סוד הרחבת הדעת: כוחו של לימוד הגמרא בבניין בית המקדש

שיעור מס' 44 | בוקר יום ג' פרשת בראשית כ"ג תשרי תשנ"ו אסרו חג סוכות בישיבה. המשך במס' 45)

הרב מסביר כיצד השפלות האמיתית והשגת הדעת שקולות לבניין בית המקדש. הדרך היחידה להרחיב את השכל ולהינצל מצמצום המוחין היא על ידי שקיעות מוחלטת בלימוד הגמרא, תוך עזיבת אשליות של 'השפעה על אחרים' לטובת עמל תורה אמיתי.

כשאדם טועם טעם עונג שבת ומתחיל להרגיש שפלות אמיתית, כשדם של שפלות מתחיל לזרום בעורקיו – הוא זוכה לחיים נצחיים. אך לשם כך צריכים התנוצצות המוחין; צריך שהמוח יתחיל להתנוצץ. בשביל הדברים האלה אדם חייב דעת, שכן בלי דעת שום דבר לא יעזור. המוחין והדעת הם בחינת בניין בית המקדש, ומי שזוכה לשפלות אמת, זוכה לבניין בית המקדש.

"כל מי שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו" (ברכות ל"ג ע"א).

אם יהיו כמה אנשים עם שפלות אמיתית כזו, פשוט ייבנה בית המקדש בימינו. הדעה האמיתית היא ההכרה ש'אני אפס אפסים', כפי שאמר ה'נועם אלימלך' על עצמו מרוב ענוותנותו, שרצו לעשות ממנו דגל לגיהנום, והוא אמר שבשבילו יצטרכו לברוא גיהנום חדש. מי שיש בו דעה – והדעה היא השפלות – כאילו נבנה בית המקדש בימיו, כל אחד כפי מוחו ודעתו.

העיקר הוא לנסר את המוחין. במשך עשרים ושניים ימי החגים עבדנו עם 'מסורים' של ריקודים, תפילות והנסיעה לאומן. אנשים עמדו על הרגליים וניסרו עשרים וארבע שעות בלי הפסק. כעת צריך לראות כמה קליפות הורדנו מהמוח. מי שזכה שמאירה בו הדעת מאותם ימים, ממש בנה את בית המקדש. אם יהיו עשרה אנשים כאלה, נראה את זה בחוש, עין בעין.

הדרך היחידה להגדיל את הדעת

כדי לזכות לכך, אדם צריך להכניס את עצמו אל תתוך הדעת. "תכניס את הראש לתוך הדעת – לתוך הגמרא ולתוך הרש"י". אל תכניס את הראש לתוך הקולה או העוגה, אלא תהיה כולך בתוך הגמרא, עד שלא תראה כלום חוץ ממנה.

ככל שאדם עוסק יותר בהגדלת מוחו ודעתו, כך הוא עוסק בבניין בית המקדש. כולם רוצים שבית המקדש ייבנה – אז תגדיל את הדעת! משיח יכול לבוא היום, ברגע זה, ובית המקדש ייבנה עכשיו, אם רק נגדיל את הדעת. והדרך היחידה לעשות זאת היא אך ורק על ידי לימוד הגמרא.

אמנם ספרי קודש כמו 'ליקוטי הלכות', 'לב דוד', 'מסילת ישרים', 'פנחס קוריצר', 'ליקוטי מוהר"ן' ו'שיח שרפי קודש' הם חשובים ביותר, אך הדבר היחיד שמגדיל את הדעת בפועל הוא לימוד הגמרא. מי שסובר אחרת, לאט לאט לא יהיה מקומו כאן. יש החושבים שאפשר להיות חסיד ברסלב בלי דעת, בלי ללמוד גמרא כל היום, בטענה שהם לומדים בשעה אחת מה שאחרים לומדים בעשר שעות. גישה כזו רק מפריעה לכל הישיבה ומוציאה את הרוח מהמפרשים של שאר הלומדים.

עמל התורה וכוחה של חבורה

כשאדם רואה את כולם לומדים, גם אם הוא נחלש לרגע, הוא מרים את הראש, רואה שכולם שקועים בגמרא, וחוזר ללמוד. אך אם אחד קם, מפהק, מתמתח ומסתובב לשתות תה, הוא מחליש את כולם. לכן, אדם חייב לשים את הראש בתוך הגמרא.

"אין התורה נקנית אלא בחבורה" (אבות פ"ו מ"ו).

אי אפשר ללמוד לבד בבית. כל אחד צריך חבורה וישיבה. כשאדם נחלש, הוא רואה את חברו לומד, מנגן ומתאמץ, וזה מחזק אותו. אל תצא מהגמרא החוצה! אפילו אם הראש מתפוצץ, קח לך עשרים ספרים קטנים. למד רבע שעה גמרא, ואז חמש דקות 'שיח שרפי קודש' או 'מסילת ישרים', ושוב חזור לגמרא. העיקר הוא לא להוציא את הראש מהספרים.

להציל את המוח מהצטמקות

מדוע דווקא גמרא? התורה שבכתב היא אמנם הכי גבוהה, מסיני וממשה רבנו, אך הכל שם סודות ואיננו מבינים את העומק האמיתי. גם אם נלמד 'עץ חיים' כל היום, לא נבין. אנו חייבים ללמוד את מה שמגדיל לנו את הדעת, וזהו לימוד הגמרא.

ישנו מאמר מדעי הטוען כי החל מגיל עשרים, המוח הולך ומצטמק מדי שנה באחוזים ניכרים, עד שבגיל מבוגר חלקים גדולים ממנו כבר אינם מתפקדים. העצה היחידה להגדיל את המוח ולא לתת לו להצטמק היא לימוד הגמרא. הלימוד פועל כמו 'מלחציים' שמרחיבים את המוח ומונעים ממנו לקטון. ללא זה, המוח פשוט בסכנה.

סכנת האשליות וההשפעה האמיתית

כל עיסוק אחר שאדם עוסק בו במקום ללמוד, אינו רצון רבנו. היצר הרע שולח לבחורים כל מיני רעיונות ואשליות: "אני יכול להשפיע! אני יכול לקרב אנשים לרבנו!". רבנו כותב בתורה א' ב'ליקוטי מוהר"ן' על "צוציתא דנורא חיורתא ברישא" – להבת אש בוערת בראשו של האדם, שהיא למעשה אחיזת עיניים של הבעל-דבר שרוצה להטביע את ספינתו הרוחנית.

ההשפעה האמיתית באה רק מלימוד. כך היה עם ר' איצאל'ה אוטריקצער, שחזר מאומן, ישב בישיבה ולא דיבר עם אף אחד. הוא רק ישב ולמד גמרא עם ראש אדיר. בזכות שקיעותו העצומה בתורה, בתוך חודש הפכו תשעים מתוך מאה ועשרים בחורי הישיבה לחסידי ברסלב! המשגיחים ניסו לסלק אותו, אך כשראו אותו יושב בעזרת נשים ובוכה באמירת תהילים, פחדו לגעת בו. הוא היה השורש של הכל.

לכן, אדם צריך רק ללמוד. להפסיק עם הדיבורים ועם הניסיונות 'לחזק' אנשים אחרים. בחור ישיבה, במיוחד לפני חתונתו, חייב לתפוס רק את הגמרא. אם לא ילמד, לאחר החתונה אשתו תמצא את עצמה אבלה וחפוית ראש; היא חשבה שהתחתנה עם תלמיד חכם, ותמצא אדם בטלן שישן עד הצהריים.

"זה עינוי הכי גדול ללמוד גמרא, ואת העינוי הזה צריך לעבור". זהו הדבר היחיד שמגדיל את המוח, שבונה את בית המקדש, ושמוציא אותנו מאותן אשליות של היצר הרע. כל מה שאדם עושה חוץ מלימוד, הוא בגדר אותה אשליה. בחור יכול ללמוד שש עשרה שעות ברציפות, להתפלל ולישון מעט. העיקר הוא להכניס את עצמו לתוך הדעת, כי עיקר בחינת בניין בית המקדש הוא הדעת.

חלק 3 מתוך 3 — שיעור מס' 44

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 | חלק 3 (נוכחי)