סוד המיעוט והצעקה: הדרך להשגת אור האינסוף

שיעור מס' 4 | *יום א' פר' אמור א' אייר תשנ"ה *יום ב' פר' אמור א' אייר תשנ"ה

המאמר עוסק במעלת העבודה הרוחנית דווקא מתוך תחושת חסרון ומיעוט המוחין. הרב מסביר כיצד הצעקה של בעל התשובה וההתמדה בתפילה במניין, גם כשאין חשק או הבנה, בונים כלים לאור אלוקי נעלה שאינו ניתן להשגה בשכל אנושי רגיל.

אדם צריך להגיע למצב שבו הנשמה שלו צועקת ובוכה מעצמה. היא צריכה להשתוקק לתפילות ארוכות, לתפילה במניין ובישיבה, עד כדי כך שלא ירצה ללכת הביתה. לעיתים אדם שואל את עצמו: "מה הטעם להתפלל במניין אם אני לא מכוון? ממילא אני רק ממלמל, אז אולי עדיף להתפלל בבית או בשטיבלאך?".

אך האמת היא שבתוך המניין, פתאום יפתח לך הלב והמוח בלי שתדע איך זה קרה. הצעקה והבכי של הציבור סביבך פותחים את הצינורות. זהו סוד הצניעות עליו מדבר רבי נתן, המבוסס על הזוהר הקדוש:

"הלבנה ביקשה להיות נסתרת לגמרי, שאף אחד לא יראה את העבודה שלה... הצדיק אינו רוצה שידעו שהוא עושה משהו, שהוא צועק לה', הוא נסתר לגמרי."

## מעלת הצעקה על הסתלקות המוחין
בחינת הצניעות היא שאדם צריך לצעוק ולבכות לה' דווקא על הסתלקות המוחין, על חוסר החשק והעדר הרצון. לפעמים אין רצון להתפלל או לקום בבוקר. הציפורים והחיות קמות מעלות השחר ומרננות לה', ואדם צריך ללמוד מהן. אם אין לך חשק לקום, תבקש ממישהו שיגלגל אותך מהמיטה, העיקר לעמוד במניין.

אפילו אם אתה עומד ליד הסטנדר ורק מתנדנד, בלי לדעת מה אתה אומר – אל תוותר. אם אדם יעמוד בניסיון הזה, הוא יזכה בסוף לשכל ורצון שאין לאף אחד אחר. ככל שההסתלקות גדולה יותר, כך האור שיבוא בעקבותיה יהיה עצום יותר.

## הכלים לאור האינסוף
הקב"ה מסובב את הדברים כך שלפעמים אדם מרגיש שאין לו מוח ואין לו חשק, וכולם רואים את ביונו. זהו פירוש הפסוק:

"הַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ"

דווקא דרך הביזיון הזה וההתנהגות בהצנע ובסוד, אדם בונה כלים להשגת מוח נעלה שאי אפשר להשיג בשום דרך אחרת. ה' נותן לכל אחד אור לפי המוח שלו, וכדי ליצור מוח גדול יותר שיכול לקבל את אור האינסוף בלי להישרף, האדם חייב לעבור דרך בחינת "מיעוט הלבנה".

ה' לוקח לאדם את השכל כדי שהוא יתחיל לצעוק ולבכות, ואז הוא מקבל שכל חדש שלא נתגלה מעולם. זהו הסוד של המלכות שעולה עד האינסוף דווקא כשהיא בשיא המיעוט.

## חשיבות התפילה במקום הלימוד
ישנה חשיבות עליונה להתפלל דווקא בישיבה שבה האדם לומד. אל תחפש קיצורי דרך או מניינים מהירים. תגיע מוקדם, תתבודד, תאמר תהלים וקרבנות לאט לאט.

מסופר על רבי מנחם מענדל מלעלוב שהיה נוטל ידיים במשך חצי שעה, כי ידע שבנטילת ידיים טמון סוד הפדיון. יש צדיקים שאומרים ברכה אחת במשך רבע שעה. התפילה היא היסוד, ואסור לזלזל בה.

## איתתך גוצא – עומק בינת האישה
חז"ל אומרים במסכת ברכות: "איתתך גוצא – גחין ותלחוש לה" (אשתך קצרה – התכופף ולחש לה). יש כאן רמז עמוק: ככל שהדבר נראה נמוך או קטן יותר, כך טמון בו שכל רב יותר. המדענים אומרים שאנשים נמוכים חיים יותר, והסיבה הרוחנית היא שהמוח והלב קרובים זה לזה, והזרם ביניהם עובד ברציפות.

כך גם לגבי האישה – יש לה "בינה יתרה" ופיקחות יתרה. על הבעל לתת לאשתו לנהל את ענייני הבית כדי שהוא יוכל להתפנות ללימוד.

## לשמח חתן ולהוציא כל שמץ עצבות
הגמרא שואלת מדוע אומרים "כלה נאה וחסודה" ולא משבחים כך את החתן. הסיבה היא שהחתן שרוי לעיתים בצער ובחששות מפני העתיד. התפקיד של המשמחים הוא להוציא מליבו כל נקודה של עצבות.

מי שמצליח להוציא מהחתן את העצבות, זוכה לחמישה קולות ולמתן תורה. השמחה הזו היא הדבר הגבוה ביותר בעולם, כי היא מאפשרת לאדם לעלות להיכלות עליונים (כלה אותיות היכל).

## הצעקה של בעל התשובה
הזוהר הקדוש משבח את בעלי התשובה. מי שמרגיש שאין לו כלים, שלא ראה שבת או ליל סדר מימיו, חייב לצעוק לה' בבחינת "SOS".

"זכאין אלה בעלי תשובה... שהצעקות שלהם מעלות אותם עד ספירת הבינה."

צדיק שנולד לתוך הקדושה עלול להתפלל ולשיר מתוך הרגל, ולכן הוא עולה רק עד ספירת יסוד. אך בעל התשובה, שמרגיש שהוא טובע, צועק מעומק הלב ובוקע את כל הרקיעים.

גם מי שנולד בבית חרדי חייב להיות "בעל תשובה" – לצעוק לה' שלא יפול להרגל, לשיר זמירות שבת בדבקות כדי להחיות את ילדיו. משפחה שלא שרה זמירות שבת, הילדים שלה מחפשים חיות במקומות זרים. האבא חייב להראות לילדיו חיות ותפילה, ובזכות הצעקות והבכיות הללו נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו.

---
חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 4
→ חלק קודם
כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)