עומק ההשגחה: סוד נבואתו של בלעם וכוחן של ברכותיו
שיעור מס' 97 | יום ג' פר' מטו"מ, כ"ד תמוז תשנ"ז - שיעור בוקר בישיבה
אומות העולם דרשו נביא כמשה רבנו, והשם יתברך העניק להם את בלעם. דרך משל נפלא על ילד המקבל סכום כסף עצום, מסביר הרב מדוע נבואה ללא עמל היא סכנה, וכיצד הפך הקב
דרישת אומות העולם לנביא
חז"ל אומרים שבלעם היה מעולה בחכמתו, ואפילו היה דבר שהוא ידע ומשה לא ידע. כאשר משה רבנו ביקש מאת השם:
"הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ"
באו אומות העולם בטענה. בתחילה, השם יתברך נתן להם נביאים כמו אליפז התימני ובלדד השוחי, ועוד הרבה נביאים שלא נכתבו בתורה. אך הגויים אמרו: "זה לא מספיק לנו. אנחנו רוצים נביא כמו משה רבנו! תראה איך אנחנו נראים, אין לנו משה רבנו".
אמר להם הקב"ה: "זו אינה בעיה עבורי. אני כל יכול, ואני אתן לכם נביא גדול פי שניים ממשה רבנו, ונראה מה ייצא מזה". הקב"ה בחר בבלעם, שאותיות שמו מרמזות על המילה 'פלא' – איש פלא. הוא העניק לו רוח הקודש, כדי לבחון מה יעשה עם הכוח העצום הזה.
משל הילד והאוצר: סכנת השפע ללא עמל
ומה עשה אותו אדם עם כוח הנבואה? נאמר עליו:
"אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר"
הוא התחיל ללכת ולקלל מדינות, להחריב את העולם. כל מדינה שעליה גזר – נחרבה. הוא קיבל נבואה ורוח הקודש, אך השתמש בהן להרס.
למה הדבר דומה? לקחו ילד קטן, בן שלוש עשרה או ארבע עשרה, ונתנו לו עשרת אלפים דולר במזומן. מה יעשה הילד עם הכסף? תוך שלושה ימים הוא ייצא לתרבות רעה. אדם שאוהב את בנו לעולם לא ייתן לו סכום כזה בבת אחת. הוא בקושי ייתן לו גרוש, כי הוא יודע שאם יהיה לילד כסף רב ללא הגבלה, הוא יסתובב ברחובות, יחפש מה לקנות, וייכנס למקומות סכנה שאי אפשר להיכנס אליהם עם זקן ופאות.
הקב"ה רצה לעשות מעין "ניסיון מדעי" כדי להראות לעולם מה קורה כשנותנים כוח עצום למי שאינו מוכן לכך. הוא לקח את בלעם, נתן לו כוח רוחני עצום, והראה כיצד הוא מיד מתדרדר ומשתמש בו לרעה.
דרכו של עמל התורה
לעומת זאת, עם ישראל הם הילדים של הקב"ה, כפי שנאמר:
"בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל"
האם לילדים האהובים שלו הוא ייתן נבואה ורוח הקודש בחינם, ללא עמל? חס ושלום. אם יהודי יקבל נבואה בקלות, הוא עלול להתחיל לקלל את מי שסוטה מהדרך, לצבור כסף מניבוי עתידות, ומי יודע לאן יגיע.
לכן, הקב"ה דורש מעם ישראל לעבוד קשה. תבוא לישיבה, תלמד את הגמרא בעמל, תתייגע עד שתבין את החומש ואת המשנה, תעבוד בקושי גדול עד שתשבור את המידות הרעות ואת התאוות. שום דבר לא בא בקלות. לאומות העולם אמר הקב"ה: "קחו נבואה, תהיו פי שניים ממשה רבנו, נראה מה ייצא מזה". אבל מעם ישראל הוא דורש יגיעה וזיכוך המידות.
הברכה הנצחית מתוך הקללה
אך מתוך כל המהלך הזה, עם ישראל הרוויח רווח עצום. אחרי חטא מי מריבה, כשנגזר על משה רבנו שלא ייכנס לארץ ישראל והוא כבר לא יכול היה לברך אותנו כפי שרצה, סובב הקב"ה ברוב חמלתו מהלך פלאי.
הוא הביא את בלעם הרשע, שהוא התגלמות הסטרא אחרא בעצמו, כדי שהוא זה שיברך את עם ישראל:
"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם"
הברכה הזו חלה על האוהלים והמשכנות שלנו – על הישיבות ותלמודי התורה. בלעם בירך שהמוסדות הללו יהיו כנחלים נובעים, שיהפכו לגינות נפלאות של יראת שמים. וכל זה קרה דווקא בגלל הברכה של בלעם, שכן ברכה כזו אי אפשר לסתור.
כוחה של הברכה בחינוך ילדי ישראל
כאשר פותחים היום 'חיידר' או מוסד של תורה, הברכה של בלעם היא זו שעומדת לנו. מה כוחה של ברכת אדם רגיל לעומת הברכה שהוציא הקב"ה מפיו של בלעם? בלעם הבטיח שכל מוסד של תורה יהיה "כנחלים נטיו" ו"כארזים עלי מים".
אך כדי שהברכה הזו תחול במלואה, עלינו להכניס בילדים יראת שמים אמיתית, קדושה וטהרת עיניים. המטרה היא לגדל ילד שמרגע לידתו שומר על עיניו ועל פיו, ילד שגדל באווירה נקייה מכל סלנג או מילים שאינן ראויות.
החינוך האמיתי דורש גם מההורים התבטלות וענווה. בית יהודי צריך להיות מקום של עבודת השם, של תפילה בבוקר, של לימוד תורה יומם ולילה, ושל שולחן שבת קדוש. אי אפשר לחנך ילדים לקדושה אם ההורים מתעקשים להישאר בהרגלים הישנים שלהם. עלינו לשאוף לגדל ילדים עם "ריחות של יראת שמים", כפי שאומר הרבי על הפסוק "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'", ילדים מלאים בצניעות ובענווה.
סוד החינוך: אנחנו רק "חוט מקשר"
היסוד הגדול ביותר בחינוך הוא ההכנעה והשפלות. אבא שמחנך את ילדיו ואומר בגאווה: "אני חינכתי, אני גידלתי, ורק אני יודע לחנך" – מסכן את עתידם הרוחני של ילדיו. החינוך אינו נובע מכוחי ועוצם ידי.
אדם צריך לומר: "אני עושה מה שצריך, מה שכתוב בספרים. מה יש לכוחות אנוש לעשות מעבר לכך? הכל השם עושה". האדם הוא בסך הכל כמו חוט קטן שמחבר קצר חשמלי. יש מנגנון שלם ועצום של נשמה אלוקית, והאדם רק לוקח חוט קטנטן ומחבר את המוח של הילד עם התורה והתפילה.
הילד עצמו הוא כולו נשמה, כולו אלוקות חצובה מכיסא הכבוד. התפקיד שלנו הוא רק לחבר אותו לספרים ולאותיות, ולהיזהר שלא לקלקל את היצירה האלוקית הזו בידיים שלנו. כשנדע שאנחנו לא עושים כלום, אלא רק משמשים כצינור וכחוט מקשר, נזכה לראות את התקיימות הברכה השלמה: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל".
חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 97
כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2