סוד השמירה בדרכים: מניסיון יעקב ולבן ועד לכוחה של אשת חיל
שיעור מס' 102 | יום ב' פר' דברים, א' מנחם אב תשנ"ז - סעודת ר"ח למתרימים באולם בית יעקב הישן - חלק ב' (המשך מ-101)
יעקב אבינו הוכיח לעשיו שניתן לחיות עשרים שנה עם גדול הרמאים מבלי להיכשל בגזל של מחט. הסוד לעמידה בניסיונות החיים ובדרכים טמון בחיבור הרוחני של האדם עם אשתו, המעניקה לו "אור מקיף" ושמירה עליונה כאשר הוא יוצא מביתו מתוך שלום ונועם.
כאשר הקב"ה רואה שהעולם עלול להיחרב בעוון רשעותם של בני האדם, קיומם של הצדיקים הוא זה שממשיך את הברכות ומקיים את העולם. עשיו הרשע, שכל חייו סבבו סביב גניבות ושדידות, הרגיש את עצמו כצדיק הדור רק משום שפעם אחת נמנע ממעשה גזל. הוא בא בטענות ליעקב אבינו והאשים אותו ואת משפחתו בגניבה – החל מלקיחת הברכות ועד ללקיחת התרפים על ידי רחל.
אך יעקב אבינו מעמיד אותו על טעותו המרה ואומר לו: "אחי, אתה חי בטעות נוראה כבר עשרות שנים. הכל נעשה על פי הדיבור האלוקי. הבט עלי – אני גרתי עם לבן הארמי, ראש הרמאים. הוא רימה אותי עשרת מונים, שינה את משכורתי אינספור פעמים, ובכל רגע המציא רמאות חדשה".
אפילו מחט לא מצא
למרות כל הרמאויות של לבן, יעקב אבינו לא עשה שום פעולה כנגדו ולא נכשל בגזל מעולם. "מיששת את כל כליי, מה מצאת?" אומר יעקב. אומר המדרש בשם רבי סימון: אפילו מחט הוא לא מצא! אדם בורח מביתו עם ילדים קטנים, טבעי שייקח איתו איזה חפץ קטן, אך אצל יעקב – אפילו מחט לא דבקה בידיו.
הגמרא במסכת יומא אומרת שרבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, הלל מחייב את העניים, ויוסף מחייב את הרשעים. כל אחד מהם סלל דרך והוכיח שניתן להתגבר על הניסיונות. כך גם יעקב אבינו סלל דרך: הוא מוכיח לעשיו ולכל העולם שאי אפשר להשתמש בתירוץ של "חייתי עם רמאים ושודדים ולכן הושפעתי". יעקב חי עם גדול הרמאים, שמר על קדושתו ויושרו, ולא נכשל אפילו במחט.
הסוד לשמירה בדרכים - לצאת מתוך נועם
מניין שואב האדם את הכוח לעמוד בניסיונות הדרך ולהישמר מכל רע? הזוהר הקדוש מגלה לנו את הסוד על הפסוק "וילך למסעיו". הזוהר קובע כי בכל מקום שאליו אדם הולך, הוא חייב לקחת את אשתו עמו. לכאורה, כיצד הדבר אפשרי מבחינה מעשית?
ההסבר הוא רוחני, אך יש לו ביטוי מעשי מובהק. שאלתי את ה'סטייפלר' זצ"ל האם הדברים הם כפשוטם, והוא השיב: "כן, זה כפשוטו – לשמח אותה שיהיה לה מצב רוח טוב". לפני שאדם יוצא לדרך, עליו לשבת עם אשתו שעה-שעתיים, לשוחח עמה ולהיפרד מתוך נועם, אהבה וזכרונות נעימים. כאשר אדם יוצא מביתו בהרגשה של נועם עילאי, נשמת אשתו מלווה אותו לאורך כל הדרך.
עטרת בעלה - האור המקיף
כאשר הפרידה נעשית מתוך שלום וחיבה, ללא קטטות או מרירות, מתקיים באדם הסוד של "אשת חיל עטרת בעלה". האשה הופכת להיות ה"עטרה" והאור המקיף שלו. היא מקיפה אותו ושומרת עליו מכל רע, מכל מחשבות רעות ומראיות אסורות.
לכן, אדם צריך להשקיע את כל כוחותיו בבניית הבית ובשמירה על כבוד אשתו. אם נשברת כוס או צלחת בבית, יש לזכור את הכלל: "שהכוס תישבר, שהכל יישבר – רק שהאשה לא תישבר!" הגמרא במסכת סנהדרין אומרת שמי שנפטרה אשתו, כאילו חרב עליו עולמו, כי הם נשמה אחת. אין תחליף לאשה, והיא היסוד לכל השראת השכינה של האדם.
משכינה תתאה לשכינה עילאה
האדם עומד בין שתי שכינות: "שכינתא תתאה" (השכינה התחתונה) שהיא אשתו, ו"שכינתא עילאה" (השכינה העליונה). כאשר יש שלום וייחוד בבית, והאדם שומר על כבוד ה"שכינה התחתונה", הוא זוכה שגם השכינה העליונה תלווה אותו בדרכיו.
על ידי קדושת הברית, קדושת העיניים והשלום בבית, האדם זוכה להגיע עד לשער החמישים של הבינה. ארון הברית מלווה אותו, כפי שרמוז בפסוק:
"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ"
השמות הקדושים שומרים עליו, הוא זוכה לבריאות, לחכמה ולהבנה עמוקה. ומתוך קדושה זו נזכה כולנו, במיוחד בימי בין המצרים, שייבנה בית המקדש במהרה ונזכה לגאולה שלימה בימינו, אמן.
חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 102
כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)