סוד הדיבור המאיר: כוחה של לשון רכה להכניע את הרע

שיעור מס' 2011 | קלטת 2011 י"ח ניסן תש"מ דיסק א'

מאמר מעמיק על הדרך הנכונה להשפיע על אחרים ולקרבם לאמת. הרב מסביר את הסוד של "ודברתם אל הסלע" – החובה לבקש מהשם את המילים הנכונות בטרם פונים לאדם, ואת כוחה העצום של לשון רכה, נעימות ושמחה פנימית לשבור כל התנגדות.

כדי להחזיר אנשים בתשובה ולקרבם לאמת, יש להקדים ולבקש רחמים ותחנונים, מתוך התקשרות ואהבה לכל נפשות השומעים. רק אז מתעורר הכוח של "מטה עוז" להכניע את הרע שברעים. כאשר אדם מתפלל להשם יתברך שיזכה להחזיר את כולם בתשובה, ואז הולך ומדבר איתם – הדיבורים הללו נקראים "מטה עוז".

כמו שכתוב:

"וגבורתך ידברו, מי ימלל גבורות ה'"

הדיבור הוא בחינה של גבורה. כשאדם מדבר, הוא משתמש בגבורה, ואז מה שהוא מדבר נכנס בשומעים. כאשר אדם מדבר דברים היוצאים מן הלב, הגבורה של הדיבור נכנסת ללב השומעים. הדיבור אל הרשעים, כשהוא מלא בדברי כיבושין, דברים טובים ונעימים – זהו ה"מטה עוז".

ודברתם אל הסלע: להקדים פנייה ללב העליון

אך לפני שאדם ניגש לדבר אל העם, עליו לקיים קודם כל את הציווי: "ודברתם אל הסלע". הסלע הוא הלב העליון, "צור לבבי". הדיבור אל הסלע משמעותו לדבר אל השם יתברך ולבקש: "תן לי דיבורים שבעזרתם אוכל להחזיר אנשים בתשובה".

רק לאחר שאדם המשיך תורה ברחמים ובתחנונים, הוא יכול לקחת את ה"מטה עוז" – אלו הדיבורים היפים והנעימים – ולדבר אל העם דברי מוסר ורחמים, כדי שיתעוררו לתשובה אמיתית ויתחרטו על כל המרידות. אם אדם פועל בסדר הנכון, מבקש קודם ברחמים ובתחנונים ולא דוחק את השעה, הדיבור שלו הופך לניגון יפה המכניע את הרע שברעים.

הגישה אל השם צריכה להיות מתוך ענווה ורחמים, ולא לבוא בדרישה של "תן לי תורה" בכוח. אדם צריך לבקש: "ריבונו של עולם, אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, אתה נותן לכל המסכנים – אז תן גם לי קצת חכמה, בינה ודעת". כשאדם מבקש בטון של רחמים ותחנונים, הוא זוכה שהשם נותן לו דיבורים כל כך טובים ונעימים, שכולם חוזרים בתשובה מדבריו.

סוד השופר: הניגון שבתוך הדיבור

כדי להשפיע, לא צריך דווקא לצעוק, לנזוף, לגעור או לכעוס. אדם יכול לדבר בקול רם וחזק, אך אלו חייבים להיות דיבורים נעימים וטובים שנותנים הרגשה טובה ושמחה לשני. על כך נאמר:

"ואתה כשופר הרם קולך"

רבנו מסביר שהמילה "כשופר" היא ראשי תיבות של ארבעה מיני נגינה: כפול, שילוש, פשוט, ריבוע. אלו הם ארבעת יסודות הניגון שמהם כלולים כל הניגונים בעולם, המשתלשלים מעולמות עשייה, יצירה, בריאה ואצילות. כשאדם מדבר, הדיבור שלו חייב להיות כמו ניגון נעים וטוב.

לדרגה זו זוכים רק על ידי תפילה. אם לפני שאדם הולך לדבר הוא מבקש: "ריבונו של עולם, תן לי דיבורים נעימים שאנשים יתרגשו ויתלהבו מהם", אזי השם מקיים בו "הרחב פיך ואמלאהו". הוא פותח את הפה, והשם ממלא אותו בדיבורים כל כך יפים, הוא נזכר במדרש או בסיפור תוך כדי דיבור, וזה יוצא כל כך נעים עד שכולם מתחילים לרוץ לעבוד את השם.

פנים מאירות: השמחה שמושכת את הלבבות

לפעמים, אומר רבנו, מקרבים אנשים אפילו על ידי שיחת חולין או סיפור סתם. העיקר שרואים אותך. מספיק שיראו אדם עם פנים מאירות משמחה ואושר, וכבר חוזרים בתשובה.

אנשים בעולם מחפשים שמחה. אדם מוכן להתאגרף, לקבל מכות ולהישבר רק כדי לנצח ולהרגיש שמח. אבל כשהם רואים אדם שאין לו כלום בגשמיות, אך פניו קורנות מאושר רק משום שהתחיל ללמוד תורה – מזה לבד הם חוזרים בתשובה. ברגע שרואים עליך שאתה שמח ומאושר, אנשים מבינים שמצאת את הדרך.

על כך צריך להתפלל הרבה ולמסור את הנפש: לזכות לדיבורים מאירים, שכל העולם ירוץ לשמוע אותם. כשאדם זוכה לכך, אפילו הרחוקים ביותר נמשכים אחריו וחוזרים בתשובה גמורה.

טעות ההכאה: כוחה העצום של לשון רכה

זה היה הרמז שהשם רמז למשה רבנו במי מריבה: "קח את המטה ודברתם אל הסלע". הסדר הנכון היה קודם "ודברתם אל הסלע" – לעשות התבודדות ולבקש מהשם דיבורים, ורק אחר כך "קח את המטה" – להשתמש בדיבורים (המטה) כדי לדבר אל העם בנעימות ולהחזירם בתשובה לקראת הכניסה לארץ ישראל.

אך משה רבנו טעה והבין את הסדר הפוך. הוא לקח את המטה והכה בסלע. מכה פירושה להגיד מילה חריפה, לגעור בשני מתוך כעס ועצבנות. כשאדם גוער בשני או אומר מילה חריפה, הוא מביא חורבן לעולם. עם עצבנות לא פועלים שום דבר. גם אם נדמה שהשני נבהל ועשה מה שאמרו לו, אם הדברים היו נאמרים בצורה נעימה, זה היה פועל הרבה יותר טוב.

אדם חייב להתרגל לדבר בלשון רכה, גם כשקשה לו וגם כשמרגיזים אותו. הוא חוזר הביתה עייף, רותח ומעוצבן – מה אשמה אשתו שחיכתה לו כל הלילה למילה טובה? אם הוא מדבר מילה קשה, הוא נתן מכה.

לשון רכה תשבר גרם. אדם לא יודע שעם מילה רכה הוא כובש את כל העולם. זה פועל ממש כמו באמנות הלחימה (ג'ודו): השונא בא לתקוף אותך עם כל המרץ והאנרגיה כדי לבלוע אותך, ואתה עונה לו במילה אחת רכה, בשקט ובנועם. הוא מתבלבל, כל האנרגיה שלו מתהפכת עליו, והוא נשבר לרסיסים. כך, בנעימות ובכוח הסבלנות, מנצחים את כל המלחמות ומקרבים את כל העולם לאבינו שבשמיים.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 2011

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2