סוד דמעותיה של לאה אמנו והמתקת הדינים
שיעור מס' 222 | קלטת 222 *יום א' פר' ויצא אור לו' כסלו תש"ס - כנס התעוררות בבני ברק באולמי המלך דוד *יום ד' פר' וישלח אור לט"ז כסלו תש"ס - חלוקת תעודות ומלגות בכולל ברסלב לצעירים
מאמר מעמיק על ההבדל הרוחני בין רחל ללאה, וכיצד זכתה לאה אמנו בבכורה, ביעקב ובמשיח בן דוד בזכות כוחן של דמעות. דרך סודות הקבלה מתבאר כיצד יעקב אבינו עלה לדרגת היובל והמתיק את שורשי הדין.
התכנסנו כאן לעילוי נשמת ר' יוסף הכהן, כדי להמתיק יחד בצוותא את הדינים, כדי שהנשמה הזו תוכל להיכנס ישר להיכלות של מעלה, לבית המקדש של מעלה, ולהמשיך שם את עבודת הקודש. סוד המתקת הדינים טמון בדרכו של יעקב אבינו, כפי שכתוב:
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה"
יעקב גמר את כל שבעים השנה, את כל שבעים המדרגות. לאחר שלא התפלל שבעים שנה, עכשיו "וילך חרנה" – הוא פוגש חרון אף נורא, ועולה השאלה כיצד ממתיקים את החרון הזה.
סודן של רחל ולאה
יעקב אבינו שם מאבני המקום מראשותיו. דעתו של יעקב הייתה נתונה על רחל. הוא ידע שהוא הולך לקחת את רחל בת לבן, כפי שנאמר לו: "קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם... וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ". יעקב ידע שהוא הולך לקחת את רחל, אבל אחרי שבע שנים של עבודה קשה, שעליהן אמר:
"בַּיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה"
הוא עלה לדרגות עצומות שהוא כלל לא שיער. יצאה בת קול ואמרה: "מן העולם ועד העולם". מן העולם – זו רחל, ועד העולם – זו לאה. רחל היא בחינת שמיטה, ואילו לאה היא בחינת יובל. יעקב עלה לדרגת היובל שנקראת לאה.
לאה היא בחינת אחורי אמא עילאה, והיא נמשכת ממקום גבוה מאוד – ממזל 'נקה' מהדיקנא קדישא של אריך אנפין. לכן ליעקב לא הייתה שום השגה בלאה בתחילה, כי יעקב הוא בחינת זעיר אנפין. רחל, לעומת זאת, נמשכת על ידי תיקונים מספירת המלכות של זעיר אנפין.
כוחן משנה הגורלות של הדמעות
דוד המלך שאל במזמור ל"ט: > "הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא". דוד בא מבני לאה, ממנו יצא מלך המשיח. וכיצד זכתה לאה לכל זה? על ידי הבכיות שלה.
הזוהר הקדוש אומר שלאה הייתה יושבת בפרשת דרכים ומורידה נהרות של דמעות. בכל יום הייתה שואלת מה מעשיו של עשו ומה מעשיו של יעקב. הרי היו שולחים מכתבים, לבן ורבקה היו מתכתבים, וידעו ש"הגדולה תהיה לגדול והקטנה תהיה לקטן". לאה הייתה בוכה כל היום, עד שנאמר: "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת" – מרוב דמעות ובכיות.
ברגע שאדם מוריד דמעות כמים, אוקיינוסים של דמעות, אין גזר דין שהוא לא יבטל אותו, ואין גורל שהוא לא ישנה. אדם יכול על ידי דמעות לזכות בדבר הכי מעולה שבעולם. וכך זכתה לאה ביעקב.
רחל הייתה בטוחה שיעקב שייך לה. היא לא הורידה שום דמעה, כי חשבה שהכל יבוא בקלות, בדרך הטבע. אבל לאה, שהורידה נחלי דמעות ובכל יום יצאה לשמוע סיפורים חדשים על עשו ויעקב, הקדימה את רחל. בזכות הדמעות, לאה זכתה לשישה בנים, זכתה למשיח בן דוד, וזכתה להיקבר עם יעקב במערת המכפלה. העקביים של לאה נכנסים בכתר של רחל, ורחל מתחילה רק בסיום העקביים של לאה.
העלייה לשער החמישים
ליעקב לא הייתה שום השגה בלאה, עד שקיבל את השם "ישראל", ואז החלה ההשגה שלו בה. כל מחשבותיו והגיגיו היו תמיד ברחל. מהיום שנולדה, ידע שהיא מיועדת לו. אבל הקב"ה רצה לזכות אותו בדרגות הרבה יותר גבוהות.
על ידי שבע השנים של "ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותידד שנתי מעיני", על ידי הבכיות שהיה יעקב בוכה בהרים, בקרח ובשרב – הוא הגיע לדרגות נעלות. לא היה שום לילה שיעקב לא גמר בו את כל ספר התהילים. התהילים, שידע אותם אדם הראשון וידע אותם יעקב, הביאו אותו לעלות מדרגת שמיטה לדרגת יובל. הוא עלה לשער החמישים של הבינה, ושם נפתחו לו השערים.
זהו סוד הפסוק "ויצא יעקב מבאר שבע" – הוא השלים את שבע המדרגות של המידות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות), ועכשיו הוא הולך לשורשי הדין, לספירת הבינה, שעליה נאמר "כל דינין מתערין מינה". "וילך חרנה" – הוא הולך להמתיק את הדינים של הבינה, את שורשי הדין, ולהמשיך חסד ושפע לעולם. כי זו כל עבודתם של הצדיקים: להמשיך חסד נשפע לעולם.
חלק 1 מתוך 3 — שיעור מס' 222
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם