סוד הצמצום: כיצד עבודת השם נבנית דווקא בתוך הבית

שיעור מס' 118 | *אור לו' כסלו תשנ"ח - אירוסין בבית הרב בחומה

העולם כולו נברא מתוך צמצום, וכך גם חיי הנישואין ועבודת השם של האדם. הרב אליעזר ברלנד שליט\

סוד הוויתור ושלום הבית

מעשה באישה צדקנית שנתנה לצדקה את המצה השמורה והמהודרת ביותר שהייתה בביתה. כשהגיע ליל הסדר, היא התביישה לספר לבעלה על כך, והניחה לפניו מצה פשוטה. בעלה, שהיה אדם קדוש ובעל רוח הקודש, ידע זאת מיד – אך שתק ולא אמר מילה.

למחרת, הגיע אל הרב זוג שרצה להתגרש. התברר שגם אצלם קרה מקרה דומה, בו האישה נתנה בטעות את המצה השמורה לאדם אחר, והדבר עורר מריבה גדולה. קרא הרב לרבנית וביקש ממנה: "תגידי את האמת, איזו מצה שמת לנו על השולחן בליל הסדר?". הרבנית סיפרה את האמת, והרב פנה אל הזוג ואמר: "אתם רואים? גם אצלנו האישה נתנה את המצה הכי טובה למישהו אחר, ולי נשארה מצה פשוטה, ובכל זאת לא רבנו".

מכאן מתגלה יסוד גדול: אסור להתקוטט על חומרות. דרך החסידות האמיתית אינה בנויה על מריבות, אלא על קבלת הצמצומים באהבה.

מהצמצומים נברא העולם

צריך לדעת שכל חיי הנישואין בנויים על צמצומים, ודווקא מהצמצומים האלה נברא העולם. כשם שהקב"ה צמצם את אורו האינסופי כדי לברוא את היקום, כך כל הבריאה כולה נבראת ומתקיימת מתוך צמצומים. הכלל הוא: ככל שיש לאדם יותר צמצומים בחיים, כך הבריאה שלו משתכללת יותר.

לפעמים אדם מרגיש שאשתו סוגרת אותו ומגבילה את צעדיו. היא אוסרת עליו לנסוע למירון, מונעת ממנו ללכת לשיעורים מסוימים, ודורשת ממנו להישאר ולעשות את עבודות הבית. במצב כזה, היצר הרע מנסה לייאש אותו, אך האמת היא שאסור לו להתייאש כלל.

עבודת השם בתוך הבית

אדם צריך לדעת איך לעשות את עבודת השם שלו דווקא בתוך הבית. הוא יכול ללמוד "ליקוטי מוהר"ן" בבית, ללמוד "ליקוטי הלכות" בבית, לומר "ליקוטי תפילות" בבית – ולצעוק להשם ולבכות אליו דווקא מתוך דלת אמותיו.

ככל שהאדם מוכן לקבל על עצמו יותר צמצומים באהבה, כך הוא זוכה לקבל יותר מהארת הצדיק. הצדיק עצמו זכה למה שזכה על ידי קבלת צמצומים, וכך הוא מצליח להחזיק את העולם מדור לדור.

כאשר אדם זוכה לקחת לעצמו את הצמצומים הללו ולא בורח מהם, דווקא על ידי זה הבריאה משתכללת, ומתגלה בעולם בריאה חדשה לגמרי. ממש כפי שרבינו הקדוש צמצם את עצמו, ורק על ידי הצמצומים הללו הוא זכה להתגלות מלכותו האמיתית.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 118

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2