סוד הנישואין: מעלת האישה ועליית החתן והכלה לעולמות העליונים

שיעור מס' 228 | קלטת מס' 228 מוצש"ק פר' ויגש אור לי' טבת תש"ס - יארצייט מוהרנ"ת זיע"א

הדרכה מעשית ורוחנית לזוגיות על פי הזוהר הקדוש. מדוע חכמת האישה גדולה מחכמת האיש, וכיצד החתן והכלה עולים יחד למעלה מארבעת העולמות ברגע החופה כדי להמשיך נשמות קדושות.

אדם שלוקח כלה חייב להתחיל לבשם אותה במילים ובתשבחות. עליו להגיד לה שירים ולשיר לה שירי שבח כל היום. הזוהר הקדוש אומר שאם אדם לא יודע את הכללים הללו – איך לפייס, איך לדבר מילים יפות ואיך לשיר שירים בבית – עדיף שלא יתחתן. עליו לנהוג כך כדי שתמיד יהיה ביניהם רצון אמיתי.

המציאות האמיתית של חיי הנישואין

הזוהר מסביר על הפסוק > "וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ", שאפילו אם יש לאדם מיטה מזהב ולבושים מזהב, והאישה אומרת לו לתת את המיטה לאביה או לאחיה כי הם אינם מרגישים טוב, והיא מתקינה לו מיטה של אבנים וקש – עליו לעזוב את מיטת הזהב ולשכב על האבנים. זה מה שהתורה מלמדת אותנו על יעקב אבינו: > "וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא".

אדם חושב שחתונה פירושה בית עם מיטות טובות, רהיטים יפים ופינה חמה. הוא חושב שהכל "אוויר ופרח". אך המציאות היא הפוכה – הוא משתעבד. עליו לדעת שיגיע ערב פסח, ואשתו תגיד לו שהחדר סגור כי היא ניקתה אותו, והוא יצטרך לקחת מזרן ולשכב באיזו פינה.

לכן, על האדם לדעת כיצד לדבר. עליו לומר לאשתו תמיד: "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי". הזוהר אומר שכך אדם צריך לדבר כל רגע בבית, במילות חיבה ואהבה, כדי להראות שהם אחד, נשמה אחת. האיש הוא בחינת חכמה, והאישה היא בחינת בינה.

חכמת האישה גדולה לאין קץ

על כך אומר ה"עץ חיים", שהחכמה של האישה גדולה לאין קץ מחכמתו של האיש. אמנם היא ספירת הבינה, אך ה' נתן לה "בינה יתירה", ובבינה הזו היא רואה אינסוף דברים שהאיש אינו יכול לראות.

כך ראינו אצל האמהות הקדושות: שרה ראתה שישמעאל יורה חצים, בעוד אברהם התקשה להאמין בכך. רבקה ראתה שאת עשו אי אפשר לברך. המדרש אומר שהיא החליטה להיכנס ליצחק ולומר לו שעשו רשע ויעקב צדיק, ואין מה לברך את עשו, בעוד יצחק חשב שאת עשו צריך להחזיר בתשובה.

גם לאה אמרה: > "רְאוּ מַה בֵּין בְּנִי לְבֶן חָמִי". לאה ראתה כבר ביום ההולדה שראובן עתיד להציל את יוסף. אם יעקב היה יודע שימכרו את יוסף בגלל כתונת הפסים, הוא לא היה עושה אותה. לאה ראתה את העתיד ולא דיברה מילה, היא רק ראתה שזורקים את יוסף לבור וראובן מציל אותו.

להעלות את האישה בכל המסעות

הזוהר מסביר שהאות יו"ד של שם ה' מרמזת על כך שהאימא גדולה לאין קץ מהאבא. לכן, אדם צריך תמיד לשבח את אשתו ולומר לה שהיא האישה הכי מושלמת בעולם. היא השלמות של הכל, בבחינת "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה".

זו הייתה מדרגתו של אברהם אבינו, שעליו נאמר "וילך למסעיו". הזוהר שואל: וכי בכל המסעות אדם יכול לקחת את אשתו? התשובה היא שבכל העליות הרוחניות שלו, אברהם היה מעלה את אשתו איתו. אם אדם לא מעלה את ספירת המלכות ואת ספירת היסוד, הוא לא יכול לקבל שום השגה בעולם.

עליית החתן והכלה למעלה מארבעת העולמות

ייחוד חתן וכלה בשורשו העליון הוא גבוה מעל גבוה, עד שלית מחשבה תפיסא תמן כלל. החתן והכלה עולים למעלה מארבעת העולמות כדי להמשיך נשמה של ישראל.

ה"מגלה עמוקות" מסביר שברגע החופה החתן והכלה עולים ל"שחקים", ולאחר מכן, בכל פעם שאומרים את השבע ברכות, הם עולים ל"מעון". לכן מברכים "שהשמחה במעונו". משם הם ממשיכים לעלות ל"מכון", וממכון ל"ערבות", בסוד הפסוק > "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ".

לאחר שהחתן והכלה זוכים לעלות משחקים למעון, ממעון למכון, וממכון לערבות, הם מגיעים למקום שהוא למעלה מערבות. הזוהר הקדוש אומר שלמעלה מהערבות נמצא הנהר היוצא מעדן.

הנהר הזה מטפטף טיפה חדשה בכל רבע שעה. מדוע? מכיוון ששם הוי"ה מתהפך בכל רבע שעה ומאירה אות אחרת מארבע האותיות. בכל פעם שמתחילה הארת האות, נופלת טיפה מהנהר היוצא מעדן לעולם הזה. משם באים כל הגנזים, גנזי חיים, ברכה ושלום, כדי שהחתן והכלה יזכו להמשיך נשמות קדושות לעולם.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 228

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2