עומק המלכוד של אחשוורוש וסוד עצת דניאל

שיעור מס' 233 | ארכיון קלטת מס' 233 יום א' פר' ויקהל, אור לכ"ב אדר א' תש"ס - שיעור בפתיחת כולל 'ברסלב' לצעירים

אחשוורוש ערך את המשתה כדי לבחון האם מלכותו מבוססת והאם עם ישראל חלילה ייכחד. כאשר ושתי סירבה להגיע, הוא נקלע למלכוד גורלי שפתרונו הגיע דווקא דרך חכמתו של דניאל, אשר ניתב את המן לחרוץ את דינה ובכך לבשר על בניין בית המקדש.

אחשוורוש חיפש סימן לכך שמלכותו תתקיים. הסימן ביניהם היה שאם יעברו שבעים שנה והוא יזכה לראות בנים, נכדים ונינים, הרי שהוא מולך באמת, בדומה לנבוכדנצר שזכה לארבעה דורות. מעבר לכך, עמדה בעיה עמוקה יותר: כל העולם פחד מעם ישראל.

האומות חיות בפחד יומיומי מהיהודים, שכן הן יודעות שבסופו של דבר עם ישראל ימלוך על העולם. "כל רגע שעוד היהודים חיים, אומות העולם נמצאות בפחד נורא". הם רואים שעם ישראל חי ומחכה כבר אלפיים שנה, ולפי כל הספרים והתנ"ך, עתיד עם ישראל למלוך על העולם כולו.

עובדה היא שאי אפשר להשמיד את עם ישראל. עמים רבים כבר הושמדו או התחלפו – האנגלים והצרפתים של פעם אינם אלו של היום. אך יש עם אחד שלא מתערב, "והוא כמו זהב טהור שלא מתחבר עם שום מתכת – עם ישראל אי אפשר להשמיד אותם". לכן, העולם נמצא בפחד מתמיד מהיום שבו עם ישראל ימלוך.

המלכוד של אחשוורוש בסוף המשתה

גם אחשוורוש היה נתון באותו פחד. על פי דברי החתם סופר, זה היה אחד הסימנים המרכזיים של המשתה שלו. הוא הוציא את כל כלי המקדש ולבש את בגדי הכהן הגדול. המחשבה שלו הייתה שאם המשתה יעבור בשלום, זהו סימן מובהק שהוא אכן ימלוך על העולם, ועם ישראל חלילה יתחסל וייעלם.

אך מה קרה בסוף המשתה? בדיוק בדקה האחרונה, לאחר שהכל עבר נפלא והוא כבר ראה את כל הסימנים לכך שהוא מלך העולם – חמתו בערה בו. אחשוורוש נקלע למצב שבו לא ידע מה לעשות.

הוא עשה לעצמו שני סימנים: אם יהיה קלקול בסוף הסעודה, זה סימן שהוא לא יכול לשלוט על עם ישראל, שבית המקדש ייבנה, ושהוא לא יהיה מלך. כעת, אם הוא יתלה את ושתי, זה יהווה סימן כפול לכך שאין לו מלכות ושבית המקדש עתיד להיבנות. מנגד, אם הוא לא יתלה אותה, הרי שהיא ביזתה אותו והיא זו שמשתררת עליו.

שתיקת היועצים וסבך הסנהדרין

אף אחד לא ידע לפתור את השאלה הסבוכה הזו. כל העמים והיועצים פחדו להתערב, שכן התרגום שני מביא שאחשוורוש אכן הרג בסוף את כל יועציו – שתר, תרשיש, אדמתא וכל השאר. הם פחדו שאם יגידו לו לתלות את ושתי, הוא יכעס עליהם שגרמו לו לקלקול בסעודה ולסימן רע. ואם יגידו לא לתלות אותה – מה יהיה על כבוד המלך?

השם יתברך סידר כאן מלכוד שאי אפשר לצאת ממנו. כאשר כל היועצים התחמקו, קרא אחשוורוש לסנהדרין, לשבט יששכר שהם "יודעי העיתים". הוא רצה לחקור אצלם מה לעשות בחטא ושתי, ואולי דרכם להבין אם הגיעה עת הגאולה וזמן בניין בית המקדש.

הסנהדרין ידעו שאי אפשר לצאת מהסבך הזה. כל עצה שיתנו תוביל לכך שבסוף המלך יתלה אותם, בטענה שנתנו עצה רעה. מעבר לכך, היה פחד גדול שאם הסנהדרין יגידו לתלות את ושתי, המלך יחשוד בהם שהם פועלים מתוך נגיעה אישית, משום שהם רוצים שבית המקדש ייבנה ושהמרשעת הגדולה של הדור תמות.

חכמת דניאל ועצת המן

כאן מסביר החתם סופר כיצד נפתרה הסתירה. בין חכמי הסנהדרין ישב דניאל, שהיה החכם מכולם ועלה על כולם בחכמתו. דניאל, שהיה אז ראש הסנהדרין, הבין את הסכנה והגה עצה מבריקה.

"אומר החתם סופר: דניאל אמר 'יש לי עצה, ניתן את העצה הזאת להמן'. הרי גם המן רוצה להיפטר מוושתי, כי הייתה לו נגיעה אישית – הייתה לו בת שהוא רצה שיבחרו בה למלכה."

דניאל ידע שיש להמן אינטרס מובהק, אך הוא עצמו פחד לתת את העצה שמא יחשדו בו שהוא רוצה להכניס את בתו שלו. לכן, דניאל החליט לשכנע את המן, הוא ממוכן, שהוא זה שייתן את העצה למלך.

על כך אומרת הגמרא: "ממוכן זה המן".

דניאל ידע שבהמן המלך לא ייגע. ואכן, אחשוורוש פגע בכל היועצים – בשתר, מרסנא, תרשיש ואדמתא – אך בהמן הוא לא נגע. המהלך הזה הוכתר בהצלחה עצומה, ובסופו של דבר, תליית ושתי הייתה הסימן המובהק לכך שבעזרת השם ייבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן.

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 233

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)