סוד שמירת העיניים: ההצלה מקליפות הדמיון וכוחה של ירושלים

שיעור מס' 189 | יום א' פר' אחרי מות-קדושים, ב' אייר תשנ"ט

מאמר מעמיק המבאר כיצד פגימת העיניים מפילה את האדם לעולם הדמיון של קליפת עשו, וכיצד כל עבירה מלבישה את האדם בקליפות. דרך סודות הגלגולים, מתבאר כוחה העצום של ארץ ישראל להעביר את כל הקליפות, ומתגלה סוד שמו של יהושע בן נון.

ברגע שאדם פותח את עיניו לעולם הזה מבלי לשמור עליהן, מתלבשות עליו שבעים קליפות של עשו. עשו הוא בחינת "שוא", כפי שכתוב על הרשעים. כל המהות של עשו, וכל כוחות הרשע בעולם, הם בחינת שוא. כאשר אדם פותח את העין למראות הרחוב, הוא בורא לעצמו רקיעים של שוא ושמיים של שוא, שהם בחינת "כתנות עור".

כל הבריאה הזו היא שוא, זוהי בריאה דמיונית שאינה קיימת באמת, משום שהיא ההיפך מהשם יתברך, ומה שהפוך מהשם יתברך פשוט אינו קיים. זהו רק דמיון שנועד לצורך הניסיון של האדם. אדם הראשון נפל במדמה הזה של "תאווה לעיניים", וכאשר אדם פותח את העיניים, הוא חי כל היום בדמיונות ובכוח המדמה.

סוד הגימטריה: קליפת כלב וחזיר

כאשר אדם חוטא, הוא ממשיך על עצמו קליפות קשות. המילה "עבירה" עולה בגימטריה 277. מספר זה מכוון בדיוק כנגד שתי קליפות קשות: "כלבא" (53) ו"חזירא" (224), שביחד עולים בדיוק 277. כל עבירה שאדם עושה, מתלבשת בו קליפת כלבא וחזירא.

על פגמי העיניים, האדם עלול להתגלגל בכלב וחזיר. כאשר נשמה צריכה לבוא בגלגול כדי להיתקן, היא עוברת דרך כמה חיות. תחילה היא באה בגמל, לראות אם האדם יעשה תשובה. כשהנשמה מגולגלת היא מרגישה זאת וצריכה לצעוק להשם. אם הוא לא צועק ואינו עושה תשובה, הוא מתגלגל בשפן, ולאחר מכן בארנבת. כל שלב הוא גבוה יותר ודורש תורה גדולה יותר. לבסוף, אם עדיין לא עשה תשובה, הוא מתגלגל בחזיר. זהו הגלגול הרביעי, כפי שרמוז בפסוק:

"כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר" (איוב ל"ג, כ"ט)

אחרי ה"שלוש", הגלגול הרביעי הוא החזיר. עוד לפני שהאדם מתגלגל בפועל, הוא כבר מתלבש בקליפה הזו בחייו. אדם שפותח את העיניים ברחוב ומסתכל ימינה ושמאלה, מלובש כבר עכשיו בקליפת כלב וחזיר.

תפילתם של דוד ושלמה

על כך התפלל שלמה המלך במשלי:

"רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי" (משלי ל', ח')

מהו "רש ועושר"? חז"ל אומרים: "לית עניא מכלבא ולית עתירא מחזירא" (אין עני מן הכלב ואין עשיר מן החזיר). שלמה המלך התפלל: 'רש ועושר אל תתן לי' – אל תגלגל אותי לא בכלב שהוא עני, ולא בחזיר שהוא עשיר. הוא ביקש כפרה על עוונותיו כדי שלא יצטרך לבוא בגלגולים אלו של קליפת עשו.

גם דוד המלך התפלל על יציאת נשמתו מהעולם וביקש:

"הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי" (תהלים כ"ב, כ"א)

הוא התחנן שהשם לא יעניש אותו בגלגולים אלו. הדרך היחידה של האדם להינצל מגלגולים אלו היא על ידי שיתחיל לשמור את העיניים שלו, ואז הוא יצליח להיכלל במרכבה הקדושה – בשור, אריה ונשר שבמרכבה, שהן חיות דקדושה, ולא בחיות של הסטרא אחרא.

מלחמת העולמות בבטן אמנו ותפילת משה

משה רבנו התפלל 515 תפילות במשך שבעה ימים, מ-א' באדר עד ז' באדר. אחת מתפילותיו הייתה שעם ישראל יינצל ולא יצטרך לבוא לגלגולים של כלב וחזיר. הוא התפלל שהקדוש ברוך הוא ייתן להם את הכוח להתגבר על פגמי העיניים. לכן משה הראה להם את המרכבה "כדמות יד", סוד גדול שנועד להוציא אותם מקליפות אלו. "ידך החזקה" עולה בגימטריה 159, כמניין קט"ן.

המלחמה הזו החלה עוד בבטן אמנו. כאשר יעקב ועשו היו עוברים, עשו כבר המשיך על עצמו את שרו של עשו (ס"מ) כדי שיהרוג את יעקב, ויעקב המשיך את מיכאל השר הגדול שיילחם בו. כל אחד רצה לרצץ את ראשו של השני. עשו נקרא "רב", שרומז לראשי התיבות של שתי הקליפות: רש (כלב) ועושר (חזיר).

כוחה של ארץ ישראל וסוד שמו של יהושע

כיצד זוכים להינצל מכל זה? מחדש ה"מגלה עמוקות": כאשר אדם נמצא בארץ ישראל, בירושלים עיר הקודש, זהו המקום להעביר את כל הקליפות שבעולם. אפילו דברים שלא זכה להם משה רבנו, אנו יכולים לזכות להם בזכות ארץ ישראל וירושלים.

דבר זה מתקשר לסוד עצום המובא בגמרא במסכת ערכין (דף ל"ב עמוד ב'), לגבי יהושע בן נון. בסוף פרשת דברים, משה רבנו אומר ליהושע:

"וְאֶת יְהוֹשֻׁעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה..." (דברים ג', כ"א)

בזכות שמירת העיניים ("עיניך הרואות"), יהושע הגיע למדרגה כה עצומה עד ששמו הושלם. במקור קראו לו הושע, משה הוסיף לו יו"ד, ובסוף ספר דברים הוא כבר מופיע בשלמות עם שני וָוִים – "יהושוע". הוא הגיע לשלמות ויכול היה להביא את כל הישועות והניסים בכניסה לארץ ישראל.

אך הפלא הגדול מתגלה בספר נחמיה, שם מתואר מה קרה ליהושע בסוף ימיו:

"וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד" (נחמיה ח', י"ז)

הנביא קורא לו "ישוע בן נון". הוא איבד את האות הֵ"א שהייתה אות שורשית משמו המקורי, ואיבד את האות וָ"ו שקיבל בסוף ספר דברים. הורידו לו שתי אותיות משמו! הגמרא שואלת: מה היה החרון אף הגדול והנורא שהיה על יהושע שבגללו הורידו לו שתי אותיות לפני פטירתו? (כמובן שפטירתו כיפרה על הכל והאותיות חזרו אליו).

ועוד קושיה עצומה עולה מן הפסוק: מה הפירוש "לא עשו כאלה סוכות מימי יהושע בן נון"? וכי דוד המלך לא עשה סוכות?! וכי שלמה המלך, שעליו נאמר "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" ורבים כחול הים אוכלים ושותים, לא עשה סוכות?! האם המלכים הצדיקים אסא, יהושפט וחזקיהו לא עשו סוכות?! כיצד ייתכן שקהל של ארבעים ריבוא שעלו עם עזרא עשו סוכות שלא היו כמותן מעולם? אלו הן השאלות העמוקות שהגמרא מבררת בסוד קדושת הארץ.

חלק 3 מתוך 3 — שיעור מס' 189

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 | חלק 3 (נוכחי)