עומק ההתקשרות לצדיק: לעזוב את הדמיונות ולהתחיל ללמוד

שיעור מס' 270 | * יום א' פר' נח, ר"ח חשון תשס"א - מסיבת חלוקת מלגות לנבחני מסכתות גמרא בע"פ בישיבת "שערי תורה"

הרב אליעזר ברלנד שליט"א מסביר את הסכנה שבדמיונות רוחניים, כאשר אנשים עוזבים את לימוד התורה מתוך מחשבה שקרבה פיזית לצדיק פוטרת אותם מכך. המאמר חושף את הנהגותיה של הרבנית, ומתווה דרך בריאה של קבלת הדרכה דרך שיעורים, תוך הצבת גבולות ברורים.

ישנו איסור חמור לגשת לדברים פרטיים של הזולת ולחטט בהם. אדם שעושה זאת ממש עובר על כל הלאווים וכל מצוות העשה שיש בתורה.

כמו שהחפץ חיים עושה חשבון בהלכות לשון הרע, שישנם שבעה עשר לאווים וארבעה עשר מצוות עשה, כך גם כאן – פשוט אסור לאף אחד לגשת למכתבים ולעניינים אישיים.

הנהגתה הפלאית של הרבנית ותמימותה

הרבנית מעולם לא פתחה מכתבים. אין שום מכתבים על השולחן שהיא מסתכלת בהם. ממתי שהתחתנתי איתה, היו מגיעים אליי מכתבים ממאפיות, מכל מיני מקומות ומחתרות. "מכתבים של מה לא לעשות – לעשות מנהרות מתחת לכנסת ולשים שם חומרי נפץ. מעולם היא לא פתחה מכתב על השולחן."

אפילו כשהגיעו אנשי השב"כ ושמו מכשירי האזנה, אמרתי: שישמעו! למה שלא ישמעו? שידעו שהולכים לפוצץ את הכנסת ויברחו בזמן. הרי מתי נספיק להודיע להם? עד שנתפוס את הטלפון, טוב שיש מכשירי האזנה. אמרנו שאם נעשה דבר כזה, נודיע על כך ברמקולים בכל ירושלים, ברדיו ובאו"ם. אנחנו לא מפחדים משום אדם בעולם.

הרבנית ניחנה בטבעים מיוחדים שאין בכלל מה לדבר עליהם. היא מעולם לא בלשה אחריי. הייתי נעדר מהבית במשך שנים, בשדות של מירון, או טס לחוץ לארץ. הייתי עובר את כל העולם – פריז, אתונה, כל סוכנויות הנסיעות. הייתי הולך ביום ראשון וחוזר ביום שישי, והיא אפילו לא ידעה איפה אני מסתובב בעולם. היא חיה בכזו תמימות מוחלטת, וזה לא עניין אותה לחקור.

סכנת הדמיונות: כשהקרבה מחליפה את הלימוד

מתי הרבנית התחילה להתערב? רק כשהיא ראתה שהדברים מסתבכים ואנשים איבדו את הצפון. אנשים הבינו אותי הפוך לגמרי ממה שהתכוונתי. נוצר מצב שאנשים לא למדו ולא התפללו, אלא רק כתבו מכתבים לרב. הגיע שמעון גוטליב, ואחרים, וכתבו: "הרב, אני לא לומד ואני לא מתפלל, מה אעשה?" – מה אכתוב לו? תתפלל ותלמד! אותו אדם חושב שהוא נקי רק בגלל שכתב את זה לרב.

"אנשים עושים את ההיפך הגמור. לא לומדים ולא מתפללים, כל היום עומדים ליד הדלת של הרב, וחושבים שהם פטורים מתפילה ומלימוד. הם מדמיינים שהם כבר נמצאים בעולם האצילות ובאדם קדמון, בזמן שהם לא יודעים א"ב, לא יודעים משנה ולא יודעים שורה בגמרא!" כשנעשים קלקולים כאלה, והמכתבים היו מונחים מולה, הרבנית הזדעזעה.

להפיץ את התורה בכלים טכנולוגיים

הפתרון האמיתי הוא לשמוע שיעורי תורה. בקרוב יתחילו חתונות בעזרת השם – בא' כסלו תהיה החתונה של שלום, בט"ז כסלו של ישראל, ובכ"ג כסלו של נתן. ויהיו עוד חתונות ובריתות. בכל שבוע יש כמה שיעורים שאפשר וצריך לשמוע.

היום יש טלפונים שאפשר לשדר דרכם לכל מקום בעולם. אפשר ללמוד מחסידות חב"ד. כשהגעתי לקראון הייטס בשנת תשל"ג, הכל כבר היה מסודר. "בכל קראון הייטס, היית מרים את הטלפון ושומע את הדרשה של הרבי עוברת בשידור חי. הרבי היה יכול להגיד דרשה של שש או שבע שעות, ובמחיר של שיחה מקומית היית שומע הכל."

אפשר לסדר את זה גם אצלנו בכמה גרושים. יש כאן אנשים שעבדו ב'בזק', בשב"כ ובמוסד. אפשר למצוא תורם, אולי נדבר עם גוטניק או מממן אחר, ונסדר שכל בית יוכל להרים טלפון ולשמוע דרשה. הרי כמעט כל יום יש שיעור. שבוע שעבר היה שיעור אצל סוכות, ואחרי זה אצל גליק, וחוץ מזה התפללנו ביחד והיו שלושה שיעורים אצל ר' מיכל. עכשיו בכל שבוע יהיו כמה שיעורים, ואנשים צריכים פשוט לשמוע אותם.

סדר חדש: הצבת גבולות ברורים

אנשים צריכים לשמוע שיעורים, לא לרוץ אחרי הרב. כל המנהג הזה, שהייתי אומר לכולם "כן, כן, כן", לא יכול להימשך. זה גורם להרבה טעויות, לדברים קריטיים ולאי-הבנות.

לכן, מעכשיו אנחנו עושים סדר חדש. את כל המכתבים נשרוף. "מהיום, אף אחד לא הולך אחריי אחרי השיעור." מי שרוצה למסור מכתבים, יעביר אותם אך ורק דרך האחראים: חיים, שמעון, יהודה, ואם יצחק מוכן – גם דרכו. הגיע הזמן לעזוב את הדמיונות ולחזור לעבודה האמיתית של לימוד התורה.

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 270

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)