סוד תפילה לעני: כשהלב הנשבר בוקע את שערי השמיים

שיעור מס' 2 | יום ה' פר' קדושים, כ"ז ניסן תשנ"ה - שיעור בוקר בישיבה

כאשר כל השערים נעולים, רק הלב הנשבר והצעקה הפשוטה יכולים לבקוע את הרקיעים. שיעור מרטיט על כוחה של 'תפילה לעני', הסוד של דוד המלך, והדרך שבה כל אדם יכול לקשר את עצמו לצדיקים ולשבורי הלב כדי שתפילתו תתקבל.

היסוד של הכל הוא הלב הנשבר. ככל שאדם נמצא למטה יותר, כך הוא יכול לעלות למעלה גבוה יותר. לפעמים לאדם יש פחות שכל, פחות הבנה, פחות חשק – והוא שבור מזה. אבל שלא יחשוב שאפשר להסתדר בלי זה, שלא יאמר "יש לי ויזה לרבי, אני כבר ברסלב, הכל בסדר".

אין שום ויזה לרבי, שום ויזה לאומן ושום ויזה לעולם הבא בלי עבודה עצמית. אלו דמיונות שווא. אדם חושב שבנה את ה'קלויז' או עשה איזה מעשה, ובזה קנה את עולמו. אבל האמת היא שעד שאדם לא פותח את העיניים באמת, שוברים אותו שוב ושוב. זה לא הולך בבת אחת.

בכיות על שמירת עיניים

מסופר על סוחר קמח אחד, ששמע קולות בכי נוראיים בוקעים מעזרת הנשים. הוא היה בטוח שמרביצים שם למישהו, אולי קרה אסון. הוא רץ לשם ומצא יהודי בוכה בדמעות שליש בהתבודדות. זה היה הצדיק רבי שמואל שפירא. הסוחר כל כך התפעל מהבכיות, שמיד שלח לו שק קמח הביתה.

על מה הוא בכה כך? על שמירת עיניים. על כל ראייה וראייה הוא היה בוכה שיפתחו לו את העיניים מחדש בקדושה. אדם לא מתאר לעצמו מה זו ראייה אסורה, כמה כאב צריך לחוש על כך. לולא צדיקים כמו רבי שמואל שפירא, ששמרו את העיניים במסירות נפש כזו, לא היינו יודעים בכלל שיש מושג כזה של שמירת עיניים בעולם. היינו חושבים שזה איזה סיפור מלפני שלושת אלפים שנה ממתן תורה.

אשתו של רבי שמואל, עוד כשהייתה ילדה בת שתים-עשרה, קראה את הספר 'שבחי הר"ן' ובכתה שהיא רוצה חתן כזה, שיהיה דבוק בצדיק. כשהציעו לה אותו, כולם התנגדו, אבל היא התעקשה: "כזה חתן אני רוצה! שמתפלל, ששומר עיניים". אדם צריך לדעת שזה שייך לכל רגע ולכל שנייה. צריך לבכות על זה: "ריבונו של עולם, זכה אותי לשמור את העיניים".

הקב"ה מתאווה לתפילתם של עניים

אם אדם לא בוכה, התפילה לא עולה למעלה. הדמעות של העני, ששופך את ליבו בתרעומות לפני השם – אין לקב"ה תאווה והנאה גדולה יותר מהן. הקב"ה תאב לשמוע את התפילה הזו. לפעמים הקב"ה לוקח לאדם את השכל בכוונה, משאיר אותו בחושך, רק כדי שיבכה.

למה האמהות היו עקרות? כדי שיבכו. לפעמים לוקחים לאדם את המוחין בהתבודדות, והוא צועק: "עד מתי אין לי שכל ללמוד? ריבונו של עולם, למה לדברים אחרים יש לי שכל, ודווקא בגמרא הראש נסתם?". ה' רוצה שהאדם הזה יבכה, והבכי הזה יעלה את כל התפילות.

משה רבינו היה צריך להתפלל ארבעים יום וארבעים לילה כדי להציל את עם ישראל. אבל תפילה של עני שבור לב – מתקבלת בשנייה אחת. היא בוקעת את הכל.

דוד המלך והשערים הסגורים

דוד המלך ראה ברוח קודשו שכל חלונות הרקיע סגורים. אדם בא להתפלל ורואה שהכל נעול. ופתאום, מגיעה תפילה של עני, עם תרעומות, עם צעקות מעומק הלב: "למה אני עני? למה אין לי שכל?" – והתפילה הזו בוקעת ישר את הרקיע ומעלה איתה את כל התפילות האחרות, אפילו את התפילה של דוד המלך עצמו שהמתינה שם.

כשראה דוד המלך שרק תפילה של עני פותחת את השערים, הוא החליט: "גם אני אהיה עני". הוא פשט את בגדי המלכות, ישב על הארץ והתחיל לבכות ולומר:

"תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה ה' אָזְנְךָ עֲנֵנִי כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי" (תהילים פ"ו)

אבל אז יצאה בת קול ואמרה לו: "דוד, מה זו ההצגה הזאת? אתה עושה הצגות? אתה מוריד נעליים ובוכה, אבל אתה מלך! כבשת מדינות עד דמשק, אתה מושל בכיפה, איזה עני אתה?".

כששמע דוד את הבת קול הזו, הוא נשבר באמת. הוא הבין שעם כל הגדולה שלו הוא כלום. או אז, מתוך השברון האמיתי הזה, יצאה ממנו התפילה הנוראה של מזמור ק"ב:

"תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ"

דוד המלך זכה לתואר "עני" רק כשהבין את שפלותו באמת. הוא חיבר את התפילה הזו עבור כל העניים והשבורים שבכל הדורות.

כוחו של ה"מקשר"

מה יעשה אדם שמרגיש שהוא לא שבור? יש לו כסף בבנק, הילדים מסודרים, הכל נראה טוב, והוא לא מצליח להרגיש את הלב הנשבר. אומר הזוהר הקדוש: ישתף עצמו עם כל העניים.

אדם צריך לומר לפני התפילה: "הריני מקשר את עצמי לכל העניים שבדור, ולכל העניים שבכל הדורות". ברגע שהוא מקשר את עצמו אליהם, התפילה שלו "תופסת טרמפ" על התפילה שלהם. אחד העניים שבוקע את הרקיע בבכיו, סוחב איתו גם את התפילה שלך.

דוד המלך היה מקשר את עצמו לארבעה סוגים של אנשים שבורים:
1. לעניים ולמסכנים.
2. לחסידים ולצדיקים.
3. לעבדים: דוד ראה שאין דבר שבור יותר מעבד. אנשים שאיבדו את משפחתם, נגררו בשלגים לשוקי העבדים, מוכים ומעונים. הוא היה מתפלל: "כעיני עבדים אל יד אדוניהם... חננו ה' חננו".
4. להרוגי מלכות: אלו שמתו על קידוש ה'.

הדבר הגבוה ביותר הוא לקשר את עצמנו לאלו שמסרו נפשם על קידוש ה'. לכל אותם מיליונים שנהרגו בשואה, בפוגרומים, במסעי הצלב. אין לקב"ה ריח ניחוח גדול יותר מאשר נשמותיהם של אלו שמתו על קידוש שמו. כשאדם מקשר את עצמו אליהם, הייסורים שלהם מכפרים עליו, והתפילה שלו עולה איתם יחד.

זהו הסוד של ה"מקשר". לא צריך מלאכים ולא שרפים כדי להעלות את התפילה. כשאדם עושה את עצמו עני, או מקשר את עצמו לעניים ולצדיקים האמיתיים, התפילה שלו פוגשת את תפילותיהם, וביחד הן פותחות את כל השערים ומביאות את הישועה.

---
חלק 2 מתוך 4 — שיעור מס' 2
→ חלק קודם | חלק הבא ←
כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3 | חלק 4