סוד המתקת הדינים והמשכת החסדים אל תוך הבית

שיעור מס' 113 | קלטת 113 * בוקר יום א', י''א תשרי תשנ''ח - שיעור בישיבה בעתיקה * יום ג' פר' שופטים, ל' מנחם אב, אדר"ח אלול תשנ''ז - שיעור פתיחה בהיכל כולל ברסלב לצעירים (המשך מ-112)

כיצד פועלים התיקונים העליונים של חודש תשרי, וכיצד בניית ה'מוחין' וה'חסדים' של הימים הנוראים חייבת לבוא לידי ביטוי מעשי בשלום בית, ברחמנות ובסבלנות כלפי האישה.

בראש השנה מתעוררים דינים נוראים. כל הדינים של כל השנה נגזרים בראש השנה, כי השם יתברך חילק את הדינים של חטא אדם הראשון למאה ועשרים שנה. על כל אדם יש דינים נוראים שנגזרים עליו, וחילקו אותם לכל מאה ועשרים שנות חייו לפי חלקו בחטא אדם הראשון. האדם צריך לדעת כיצד להמתיק את הדינים הללו. בכל ראש השנה גוזרים על האדם איזה סוגי עונשים יהיו לו כדי לכפר על חטא אדם הראשון, כי לכפר על חטא זה לא מועילה אפילו תשובה. כפי שאומר האר"י הקדוש, צריך לגרד את הקליפה הזו בייסורים נוראים.

אך אפשר להמתיק את הדינים הללו על ידי הניגונים והשירים של ראש השנה ויום הכיפורים, ועל ידי השירים של סוכות ושמחת תורה בשמחת בית השואבה. ככל שאדם רוקד יותר, כך הוא יכול להמתיק יותר דינים. עיקר הביטול הוא הריקוד, כי אף אדם לא יכול להבין מהו ריקוד. שום תפילה אינה עולה עד שלא מנגנים ושרים אותה. כתוב בספר 'מעבר יבוק' שרק הניגונים בוקעים את היכלי התפילה, ואז השם מקבל את התפילות. בריקוד האדם נמצא בביטול מוחלט, ורק כאשר אדם מבטל את עצמו לגמרי, הוא יכול להמתיק את הדינים.

עשרים ושניים ימי התיקון

התיקון של חטא אדם הראשון נדחה לעשרים ושניים יום, כנגד עשרים ושתיים אותיות התורה. במשך עשרים ושניים הימים הללו אנו מקבלים את כל המוחין שהיינו צריכים לקבל ביום הראשון, אילו אדם הראשון לא היה חוטא. כעת, המוחין מתחלקים לאורך כל הימים הללו עד שיעבור שמיני עצרת.

על פי דברי האר"י ב'פרי עץ חיים', ביום הראשון של ראש השנה נוצר הכתר של רחל, וביום השני נוצר כלי החכמה. על ידי תקיעת השופר אנו זוכים להמשיך פנימיות של מוח חכמה. אם לא נפתח לאדם מוח החכמה, פירוש הדבר הוא סתימת הצינורות. לכן מיד אחרי ראש השנה צריכים להתחיל ללמוד, כי המשכנו מוחין של כתר וחכמה. ביום השלישי, צום גדליה, נעשה כלי הבינה, ומאליו מתפשט בו מוח בינה ללא צורך בתקיעת שופר.

ביום הכיפורים, בשעת נעילה, נעשה החותם של ספירת היסוד. הצדיקים זוכים להיחתם לאלתר לחיים טובים כבר בתפילת ערבית של ראש השנה, אך רוב העולם זוכה להשלמת המוחין רק בנעילה של יום הכיפורים.

ירידת החסדים בין יום כיפור לסוכות

ארבעת הימים שבין יום הכיפורים לסוכות הם בחינה של יום טוב. בימים אלו כולם מתעסקים בבניית הסוכה ובארבעת המינים. אלו ימים שצריכים רק לשיר, לרקוד ולהתפלל. בימים אלו מתחילים להמשיך את חמשת החסדים הפנימיים. בכל יום מארבעת הימים נכנס חסד אחר, מלמטה למעלה: חסד דהוד, חסד דנצח, חסד דתפארת, וחסד דגבורה בערב סוכות. בחג הסוכות עצמו נכנס חסד דחסד.

מכיוון שבימים אלו יורדים חסדים נפלאים, אלו חסדים של רחמנות. אדם צריך להביא את הרחמנות הזו אל תוך ביתו. כפי שאומר המהר"ל מפראג, כשאדם בא הביתה עליו לבוא עם רחמנות. הגמרא אומרת:

"אמר רב: לעולם יהיה אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה" (בבא מציעא נט.).

אדם חוזר הביתה, בפרט אחרי צום יום הכיפורים, ולפעמים הוא עצבני. הוא צם, הוא רעב, והוא מתלונן: "למה האוכל לא מוכן? איפה הסכין? איפה המלח?". בדרך כלל, רוב הקטטות פורצות במוצאי צום. אך האמת היא שצריך להיות בדיוק להיפך. כשהוא בא הביתה, שהוא בעצמו יכין את האוכל, שיביא את המלח. עליו להיות מוכן לכך שאשתו התמוטטה מהצום, שכן לאישה קשה יותר לצום מאשר לאיש.

המבחן האמיתי של "ואהבת לרעך כמוך"

בחורים לא תמיד מבינים את המציאות הזו. בחור רגיל לבוא, לאכול ולשתות כשהכל מוכן ונפלא. כשהוא מתחתן, הוא צריך לדעת שזו אחריות. אתה בא הביתה במוצאי יום הכיפורים, אתה רעב וצמא, אבל עכשיו יש לך אישה שאתה צריך לדאוג לה. אולי היא חלשה? אולי אתה צריך להכין לה כוס תה? אדם צריך לדעת שכאשר הוא מתחתן, אסור לו להעליב או לפגוע.

רבי חיים ויטאל, בספר הליקוטים, מביא דרשה לחתן על הפסוק:

"כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם" (דברים ח, ג).

הוא מסביר שה"לחם" רומז לאישה. עיקר קיום מצוות "ואהבת לרעך כמוך" שאדם מקיים, הוא באשתו. עם חברים אין זו חוכמה גדולה להסתדר; אוכלים יחד, קונים יחד, מלווים אחד לשני. אם רוצים - חברים, ואם לא - לא. אבל בבית, שם נמצא הניסיון האמיתי.

עיקר הניסיון של האדם הוא כשהוא בא הביתה רעב, ואשתו לא הספיקה להכין אוכל כי היא לא הרגישה טוב או בכתה כל היום, והוא צריך לגלות סבלנות ורחמנות. לפעמים האישה רוצה לפרוק את ליבה, והיא עושה מבעלה "כותל מערבי". במקום ללכת לבכות בכותל, היא בוכה לפניו. תפקידו של הבעל הוא להיות שם בשבילה, לשמוע אותה בסבלנות, ולהמשיך את אותם חסדים עליונים של הימים הנוראים אל תוך הבית פנימה.

חלק 1 מתוך 4 — שיעור מס' 113

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2 | חלק 3 | חלק 4