סוד ההתבטלות: כיצד זוכים לראות רק טוב ולא להיפגע מעולם

שיעור מס' 60 | ליל ה' פר' חוקת אור לד' תמוז תשנ"ו - שיעור לציבור הרחב בישיבה

מאמר עמוק המבאר כיצד על ידי עבודה של שפלות והכרה ש'הכל דמיון', האדם מפסיק לשמוע עלבונות ומחלוקות. דרך תורותיו של רבי נחמן מברסלב וסודות תפילת מוסף, מתגלה הדרך להפוך כל ביזיון לכבוד שמיים ולקרב את הגאולה.

אדם צריך להגיע למדרגה שבה הוא לא רואה שום רע בעולם. הוא רואה רק נשמות קדושות וטהורות מרחפות סביבו, וכל העולם נראה לו זך וטהור. כשמגיעים למדרגה כזו, גם כשמבזים את האדם, הוא אומר לעצמו: "זה בטח היה דברי כבוד. מי מסוגל בכלל לבזות? אנשים רק מכבדים, רק אומרים דברי עידוד. בטח לא הבנתי טוב, הראש שלי לא בסדר".

רבנו אומר בתורה ה' (ליקוטי מוהר"ן), שאם אתה שומע צדיקים מדברים אחד על השני, סימן שהאוזן שלך לא בסדר. צדיקים לא מדברים אחד על השני; האוזן שלך היא עקומה. זה כמו בדור הפלגה, במגדל בבל, שם השם בלבל להם את השמיעה – אמרו "פטיש" והוא שמע "צבת", אמרו "אזמל" והוא שמע "גרזן". הכל שמעו הפוך. כך גם אדם ששומע מחלוקות. עליו לדעת שאין דבר כזה; כולם צדיקים, כולם קדושים, כולם טהורים ואהובים.

להיות מנוטרל מהעולם

אדם צריך להגיע למצב ערטילאי לגמרי, להיות מנוטרל מהכל ולא לדעת כלום ממה שנעשה בעולם. יש לנו את הליקוטי מוהר"ן, את הגמרא וספרים קדושים בלי סוף, ואין צורך לדעת שום דבר חיצוני.

מספרים על רבי חיים עוזר שנשאל מדוע בניו של רבי חיים מבריסק יצאו כה קדושים וטהורים. הוא העיד שבתקופת מלחמת העולם הראשונה, בנו של רבי חיים מבריסק לא ידע שום דבר מהמלחמה. הוא ידע רק שצריכים לברוח, אז בורחים. פניו היו מאירות ודבוקות בהשם יתברך. הוא קיים את ההלכה של:

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם"

הוא כיוון לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, וברח בתמימות, אך חוץ מתורה ותפילה הוא לא ידע ולא שמע כלום. אדם צריך להגיע לכזו דבקות בהשם, שאין לו שום השגה בעולם הזה, ואז הוא גם לא ישמע מחלוקות.

ארבע הפרסאות שמביאות את המשיח

רבנו חוזר על היסוד הזה בתורה י"ד (תורת חצוצרות). אם אתה שומע מריבות בין צדיקים, תדע שמראים לך היכן אתה נמצא בעולם. איך ייתכן שאתה שומע מריבות בין אנשים שיותר קדושים וטהורים ממך?

רבנו מסביר שם שעל האדם לעבור ארבע עבודות, שהן כנגד ארבע הפרסאות של הר תבור:

העבודה הראשונה היא להאמין בכל הצדיקים שבדור, לדעת שיש צדיקים אמיתיים שיושבים ולומדים תורה ושומרים את העיניים יומם ולילה.

העבודה השנייה היא להאמין בבינוניים, שגם הם צדיקים.

העבודה השלישית היא להאמין שכל הרשעים עוד יעשו תשובה, ושהם רוצים בכך בכל רגע.

והעבודה הרביעית היא לומר: "ואני הכי גרוע מכל הרשעים בעולם. רשע כמוני עוד לא נברא. כמה שמסבירים לי, שום דבר לא פועל עלי".

אם אדם יעבוד את ארבע הפרסאות הללו, רבנו אומר שהיום תהיה הגאולה. מתי יבוא משיח? היום! בזכות מי שיזכה לארבע הבחינות הללו, שלא תהיה לו שום גאווה על אשתו, על חבריו או על פלגים אחרים ביהדות.

אני הדמיון הכי גדול

כשאדם הולך תמיד עם ההרגשה שאין יותר גרוע ממנו, פתאום הוא יראה שהעולם כלל לא קיים. העולם הוא דמיון. ואז הוא יראה שאף אחד לא מעליב אותו. אם ישאלו אותו: "הרי ביזו אותך, חירפו אותך, למה אתה לא מתגונן?", הוא ישיב: "אותי? הרי אני בכלל לא קיים!".

כפי שאומר רבנו בתורה נ"ה, אדם כזה כבר לא שומע שום עלבונות משום אדם בעולם. אם כל העולם הוא דמיון, אז אני הדמיון הכי גדול מכל הדמיונות. עוד לא התחלתי להתהוות. אף אחד לא חושב עלי, אני לא מעניין אף אחד, אז איך אפשר להעליב אותי? הרי "אני אינני".

סוד הכתר: אין כלום מלבדו

אפשר להגיע למדרגות כאלה שבהן האדם מבין שאין כלום חוץ מהשם יתברך.

"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד"

אנו מכריזים "ה' אחד" כמה פעמים ביום: בקורבנות, בקריאת שמע, בתפילת ערבית ועל המיטה. ובשבת, בתפילת מוסף, אנו צועקים שוב "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

ה'פרי צדיק' (רבי צדוק הכהן מלובלין) מסביר סוד נורא: בשמיים, בזמן אמירת 'כתר', המלאכים צועקים "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". הצדיקים שמעו זאת, אך לא יכלו לתקן פתאום לעם ישראל לצעוק זאת באמצע קדושת כתר. לכן, מסבב הסיבות גלגל גזירה שלא להגיד קריאת שמע בשחרית, ואז החכמים הבליעו את הפסוק בתוך קדושת מוסף. כך נקבע לדורות שאנו אומרים 'כתר' יחד עם המלאכים וצועקים "ה' אחד".

כשאדם מבין ש"ה' אחד" ואין כלום מלבדו, הוא מבין שהכל דמיונות, והוא עצמו שיא הדמיונות.

להפוך ביזיונות לכבוד המלך

מתוך ההכרה הזו, אדם מקיים את הפסוק:

"וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד"

עלינו להפוך את כל הביזיונות לכבוד. אם מישהו דיבר עליך, דע שהוא בעצם שיבח אותך, רק שהאוזן שלך עקומה ולא שמעת טוב. צריך לצרף את כל האמירות ולהוות מהן כבוד למלך.

בשעת תפילת שמונה עשרה, אדם עומד בהיכל המלך. המילה "היכל" עולה בגימטריה 65, בדיוק כמו שם א-ד-נ-י. אדם שנמצא כל היום בהיכל המלך, צריך לעשות מכל הביזיונות צירופי כבוד להשם יתברך.

חלק 2 מתוך 3 — שיעור מס' 60

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3