סוכות: מהדביקות של יום כיפור אל הפטיש והמסמר
המעבר משיא הרוחניות של יום כיפור לעשייה הפיזית של בניית הסוכה.
שיעור מס' 2096 | * יום ו', ג' דחוה"מ פסח תשנ"ג - בישיבה
לאחר ההתעלות הרוחנית העצומה של יום הכיפורים, התורה מצווה עלינו לרדת אל העשייה הפיזית ולבנות סוכה. סוד העבודה של חג הסוכות הוא היכולת להשליך את השכל, לעשות פעולות פשוטות בקדושה, ומתוך כך להגיע לענווה ושפלות אמיתית.
אדם צריך להעריך את מה שיש לו. ברוך השם, יש לנו מים זורמים בברזים ולחם לאכול. פעם, כדי להשיג מים, היו צריכים ללכת לבארות ולנחלים. אם דוד המים היה נשפך באמצע הלילה, לא היו מים עד הבוקר. אנשים פחדו ללכת לבאר בלילה, שכן גרו בין הגויים והייתה סכנה ממשית שמישהו יתנכל להם. היום, מה חסר לנו? מה כואב לנו? יש לנו הכל בשפע, אלו דברים חדשים לגמרי בהיסטוריה.
הבעיה מתחילה כאשר האדם רוצה להבין הכל בשכלו. חטא עץ הדעת נבע מהרצון להבין, אך התיקון לכך הוא בחינת "חוקה" – כמו חוקת פרה אדומה – עשייה ללא הבנה שכלית. מסביר החידושי הרי"ם שחוקה היא ההיפך מחטא עץ הדעת.
"חטא עץ הדעת זה להבין, וחוקה זה לא להבין. ממילא זה מתקן את חטא עץ הדעת, כי כל הניגונים והשירים הם למעלה מהשכל."
השכל האנושי רוצה ליצור ולהבין, אך פעמים רבות היצירה הזו רק מחריבה את העולם. כפי שמביא בעל 'חובות הלבבות', ככל שהעולם מתפתח יותר מבחינה שכלית וטכנולוגית, כך הוא צועד לקראת השמדה עצמית. השכל לבדו מביא את האדם למפלה. כדי לזכות לשכל האמיתי, שכל של בית המקדש, האדם צריך לצאת מהשכל המוגבל שלו על ידי שירה, ניגונים ושמחה של קדושה.
מהדביקות של יום כיפור אל בניית הסוכה
המעבר בין יום הכיפורים לחג הסוכות ממחיש את היסוד הזה בצורה נפלאה. ביום הכיפורים האדם נמצא בשיא הדביקות. הוא מתערטל מהגשמיות, נכנס כביכול לקודש הקודשים וזוכה לשמוע את שירת הכרובים. אך מיד במוצאי יום כיפור, לאחר סעודת סיום הצום, אומרים לו: "עכשיו תצא למרפסת או תרד לחצר, קח פטיש, דפוק מסמר ושים איזה קרש".
אחרי הדביקות הנפלאה הזו, המצווה הראשונה היא לעשות משהו פיזי בסוכה. היו צדיקים שכל יום מימי החג היו עושים פעולה קטנה בסוכה – תולים קישוט או מוסיפים תמונה. הקב"ה מצווה עלינו: היית בשיא הדביקות? עכשיו תזרוק את השכל ולך תעשה משהו פשוט בסוכה.
"אתה בתוך גוף, ואתה צריך לקדש את הגוף. לקדש את המסמרים, לקדש את הקורות, לתקוע מסמר בקדושה ובטהרה ולהגיד 'לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה'."
למצוא את המקום האמיתי
העבודה היא לעשות את הפעולות הפשוטות ביותר עם קדושה וטהרה. לפעמים האדם רוצה להיות רק "בעננים" ובדביקות, אבל במציאות יש לו חובות, יש לו משפחה שהוא צריך לדאוג לה, ולפעמים הוא מגלה בעצמו מידות רעות וכעסים. ברגע שהאדם יודע את מקומו האמיתי, הוא זורק את השכל המדומה שלו ומבין מה באמת עליו לעשות.
כאשר אדם מנגן ושר באמת, הדבר לא אמור להביא אותו לגאווה או לכעס. הריקוד והשירה צריכים להביא את האדם לשפלות ולנמיכות רוח. הוא צריך לראות שכל אחד גדול ממנו, לדעת שהוא השפל שבשפלים, ולא להוציא מילה רעה על שום יהודי. אם אחרי שעת ניגון אדם יוצא עצבני וצועק על סביבתו, זה מראה שהריקוד שלו לא היה אמיתי.
המטרה של כל העבודה הרוחנית היא להגיע למדרגתו של דוד המלך, שהיה מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ה', ומתוך כך הגיע לענווה מוחלטת ואמר: "ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיניי". זוהי השפלות האמיתית שיכולה להביא את הגאולה.
חלק 2 מתוך 3 — שיעור מס' 2096
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם