סוד שערות עתיקא קדישא: מעלתן של נשמות ישראל בספירת העומר
שיעור מס' 303 | *יום ג' פר' בהר בחוקותי, כ"ב אייר תשס"א - ברית
מאמר מעמיק המבאר את סוד "עמר נקא" ושערות עתיקא קדישא על פי תורת האר"י. הרב מסביר כיצד בימי ספירת העומר עולות נשמות ישראל לשורשן העליון ביותר, וחושף את הסוד הטמיר מאחורי עשיית הווים לעמודים במשכן על ידי משה רבנו.
ל"ג בעומר התשפ"ו — התורה מגלה לנו אצל הנזיר, שברגע שהוא מקבל על עצמו נזירות, שערותיו הופכות לשערות קדושות המאירות בכל העולמות. נאמר עליו בפרשת נשא:
"כָּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַה'... כִּי נֵזֶר אֱלֹקָיו עַל רֹאשׁוֹ".
הנזיר זוכה שבמשך שלושים יום הוא מתקדש בקודש קודשים, עולה למדרגה העליונה הנקראת "עתיקא קדישא", ושערותיו הופכות קדושות וטהורות. כעת, בימי ספירת העומר, כולנו זוכים לעלות למדרגת עתיקא קדישא. זוהי הספירה של רבי שמעון בר יוחאי, שבה כולם עולים לעתיקא, והשערות והמחשבות נעשות קדושות.
שורש נשמות ישראל: עמר נקא
האר"י הקדוש בספר "עץ חיים" (דף כ"ג ע"ב) מגלה סוד עצום: כל עם ישראל, כל שורשי הנשמות של ששת ריבוא ישראל שבכל דור ודור, הם בעצם בחינת "השערות של עתיקא קדישא".
כאשר צדיק עולה למדרגת עתיקא, הוא נעשה השורש של כל ישראל. בספירת העומר אנו עולים למדרגה זו, הנקראת בספר פרי עץ חיים "עומר לגולגולת" או "עמר נקא" (צמר נקי). סוד זה קשור גם לירידת המן, שירד ממדרגת עתיקא. השערות הללו, הנקראות "עמר נקא", הן בחינת ספירות הנצח וההוד של עתיקא קדישא המתלבשות בתוך פרצוף אריך אנפין.
קדמו למלכי אדום
על הפסוק המתאר את מלכי אדום:
"וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל",
מסביר האר"י הקדוש (דף ס"ד) כי "מלוך מלך" מרמז לשערות של עתיקא קדישא.
מלכי אדום מייצגים את שבע הספירות של עולם התוהו שנשברו, אך קדמו להם מלכי ישראל – שהם נשמות ישראל, השערות של עתיקא קדישא. נשמות ישראל קדמו לכל המלכים, לכל נשמות אומות העולם ולכל הבריאה כולה. תפקידן של שערות אלו הוא לצמצם ולעבות את האור האלוקי האינסופי, כדי שיהיה אפשר לגלות שיש אלוקות בעולם ולקבל את האור בהדרגה.
סוד הווים לעמודים
הגילוי העצום של מדרגת השערות בא לידי ביטוי בהקמת המשכן, בסוד הווים לעמודים. התורה אומרת:
"וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וְחִשַּׁק אֹתָם".
הווים הללו הם בחינת השערות של עתיקא קדישא, המדרגה הגבוהה ביותר – "רישא דעתיקא". בתחילה, הדבר היה נעלם בתכלית ההעלם. עם ישראל לא הבין לאן נעלמו אלף ושבע מאות וחמישים שקלי הכסף, והחלו לחשוד במשה רבנו.
הם אמרו: "משה גנב לנו כסף במשכן, גנב לנו פה, גנב לנו שם". היו כאלה ששמחו לאידו, ממש כפי שקורח טען כלפי אהרון הכהן כשנשרפו בניו, שזו הוכחה לכך שאינו ראוי לכהונה גדולה. בני ישראל היו מלאים בתוכחות וחשדות כלפי משה.
אך אז יצאה בת קול והכריזה בכל מחנה ישראל: "ואת האלף ושבע מאות וחמישה ושבעים עשה ווים לעמודים!" התגלה שמשה רבנו לא לקח דבר לעצמו, אלא העלה את הכסף למקום הגבוה והנסתר ביותר – לסוד הווים, שהם שערות עתיקא קדישא, המחברות ומעמידות את כל המשכן.
חלק 2 מתוך 3 — שיעור מס' 303