סוד האור הגנוז: הדרך האמיתית להשיב נשמות אובדות

שיעור מס' 174 | * יום א' פר' וארא, אור לכ"ג טבת תשנ"ט - כנס התעוררות בנתניה

מאמר מרתק המבאר את ייעודה הרוחני של העיר נתניה כמרכז של שירה וגאולה, ומשם צולל אל עומק ההשקפה התורנית על פשיעה וענישה. דרך סיפורם של שלמה המלך ורבי יהודה הנשיא, מתגלה כי מטרת התורה אינה להעניש, אלא להאיר את נשמתו של כל יהודי, גם זה שירד לדיוטא התחתונה.

ישנו אור גדול בעולם, האור שנקרא "נחמן נתן", וזהו האור הכי גדול שיש. ככל שתרד חשיכה גדולה וחושך אדיר על העולם, כך יתחיל להאיר האור של העיר נתניה. העיר הזו עתידה להפוך לעיר ואם בישראל, והיא תלך ותתרחב עד שתתפשט בכל ארץ ישראל.

השם "נתניה" טומן בחובו סודות עצומים. משמעותו היא "נתן י-ה" – זוהי מתנת ה'. הדבר רמוז במילה "ואתחנן". בשעה שמשה רבנו התפלל יום ולילה במשך שבעה ימים, הוא אמר "ואתחנן".

"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" (דברים ג, כג).

המילה "ואתחנן" עולה בגימטריה בדיוק כמניין "נתניה" (515). התפילות של משה רבנו היו על נתניה.

יתרה מזאת, "נתניה" בגימטריה שווה למילה "שירה". כל המהות של העיר הזו היא שירה לה'. פה הוא מרכז השירה, פה ייאמר "שירת אלוקים", וכאן משה רבנו ישיר את שירתו – "אז ישיר משה". מנתניה תצא כל השירה, כל הניגונים וכל הריקודים לעם ישראל. ההרקדה כאן תהיה הרקדה לשם ה' אלוקי ישראל, לשם דוד המלך, וכל העיר תתעורר מהשירה הזו.

סוד נוסף טמון במספר 515. "נתניה" עולה בגימטריה כמניין שמם של שני המלאכים הגדולים ביותר: המלאך מטטרו"ן (314) והמלאך יופיא"ל (201). יחד הם משלימים בדיוק ל-515. זהו סודה של העיר – מקום של מלאכים, שבו כולם יהפכו למלאכים קדושים. מכאן נזכה לגאולה האמיתית ולביאת מלך המשיח, כהרף עין.

ראייתו העל-אנושית של שלמה המלך

הגמרא (ראש השנה כד ע"ב) דנה בגדולתו של שלמה המלך. שלמה מלך מסוף העולם ועד סופו, והיה לו נשר שהיה טס עמו מעבר להרי החושך, עד להודו, כדי להביא יהלומים ומרגליות. שום דבר לא היה נסתר מעיניו של שלמה המלך. הוא היה החכם מכל אדם, ובחכמתו אף עלה על משה רבנו.

מתוך ראייתו הבהירה, שבה ראה מסוף העולם ועד סופו, פנה שלמה המלך וביקש רשות מהקדוש ברוך הוא: "אני רואה את כל הרוצחים, אני רואה את כל הגנבים. תרשה לי לדון אותם, תרשה לי לתפוס אותם".

אך תשובתו של ה' יתברך הייתה חד-משמעית:

"עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר" (דברים יט, טו).

הקדוש ברוך הוא אמר לשלמה: "אפילו שאתה רואה מסוף העולם ועד סופו, ואפילו שאתה יודע בוודאות מי הם הפושעים, הגנבים והרוצחים – אין לך רשות לדון שום אדם ללא שני עדים".

מטרת התורה: להאיר, לא להעניש

על דרך זו אמר רבי עקיבא, שאילו היה יושב בסנהדרין, לא היה דן שום אדם למוות או למאסר. הוא לא היה שופט אותם ולא היה מכניס אותם לבית הסוהר. מדוע? משום שהמטרה של התורה אינה לשים גנבים בבתי סוהר. המטרה האמיתית היא לפתוח להם את האור.

כאשר רואים אדם שפשע, יש להבין את הרקע שלו. אולי הוא גדל בשכונת מצוקה? אולי הוא חי בתקופת רעב? אולי הוא היה עזוב לנפשו, הוריו לא טיפלו בו, והוא הופקר לרוח הרחוב?

הזוהר הקדוש והגמרא מספרים לנו על תופעות קשות שהיו בעבר, כאשר היו גונבים ילדים ומובילים אותם לעולם הפשע. אפילו צאצאיהם של גדולי התנאים נפלו לשם. בן בנו של רבי חייא, נכדו של רבי טרפון, ואפילו בנו של רבי אלעזר ברבי שמעון – נכדו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי! כולנו יודעים מי זה רשב"י, כולנו נוסעים בל"ג בעומר ובמשך השנה כולה להשתטח על ציונו הקדוש. והנה, נכדו יצא לתרבות רעה והפך לפושע חמור.

להחזיר את הנשמה לכל יהודי

מה עשה רבי יהודה הנשיא כשהתברר לו מצבם של אותם צאצאים קדושים שנפלו לפשע? הוא לא ישב בחיבוק ידיים, והוא בוודאי לא פנה לרשויות החוק. רבי יהודה הנשיא, שגם הוא היה רואה מסוף העולם ועד סופו, הלך בעצמו לשכונות העוני ולשכונות המצוקה כדי לחפש אותם.

הוא מצא אותם, אך לא מסר אותם למשטרה. התורה אינה מחפשת להקים בתי סוהר, אלא היא רוצה לשלוח את אור הנשמה לכל אחד ואחד. המטרה העליונה היא להחזיר את הנשמה לכל יהודי, יהיה היכן שיהיה, ולעורר בו מחדש את הניצוץ האלוקי.

חלק 3 מתוך 4 — שיעור מס' 174

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 | חלק 3 (נוכחי) | חלק 4