סוד המקום הקבוע: לבטל את המזיקים ולזכות לקרבת ה'

שיעור מס' 3 | שיעור א' - (המשך מקלטת מס' 2) מוצש"ק פר' קדושים ל' ניסן א' דר"ח אייר תשנ"ה

הרב ברלנד שליט"א מבאר את העומק הטמון בהלכה של 'מקום קבוע' לתפילה, המלחמה הרוחנית מול המזיקים המנסים להזיז את האדם ממקומו, וחשיבות ההכנה החיצונית והפנימית לעמידה מול הבורא.

כל אדם הוא בחינת קרבן

כל אדם צריך שיהיה לו מקום קבוע לתפילתו, ממש כפי שהיה מקום קבוע לשחיטה בבית המקדש, כנאמר: > "שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן".

כל אדם הוא בחינת קרבן לה', וכשהוא עומד בתפילה יש לו את היגיעה והזיעה שלו – זה בבחינת הזאה על בין הבדים, וזה בבחינת הזאה על הפרוכת. לכל אחד יש את הפינה שלו ואת העבודה המיוחדת שלו. לכן, האדם צריך להתרגל לעמוד במקום אחד ולהשתדל לעמוד שם תמיד, כי בזה הוא נעשה כקרבן לה' יתברך.

לשרוף את המזיקים

מדוע קשה כל כך לאדם לעמוד במקום אחד? מובא בשם רבי בונים מפשיסחא זצ"ל, שאפילו ללמוד תורה צריך האדם באותו מקום ובאותו כיסא. הסיבה שאדם רוצה כל פעם לזוז וללכת למקום אחר, היא משום שישנם "שדים" ו"מזיקים" שנבראו במקום שלו, והם דוחפים אותו ואומרים לו: "לך מפה".

אולם, כאשר האדם מתעקש ועומד במקום אחד, הוא שורף את כל אותם המזיקים שנבראו שם. זהו הסוד של "כל הקובע מקום לתפילתו – אלוקי אברהם בעזרו". "תחתיו" – היינו שהוא מכניע את המזיקים שמתעברים ורוצים להזיז אותו. כשאדם עומד במקום אחד בעקשנות, הוא שורף את הכל ומבטל את כל ההפרעות.

אמנם מצינו על רבי עקיבא שהיה מתפלל ומניחים אותו בזווית זו ומוצאים אותו בזווית אחרת, אך שם היה מדובר בדרגות גבוהות של כריעות והשתחוויויות מתוך דבקות עצומה. אבל דרך הכלל, ובוודאי בשעת תפילת העמידה, צריך שיהיה מקום קבוע כמו הקרבן. וראוי לעמוד כמה שיותר קרוב לקיר, בבחינת "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר", שלא יהיה שום דבר חוצץ בינו לבין הקיר.

בגדי כהונה – בגדי תפילה

חלק מההכנה לתפילה הוא הלבוש. ראוי שיהיו לאדם מלבושים מיוחדים לתפילה, שכן אנו עומדים לפני המלך. כמו הכהנים בבית המקדש שהיו מחליפים מבגדי חול לבגדי קודש, כך כל אחד צריך להשתדל להחליף בגדים לכבוד התפילה, ולכל הפחות שיהיו לו בגדים נקיים ומכובדים.

אסור שיהיה שום רבב על הבגד, שום כתם חלילה. פעם היו הבגדים יקרים מאוד, הכל היה עבודת יד, ובגד היה נחשב לדבר יקר ערך כמו אצל יוסף הצדיק. היום ברוך ה', הכל נעשה בזול וניתן להשיג בגדים נאים בקלות, לכן מה טוב שיהיה לאדם בגדים מוכנים ומיוחדים לתפילה משום נקיות וכבוד שמיים.

העיקר זו הענווה

אך מעל הכל, עיקר העיקרים הוא מה שקורה אחרי התפילה. טבע האדם הוא שאחרי שהתפלל, בפרט אם התפלל בכוונה, הוא מתמלא גאווה וחושב: "התפללתי היטב". זהו עוון חמור של "עיון תפילה" שמזכיר את עוונותיו של האדם.

אדרבה, אחרי התפילה האדם צריך להישאר בענווה ולדעת: "לא התפללתי בכלל, עוד לא התחלתי להתפלל". עליו להרגיש שהוא לא ראוי, שהוא הקטן והגרוע מכולם, ורק בחסדי ה' הוא זכה לעמוד לפניו.

כמו שמובא בספר "כוכבי אור" על רבי אברהם ב"ר נחמן, שהקדוש ברוך הוא לוקח דווקא את הנקודה הכי קטנה, את האדם שמרגיש שהוא כלום, ומזה הוא עושה את התיקונים הכי גדולים בעולם. הקדוש ברוך הוא בוחר במי שאומר בליבו: "מי אני? קל ונבזה", ודווקא משם צומחת הישועה.

---
חלק 2 מתוך 3 — שיעור מס' 3
→ חלק קודם | חלק הבא ←
כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3