סוד הלב של העולם וכוחו של חסד של אמת

שיעור מס' 162 | יום ג' פר' תולדות אור לכט' חשוון תשנ"ט

העולם כולו עומד על בלימה בכל יום מחדש בשעת השקיעה, ומתקיים רק בזכות השתוקקות הלב אל המעיין. כאשר הזמן עומד להסתיים, מתגלה \

העולם הוא קומה שלמה עם פנים, ידיים ורגליים. הלב של העולם הוא דוד המלך, שהוא בחינת הצדיק האמת. הצדיק האמת הוא הלב של העולם – הוא מרגיש כל אחד, רואה כל אחד וחש כל אחד. יש לו הרגשה בכל יהודי ויהודי. הציפורן של הרגל של אותו צדיק היא לבבית יותר מכל הלבבות של כל בני התמותה; היא מרגישה צער וכאב, וכולו מלא רחמים שאין בהם שום השגה.

בקצה אחד של העולם עומד הר, ועל ההר עומדת אבן, ומן האבן יוצא מעיין. בקצה השני של העולם, במרחקים אינסופיים של שמיים וארץ, עומד הלב של העולם. הלב הזה עומד כנגד המעיין, כוסף ומשתוקק תמיד מאוד מאוד לבוא אליו. הוא רוצה בהשתוקקות עצומה להתקרב לשם יתברך, אל מעיין החיים היוצא מבית השם.

סוד בארה של מרים ומי החיים

המעיין הזה הוא סוד בארה של מרים. הגמרא והתוספתא במסכת סוכה, בעניין ניסוך המים, מגלים לנו שבארה של מרים עתידה לצאת מאבן השתייה בירושלים. המים הזכים, הצחים והמתוקים ישטפו את כל העולם. הם יגיעו לים טבריה, לים הערבה, ומשם ילכו לים הגדול ולכל האוקיינוסים.

כך בדיוק היה גם במדבר. בארה של מרים הייתה כמין סלע שהתגלגל עם עם ישראל. כשהיו מרכיבים את המשכן, הבאר הייתה נעמדת באוויר מול פתח אוהל מועד, ומיד היו מתחילים לצאת ממנה זרמי מים אדירים בלי הפסק. המים שטפו את כל המדבר עד שהעולם הפך לאוקיינוס גדול, ועם ישראל נהיה כמו אי קטן בתוכו. הם היו נוסעים בסירות מאוהל לאוהל, ממחנה למחנה וממטה למטה, ועל ידי זרם המים יכלו להגיע לכל קצה בעולם ולכל חמדות העולם.

סכנת ההשתוקקות וההגנה של התורה

הלב, שעומד מול המעיין, סובל משתי חלישויות. החלישות הראשונה היא החמה שרודפת ושורפת אותו, ואלו הן התאוות הרעות. החלישות השנייה נובעת מעצם ההשתוקקות והכיסופים. מרוב געגועים למעיין, כוחות הנפש שלו הולכים להתעלף והוא עלול למות. הוא עומד תמיד כנגד המעיין וצועק בהשתוקקות עצומה.

כאן באה הציפור, שהיא סוד התורה. חמישה חומשי תורה הם כנפי הריאה המיישבים את הלב.

"תורה היא היושבת על הלב שלא יוקיד כל גופה."

רבי נחמן מסביר בתורה ע"ח בליקוטי מוהר"ן, שאדם יכול להגיע לכזאת התלהבות שהוא יישרף מתוכה. רק העסק בתורה הקדושה מגן עליו. התורה מצמצמת את ההתלהבות, מווסתת אותה למידה הראויה, ומצילה את האדם מלהישרף ולהתבטל מרוב כיסופים וגעגועים לשם יתברך.

סוף היום וסכנת החורבן בשעת השקיעה

הלב רוצה להתקרב למעיין, אך אינו יכול לראות את הפסגה שעליה הוא נמצא. המעיין עצמו הוא למעלה מהזמן, ואין לו זמן אלא מה שהלב נותן לו במתנה. כל יום הוא בריאה חדשה לגמרי. כאשר היום מגיע לסופו ועומד להיות נגמר ונפסד, אם לא ייברא יום חדש – לא יהיה זמן למעיין, הלב יסתלק חס ושלום, ויתבטל כל העולם כולו.

בכל יום, ממש ברגע השקיעה, העולם עומד להיגמר. אנחנו חיים בשקט, כמו אנשים בעורף שלא יודעים מה קורה בחזית, אך בשמיים יש החלטה לפרק את העולם. השם רואה שהזמן נגמר וחסרות זכויות, כי כל אחד מחפש רק דברים גשמיים.

מסופר על רב אורי מסטרליסק שנכנס לרב אהרון מקרלין, והם שוחחו על הקטרוג הגדול שהיה בראש השנה. כל אחד דאג רק לעצמו – לפרנסה, לבריאות, לילדים – ואף אחד לא ביקש על גילוי שכינה ובניין בית המקדש. שאל אותו הרב: "ומה אתה עשית מול קטרוג כזה?" ענה לו:

"אמרתי לשם יתברך: עשה למען שמך! תדאג גם כן לעצמך. אתה רוצה שהעולם לא ייחרב? אתה רוצה שיגידו 'ישמח השם במעשיו'? תקיים את העולם בשביל הכבוד שלך!"

לכן, ביום החופה יש דינים קשים מאוד. יום החופה הוא כמו יום כיפור ודורש הכנה רוחנית כמו בחודש אלול. כאשר עוסקים רק בגשמיות – בדירה יפה, ברהיטים, בבגדים – ושוכחים שיש עולם הבא, זה מעורר דינים נוראים ואינסופיים.

איש חסד האמת והצלת העולם

ממש בשנייה האחרונה של היום, כשבשמיים רואים שהכול אבוד והעולם עומד להיחרב, מתרחש נס. פתאום, באלפית השנייה האחרונה, מגיע "איש חסד האמת". הוא מוצא נקודה אחת של אמת בעולם.

מספיק שבן אדם נתן פרוטה אחת לצדקה באמת ובתמימות, בלי שום הרהור של גאווה, כדי לקיים את העולם. הצדקה הזו היא עץ החיים, היא פותחת את כל ההיכלות ומורידה את השכינה לארץ. הצדיק האמת, שהוא בחינת "כבד פה", מקבץ את כל החסדים של אמת האלו. הוא חכם יותר מכולם, כי בעזרת נקודת האמת הזו הוא בורא יום חדש.

הוא נותן את היום החדש ללב, והלב נותן למעיין, וכך מתקיים העולם כולו ומתגלות חוכמות חדשות. כל החוכמות וכל הזמן נבראים על ידו.

כעת, החתן והכלה וכל הנלווים אליהם מקבלים את המתנה הנפלאה הזאת. הצדיק האמת נמצא איתנו, והוא נותן את כל הבחינות שלו, את הלב שלו ואת כל כישרונותיו במתנה גמורה. הוא מכניס אותנו לגן עדן, בבחינת "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם", ועל ידי זה נזכה כולנו לעשות שמחה וחדווה גדולה מאוד.

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 162

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)