סוד ההמתנה: הסכנה שברצון לראות ישועה מיידית

שיעור מס' 3 | שיעור א' - (המשך מקלטת מס' 2) מוצש"ק פר' קדושים ל' ניסן א' דר"ח אייר תשנ"ה

פירוש מפתיע מהתלמוד הירושלמי על הפסוק "יד ליד לא ינקה רע": מדוע הציפייה לקבל שכר מיידי על תפילה או צדקה דווקא מרחיקה את הישועה? מאמר חיזוק על אמונה, סבלנות וההתבטלות הנדרשת בעת עמידה מול הבורא.

פירוש חדש: "יד ליד לא ינקה רע"

הגמרא מביאה את הפסוק במשלי: > "יָ֤ד לְיָד֙ לֹא־יִנָּ֣קֶה רָּ֔ע" (משלי יא, כא).

בדרך כלל, אנו רגילים לפרש פסוק זה על פי ההלכה, כמתייחס לאדם הנותן מעות לאישה מיד ליד, ועליו להיזהר שלא להסתכל בה בזמן הנתינה. גם אם הוא צדיק כמשה רבנו, אם אינו שומר על עיניו, "לא ינקה מדינה של גיהנום". עניין זה של שמירת העיניים הוא יסוד עצום, בפרט במקומות הומי אדם כמו שער שכם, שם הסכנה הרוחנית לעיניים ולמוח חמורה אף יותר מסכנות פיזיות, וצריכים ללכת שם בעיניים עצומות ממש.

אולם, התלמוד הירושלמי מביא פירוש חדש ועמוק על הפסוק הזה, הנוגע ישירות לעבודת התפילה וההתבודדות שלנו. אומר רבי פנחס: "יד ליד לא ינקה רע – זה שעושה צדקה ומבקש ליטול שכרה מיד".

הסכנה שבציפייה המיידית

אדם נותן צדקה, נותן אלף דולר, וכבר עושה חשבון איך הוא מרוויח מזה מיליון. הוא נותן כדי להתעשר. הוא רוצה לראות את הברכה "מיד". כך גם בתפילה: אדם עשה שעה התבודדות, וכבר הוא מצפה לראות את הכלה, לראות את הדירה, לראות את המיליון דולר בבנק ואת החיסכון לנכדים. הוא יוצא מהשעה ואומר: "איפה ה'? למה ה' לא עונה לי? עשיתי שעה התבודדות!".

על זה נאמר "יד ליד לא ינקה רע". הגישה הזו, שבה אדם רוצה לקבל את השכר מיד אל תוך היד, היא שורש הבעיה. זה מראה שהרצון שלו הוא דחוק ומבוהל. משמים אומרים לו: "אתה רוצה מיד? בבקשה, קח מיד". אבל זו אינה ברכה, אלא קללה.

זה דומה לעניין השמיטה. התורה אומרת: > "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית... וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית" (ויקרא כה, כ-כא).

אצל הקדוש ברוך הוא אין בעיות. אבל כשאדם דואג ושואל "מה נאכל?", הוא בעצם מנסה לנהל את העניינים בעצמו. כשאדם דואג לשלוש שנים, הוא צריך לעבוד פי שלושה. הוא צריך לשכור פועלים, להשגיח עליהם, לעבוד עשרים וארבע שעות ביממה כדי לאסוף את התבואה, ואין לו זמן אפילו לישון. הוא חושב שזו ברכה, אבל זה שעבוד. לעומת זאת, אם היה לו ביטחון והיה "יוצא בשקט", הוא היה רואה שהעצים מלאים פירות בשפע כזה שאין צורך לגנוב ואין צורך לפחד, שפע שיורד לעולם כנגד כל השנים.

אל תעשה תוכניות לקב"ה

הקדוש ברוך הוא אינו זקוק לעזרה שלנו בניהול העולם. הבעיה שלנו היא שאנחנו מנסים לעשות תוכניות לקב"ה: "איפה הכלה שלי? איפה הדירה שלי?". האדם רוצה לסדר לקב"ה את הלו"ז, לזרז אותו. הוא אומר: "ריבונו של עולם, אתה הרי לא אכזרי, אז אני אזרז אותך קצת עם כמה צעקות".

צריך לדעת: אל תזרז את ה'! התבודדות זה משהו אחר לגמרי. הקדוש ברוך הוא יודע בדיוק מה מגיע לך, והוא ייתן לך את הדבר הכי טוב, שאף אחד לא זכה לו. אבל הוא יודע את היום ואת הרגע הנכון. אם אתה מבקש לקבל את השכר מיד, אתה בבחינת אותו אדם שמביא את השק לשדה וכבר צועק "תעמיס לי!".

מהי התבודדות אמיתית?

אנשים מתחילים לדבר על התבודדות, אבל לא באמת יודעים מה זה. התבודדות זה לא לעמוד מול ה' ולצעוק: "נו, תן לי כבר! תן לי כבר!". זה לא נקרא התבודדות, זה נקרא לאכול את העוגה. כמו ילד שצועק באמצע האוכל "תן לי, תן לי".

התבודדות אמיתית היא עמידה של "עבד אל רבו". כשאדם מתבודד, הוא צריך להרגיש שהוא עומד כעת בבית דין של מעלה, שדנים אותו על כל מחשבה ועל כל ראייה. הוא צריך לעמוד בהכנעה, כמו עני בפתח, כמו בן אצל אביו.

ההלכה אומרת שצריך לשהות שעה אחת לפני התפילה. מה עושים בשעה הזו? לא בורחים מיד. עומדים באימה וביראה, לא מתוך כעס ולא מתוך קלות ראש, אלא מתוך שמחה של תורה. לא מזרזים את הקב"ה, אלא מתבטלים אליו.

התבודדות היא המקום שבו האדם בוכה מקירות ליבו: "ריבונו של עולם, איפה אני נמצא? הרי אני עושה עבירות ולא מצליח להפסיק, אני מידרדר ולא רואה את הסוף". זהו בכי של אמת, של אדם שמבין שאין לו שום כוח משל עצמו, והוא תלוי אך ורק ברחמי שמיים. רק כשאדם מגיע למקום הזה, של ביטול הרצון לקבל שכר מיידי ושל עמידה כעבד לפני רבו – זוהי תחילתה של הישועה.

---
חלק 3 מתוך 3 — שיעור מס' 3
→ חלק קודם
כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 | חלק 3 (נוכחי)