סוד המלכות והנבואה: ייעודם הנסתר של שאול ודוד
שיעור מס' 222 | קלטת 222 *יום א' פר' ויצא אור לו' כסלו תש"ס - כנס התעוררות בבני ברק באולמי המלך דוד *יום ד' פר' וישלח אור לט"ז כסלו תש"ס - חלוקת תעודות ומלגות בכולל ברסלב לצעירים
מאמר מעמיק המבאר את התוכנית האלוקית המקורית עבור שאול ודוד המלך, את ההבדל המהותי בין השגת התורה להשגת הנבואה, ואת סוד סתימת צינורות הנבואה מאז מאבק יעקב והמלאך.
נשמת דוד וייעודו של שאול
על הפסוק בתהילים נאמר: > "חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד".
הזוהר הקדוש מסביר שפסוק זה מדבר על דוד המלך. כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, הוא ראה שאין לדוד המלך שום חיים משלו. למעשה, כאשר ברא ה' את גן עדן, הוא הטיל בו את נשמתו של דוד. נשמה זו הייתה כה גבוהה, עד שבכלל לא הייתה צריכה לרדת לעולם הזה; היא הייתה צריכה להישאר בגן עדן ולהאיר לנו משם. צדיקים אמיתיים בכלל לא צריכים להתגלות, הם יושבים בחדרי חדרים, אפילו בגן עדן למעלה, ומקרינים עלינו את אורם.
לפי זה נוכל להבין את דברי שמואל הנביא לשאול המלך. התוכנית האלוקית המקורית הייתה ששאול ימלוך עד עולם, ודוד כלל לא היה צריך להתגלות. שמואל אומר לשאול: > "נִסְכָּלְתָּ לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוַת ה' אֱלֹקֶיךָ... כִּי עַתָּה הֵכִין ה' אֶת מַמְלַכְתְּךָ אֶל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם".
אם שאול היה ממתין לשמואל עוד כמה דקות, הוא היה זוכה למלכות נצח, ואיש לא היה יודע מי זה דוד המלך.
פתיחת שערי הנבואה
הגאון מווילנא והאר"י הקדוש מסבירים ששאול מרומז כבר בפרשת וישלח, בשבעת מלכי אדום: "וַיָּמָת שַׂמְלָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר". המילים "מרחובות הנהר" הן ראשי תיבות משה, כי לשאול היה ניצוץ מנשמת משה רבנו. הוא היה שייך לספירת הבינה, ולכן נאמר עליו "מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם".
לשאול היה תפקיד עצום, גדול אף יותר מהיותו מלך – היה עליו לפתוח מחדש את צינורות הנבואה. באותם ימים נאמר: > "וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ".
שמואל רצה ששאול יפתח יחד איתו את עולם הנבואה. לכן שאול התחיל להתנבא, כפי שנאמר "הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים". גם לאחר שאיבד את המלוכה, אם שאול לא היה מקנא בדוד, הוא היה יכול לחיות עוד שנים רבות ולזכות להיות נביא בדרגת שמואל. למעשה, האותיות של המילה "שאול" כלולות בתוך השם "שמואל" (מ-שאול), כי הם היו אמורים לפעול יחד.
סתימת הנבואה: מאבק יעקב וההשתחוויה לעשו
מדוע בכלל נסתמה הנבואה מישראל? האר"י הקדוש מסביר שהדבר החל כאשר המלאך נאבק עם יעקב: > "וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב".
הירך רומזת לספירת הנצח, ומאותו רגע נסתמה הנבואה מכל בני יעקב. אולם, פגיעה זו לא הייתה מוחלטת, משום שהיא נעשתה באונס, נגד רצונו של יעקב שניצח את שרו של עשו.
האסון הגדול והפגם המוחלט אירעו כאשר יעקב בחר להשתחוות לעשו. יעקב אבינו היה מרכבה לשכינה בעצמה, וכל תנועה שלו השפיעה על הספירות העליונות. כריעה נעשית ברגליים, ועל ידי כך הוא סתם לגמרי את ספירת הנצח.
הזוהר הקדוש בפרשת וישלח מביא על כך משל נורא: אדם הלך בדרך והגיע לאזור של רוצחים. ניגש אליו אחד הליסטים ואמר לו: "תן את כל מה שברשותך או שנהרוג אותך". אותו אדם היה פיקח ואמר לו: "תדע לך שיש בידי נחש, וכל מי שמנסה לגעת בי – הנחש קופץ עליו וחונק אותו. לך תודיע זאת לראש הרוצחים!". כששמע זאת ראש הלגיון, הוא נתקף פחד נורא, הגיע אל אותו אדם בהכנעה ובפיק ברכיים וביקש על נפשו. כך היה יעקב צריך לנהוג מול עשו – להראות את כוחו הרוחני ולא להשתחוות ולהיכנע.
תורה מול נבואה: תפארת מול נצח והוד
כדי להבין את עומק הדברים, יש להבחין בין תורה לנבואה. התורה שייכת לספירת התפארת, בעוד הנבואה נמשכת מספירות נצח והוד. התורה היא למעלה מנבואה, ולכן חכם עדיף מנביא. אדם שלומד תורה באמת, יומם ולילה, יכול לראות דברים גבוהים יותר מנביא, לבטל גזירות ולראות עתידות.
משה רבנו הוריד את התורה מספירת התפארת. לכן נביא אינו רשאי לחדש דבר או לשנות אפילו תג בתורה, כי נבואתו מגיעה ממקום נמוך יותר (נצח והוד). במתן תורה, משה העלה את כל עם ישראל לדרגת התפארת, למעלה ממדרגת נביאים, כפי שנאמר: > "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ".
כל עם ישראל זכה להגיע לדרגה של משה, לכל הפחות בעשרת הדיברות. אך לאחר מכן, הדורות ירדו חזרה, והנביאים התנבאו רק מנצח והוד, עד שבא שמואל שזכה לגעת בנקודת החיבור שבין נצח והוד לתפארת.
תיקון ספירת הנצח
חנה, אמו של שמואל, ידעה את סוד סתימת הנבואה. כשהתפללה לבן, היא אמרה: "אני אלך ואסתר". האר"י מסביר שאין הכוונה רק להסתתרות פשוטה, אלא לסוד הירך (המוסתרת) שהיא ספירת הנצח. היא אמרה לקב"ה: "אם לא תיתן לי בן שיפתח את ספירת הנצח, אני אפתח אותה בעצמי!".
כאשר שאול נכשל ולא הכרית את עמלק, אמר לו שמואל: > "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר".
בכך הודיע לו שסתם את ספירת הנצח. מי שפתח אותה לבסוף היה דוד המלך, שאמר במזמור מכתם לדוד (שהוא הכתר של דוד): "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח". על ידי אמירת התיקון הכללי, אנו פותחים את צינורות הנבואה ואת ספירת הנצח, וממשיכים סיעתא דשמיא ורוח הקודש לאותו היום.
סוד המלך השמיני
בסוף פרשת וישלח מוזכרים שבעת מלכי אדום שמתו, ולאחריהם המלך השמיני: > "וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל".
אצל מלך זה לא נאמרה מיתה. הגאון מווילנא מסביר שבעוד "שאול מרחובות הנהר" רומז לשאול המלך (שהיה מספירת הבינה), המלך השמיני "הדר" רומז לדוד המלך.
מכיוון שדוד המלך מתקן את ספירת המלכות בשלמות, מלכותו היא מלכות עולם. לכן לא כתוב אצלו "וימת", כי סודו של דוד הוא סוד חיי הנצח ותחיית המתים, שעתידה להתגלות במהרה בימינו.
חלק 3 מתוך 3 — שיעור מס' 222
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם