סוד שבירת היצר: מכבשן התאוות לשלווה אלוקית
שיעור מס' 60 | ליל ה' פר' חוקת אור לד' תמוז תשנ"ו - שיעור לציבור הרחב בישיבה
מאמר עמוק המבאר את ההבדל בין התלהבות חולפת הנובעת מדמיונות, לבין קדושה אמיתית הנקנית בעמל. הרב מסביר כיצד רק יגיעה אמיתית בלימוד התורה מסוגלת לשבור את היצר הרע, לצנן את אש התאוות, ולהביא את האדם לשלווה נפשית שבה הוא רואה רק את השם יתברך.
רבנו אומר בסוף תורה ע"ח (ליקוטי מוהר"ן ח"א), שהתורה היא זו שתוציא את האדם מכל התאוות. לפעמים אדם מרגיש שהוא בוער להשם יתברך, בוער לרבנו, אך פתאום עוברת איזו קליפה – ותוך שנייה הכול מתהפך והוא רץ אחריה. איך זה קורה? משום שזו אינה בערה אמיתית דקדושה, אלא סתם התלהבות של הורמונים. זו אש שאין בה ממש.
לבקוע את המוח עם גרזנים רוחניים
לכן, הדבר הראשון שרבנו אומר הוא: תתחיל ללמוד תורה. כולם רוצים להיות צדיקים, אבל רוצים שזה יבוא בקלות. רבנו מסביר (תורה קמ"ב) שאפילו אם אדם בא אל הצדיק במסירות נפש עצומה, למרות כל המניעות – את החוכמה הוא לא יקבל באופן אוטומטי. הצדיק ייתן לך סיעתא דשמיא, ידאג שיהיו לך חברים טובים וחברותות, אבל העבודה לפתוח את המוח מוטלת עליך.
אתה צריך לקחת גרזנים רוחניים ולבקוע את המוח, כדי שיתחיל לקלוט את הגמרא הקדושה. אי אפשר להיות צדיק בלי ללמוד תורה, אין מציאות כזו. המוח לא יאיר מעצמו; האדם צריך לעבוד בייסורים, לנסר את המוח המלא בשטויות, כדי שיכנס לתוכו דבר תורה. אין שום פטנט אחר ואין שום דרך קצרה.
התורה על רגל אחת
אנשים מחפשים דרכים קצרות. הם באים לצדיק ורוצים לקבל את כל התורה "על רגל אחת", בדיוק כמו אותו גר שבא לפני שמאי והלל. שמאי דחה אותו, אך הלל, מרוב ענוותנותו ושפלותו שחיברה אותו לשכל האלוקי האינסופי, אמר לו דבר פשוט:
"דעלך סני לחברך לא תעביד" (מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך).
לכאורה, זה נשמע פשוט. אבל האם אדם באמת מסוגל לקיים זאת? הרי כשאשתו או חבריו מעליבים אותו, הוא מיד מחזיר להם, ולפעמים הוא אפילו מקדים ומעליב אותם לפני שהם התחילו. הגר, שהיה חכם, קלט את עומק הדבר. הוא הבין שזו המצווה הכי קשה, משום שהאדם מטבעו הוא אגואיסט שרוצה שכולם יכבדו אותו וישתחוו לו כמו להמן הרשע.
לכן הלל אמר לו: "ואידך פירושא הוא, זיל גמור" – תתחיל ללמוד תורה. רק דרך לימוד התורה תוכל להגיע לענווה, להפסיק להעליב את הסובבים אותך, ולהתחיל לקיים את המידות הבסיסיות הללו.
לחיות על קידוש השם
לפעמים אדם מקבל פתאום הארה מלמעלה. איזה סבא צדיק צועק עליו בשמיים, מתחנן שירחמו עליו למרות הסביבה הרעה שבה גדל, ופתאום יורד עליו אור גדול והוא מתעורר בתשובה. אך עליו לדעת ששום אור בעולם לא יתמיד אם הוא לא יתחיל ללמוד תורה.
היצר הרע בוער באדם מגיל אפס. ההתמודדות היומיומית, ההתנתקות מהתאוות ושמירת העיניים בכל רגע ורגע – קשה יותר מלמות על קידוש השם. למות על קידוש השם זו מסירות נפש של רגע אחד, שבו האדם נשרף, צועק "שמע ישראל" ועולה מיד לגן עדן. אבל לחיות על קידוש השם, להילחם בקליפות ובתאוות 24 שעות ביממה – זהו מאבק מתמיד וקשה מנשוא.
התורה מכבה את אש התאוות
הדרך היחידה לשבור את היצר הרע היא באמצעות המוח. שום עצה לא תשבור את היצר הרע, רק מוח חזק שעובד בתורה, מתעמק בסוגיות ומתפלפל בהן. כשאדם לומד גמרא בעיון, הוא פתאום מרגיש קלילות של מלאך.
רבנו מסביר שכאשר אדם לומד תורה, הנשימות של הלימוד מכבות את אש התאוות של היצר הרע. הלב הוא אש להבה של הורמונים ותסיסה, וכפי שאומרים חז"ל:
"אלמלא כנפי ריאה דנשבי על ליבא, הוי ליבא אוקיד כל גופא" (לולא כנפי הריאה שנושבות על הלב, היה הלב שורף את כל הגוף).
רק לימוד התורה יכול להרגיע את הדם התוסס, להכניס את האדם לשלווה אמיתית ולשקט נפשי. ללא התורה, אדם יכול להתפלל בהתלהבות, ומיד לאחר מכן לתת אגרוף למישהו – הוכחה לכך שזו לא הייתה התלהבות דקדושה, אלא המשך של תסיסת ההורמונים.
אין עוד מלבדו
כשאדם מגיע לדבקות אמיתית דרך התורה, הוא נכנס לכזו רגיעה עד שאפילו כשמעליבים אותו – הוא פשוט לא שומע. המוח שלו עובד 24 שעות בדברי תורה, בליקוטי מוהר"ן, בהלכות ובמדרשים.
רבנו אומר (תורה נ"ה) שאדם יכול להגיע לקדושה וטהרה כה גבוהות, עד שהוא מפרש כל חרפה וביזוי ככבוד למלך. הוא מבין שאין עוד מלבדו – אין אפיקורסים, אין רשעים, אין שום דבר מלבד השם יתברך. הכול דמיונות וערפילים. הנשמה הטהורה שלו מזדככת ומתפשטת מהגוף, והוא רואה רק ניצוצות של אלוקות ונשמות זכות שמרחפות סביבו. זוהי ההתלהבות האמיתית דקדושה.
חלק 1 מתוך 3 — שיעור מס' 60
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם