סוד הדמעות: הכוח להוריד נשמות גבוהות בדור של חושך

שיעור מס' 174 | * יום א' פר' וארא, אור לכ"ג טבת תשנ"ט - כנס התעוררות בנתניה

בדור שבו כוחות הטומאה משתוללים והעולם נראה כמתמוטט, הפתרון טמון בהורדת נשמות קדושות שיאירו את החשיכה. המאמר חושף כיצד דווקא מתוך החושך הגדול ביותר, בכיותיה ותפילותיה של האם יכולות להמשיך לעולם ילדים בדרגת אברהם אבינו שיביאו את הגאולה.

אנו עומדים בפני תקופה שבה נושבות בעולם רוחות טומאה כה עזות, עד שנדמה כי שום אדם לא יצליח לעצור אותן. לשם כך בדיוק נכתבה תורה ל"ז בליקוטי מוהר"ן – כדי לעצור את כוחות הטומאה הנוראים הללו. סוד זה קשור לסוד המשכן ושני הכרובים, שעליהם נאמר:

"וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים"

המטרה היא לחדש את ההארה של יציאת מצרים. כשעם ישראל שקע במ"ט שערי טומאה, רק כוחו של הצדיק יכול היה להוציא אותם משם. היום, כשהיצר הרע משתולל ואנשים עומדים ליפול לשער החמישים, רק כוחו של רבי נחמן יכול להוציא אותנו מזה. שום עצה אחרת לא תועיל מול האור החדש שצריך להאיר על ציון.

עיוורון מול קריסת העולם

בדורות הקודמים הרחובות היו קדושים וטהורים, אך היום היצר הרע משתולל בתוך האדם, והוא אינו יודע כיצד לעצור אותו. הפתרון היחיד הוא להאיר את האור האלוקי האמיתי, כפי שעשה אברהם אבינו. אברהם נולד בדור של שיא הטומאה, תחת שלטונו של נמרוד הרשע, אך הוא לא פחד משום דבר. אף שהיה יחיד מול עולם שלם, הוא קם ושבר את כל הפסלים.

המדרש הגדול מספר על הוויכוח בין אברהם לתרח אביו. אברהם שם את האוכל לפני הפסלים ושבר אותם, וטען שהפסל הגדול עשה זאת. תרח כעס ואמר: "אל תספר לי סיפורים, הם לא רואים, לא שומעים ולא יודעים להרביץ!". ענה לו אברהם: "תשמענה אוזניך מה שפיך מדבר! אתה מודה שהם לא רואים ולא שומעים, אז מדוע אתם עובדים אותם?"

תרח טען מנגד: "וכי אתה חכם יותר מכולם? כבר 1,700 שנה, מדור אנוש, כולם עובדים עבודה זרה וסוגדים לפסלים. האם אתה החכם היחיד בעולם?". אך אברהם לא ויתר והשיב: "איפה השכל שלכם? תפתחו את העיניים! העולם מתמוטט!".

אנשים בדורו של אברהם ראו את האסונות אך תירצו אותם בתירוצים טבעיים. על המבול הם אמרו: "היה שבר ענן, הכל נשטף, אז בואו נבנה מגדלים גבוהים". על מגדל בבל, שהגיע לגובה של עשרות קילומטרים וקרס, הם אמרו: "זו הייתה טעות של המהנדסים". אברהם זעק אליהם: "אתם לא רואים? הקרקע נשמטת מתחת לרגליים! כל רגע אין בכלל עולם!" אנשים רואים אסונות, רואים מוות וחורבן, אך אינם מבינים שהעבירות ופגמי העיניים הם אלו שמביאים את החורבן על בתיהם ועל ילדיהם.

להאיר את החושך של אחז

אנו זקוקים לשמש אמיתית, לנועם אלוקי שישרוף את כל התאוות והשטויות, כפי שאברהם אבינו, שהיה כולו אור, ריפא והחזיר בתשובה כל מי שהתקרב אליו. מצב דומה התרחש בימי ישעיהו הנביא. ישעיהו ציפה שמהמלך יותם, שהיה צדיק ללא רבב, יצא מלך המשיח. אך לתדהמתו, נולד אחז הרשע.

אחז סגר את כל בתי הכנסיות ובתי המדרשות, והוריד חושך נורא לעולם. במשך שש עשרה שנים לא היו ישיבות, והכל נהפך למועדונים של טומאה. ישעיהו הנביא ראה את החושך הנורא ושאל את עצמו מה ניתן לעשות. תשובתו הייתה:

"הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי ה' לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל"

אומר הזוהר הקדוש, ישעיהו אסף את תלמידיו ולימד אותם כיצד להמשיך נשמות קדושות לעולם, נשמות בדרגת אברהם אבינו, שיוכלו לעמוד מול הטומאה. כאשר יורדת חשיכה כזו לעולם, הפתרון הוא להביא ילדים קדושים וטהורים שיעשו אותות ומופתים, יפתחו את השמיים ויאירו לכולם אורות אלוקיים.

סוד עפר המשכן ואוקיינוס של דמעות

כיצד זוכים לילדים כאלה? הגמרא במסכת סוטה אומרת שאם אישה שותה מעפר המשכן ומתבררת כטהורה, או אם היא עושה תשובה אמיתית ומורידה אוקיינוסים של דמעות על חטאיה, היא זוכה לבן כמו אברהם אבינו. כאשר אדם הופך את עצמו ל'עפר ואפר', הוא יכול להמשיך נשמות עליונות.

כך היה אצל חנה, שבכתה לה' בגיל מאה ושלושים. מתוך הבכיות העצומות שלה יצאה בת קול והבטיחה לה בן שיחזיר את כל העולם בתשובה – שמואל הנביא, שהיה שקול כמשה ואהרן. ככל שהדורות חשוכים יותר, כך הקב"ה מוריד נשמות פלאיות וגדולות יותר. מתוך החושך הגדול של אחז, הופיעה שמש חדשה בעולם – חזקיהו המלך.

אחז רצה לשרוף את בנו חזקיהו באש המולך, כפי שעושים היום כשזורקים את הילדים לאש של פריצות ומועדונים. אך אמו של חזקיהו הייתה צדיקה. היא משחה אותו בדם סלמנדרה והצילה אותו מהאש. הכל תלוי באמא. אם האמא חוזרת בתשובה באמת ומורידה דמעות כמים, היא יכולה ללדת את מלך המשיח ולהביא את הגאולה.

אל תטוש תורת אמך

הזוהר החדש שואל מדוע אנו מייחסים את שלמה המלך לבת שבע, והתשובה היא שכל בניין בית המקדש הגיע בזכות התפילות שלה במהלך תשעת חודשי ההיריון. לכן אומר שלמה המלך:

"שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ"

האב נמצא בעבודה או בישיבה שעות ארוכות, אך את עיקר התורה והקדושה הילד סופג מהאמא. האריז"ל בעץ חיים מסביר שהקב"ה סידר שההיריון יהיה אצל האישה, משום שהיא זו שמתפללת מעומק הלב, אומרת תהילים ונכספת לה'. הילד מקבל את כל יסודות חייו מהדמעות והכיסופים של אמו.

חלק 2 מתוך 4 — שיעור מס' 174

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3 | חלק 4