבר יתרו (נבי שועייב) שבמג'דל שמס.
בסיום עורר מורנו הרב את בחורי "חכמה ודעת" לשקוד על לימודם ולעלות מעלה בקודש.
גלריית תמונות מהשיעור
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם