כוחם של רחמים: הדרך האמיתית לקרב רחוקים ולזכות לקדושת הארץ

שיעור מס' 2011 | קלטת 2011 י"ח ניסן תש"מ דיסק א'

החזרה בתשובה אמיתית אינה נעשית בכוח או בדחיקת השעה, אלא על ידי הקדמת רחמים ותחנונים לפני כל דיבור. המאמר מבאר כיצד סבלנות בקירוב רחוקים מונעת נפילות, וכיצד קדושת ארץ ישראל ותקיעת השופר פועלים יחד לעורר את הנפשות לתשובה שלמה.

אדם לא צריך להיבהל כאשר הוא מדבר עם הזולת ונתקל בצחוק או בזלזול. אם האדם השני צוחק, זה סימן שהדברים נכנסו לו עמוק פנימה. אדם שאדיש באמת לא צוחק; הצחוק מעיד שהדברים חדרו לתוך ליבו. לכן, תשאיר אותו עם הצחוק, תמשיך לדבר הלאה, ותראה שדווקא הוא – זה שצחק – יחזור בתשובה. זוהי הקנאות האמיתית, קנאות של החזרה בתשובה.

רבנו אמר לא לפחד מאף אחד ולדבר עם כל אחד, אך הסוד הוא לא לדחוק את השעה. לפני שאדם דורש או מדבר עם חברו, עליו להקדים רחמים ותחנונים כדי להתקשר לנפשות השומעים. כאשר אדם מתפלל לפני שהוא מדבר, יש לו כוח להכניע את הרע שברעים. התפילה שקודמת לדרשה עוזרת לקרב גם את אלו שמתנגדים לו. עם דיבורים בלבד קשה לקרב, כי מהדיבורים הם עלולים לצחוק, אבל התפילה היא כזה כוח עצום שגורם לדיבורים להיכנס בהם בעל כורחם, ומעורר אותם מבלי שהם אפילו יודעים מה עורר אותם.

מאידך, ישנם מצבים בהם נדרשת תקיפות. כאשר מעמידים אדם רשע על מקומו ואומרים לו בדיוק מי הוא ומה מצבו, הדבר מזעזע אותו, כי הוא לא האמין שהוא במצב כה ירוד. לכן, ההכנה בתפילה ובהתבודדות היא קריטית – היא זו שמכוונת את האדם אילו דיבורים להוציא מפיו בכל רגע, בהתאם למצב ולשומעים, האם לדבר ברכות או בתקיפות.

הסכנה שבדחיקת השעה

אם אדם, לפני כל פעולה של קירוב רחוקים, ילך ויתבודד ויבקש רחמים, הוא לא יכול לתאר כמה עשרות, מאות ואלפים הוא יכול להחזיר בתשובה. הוא יכול לעורר כאלה חסדים, שאפילו הרחוקים הגדולים ביותר יתקרבו להשם יתברך. ואם אף על פי כן הוא רואה שעדיין לא הצליח לקרבם, ההכרח הוא להמתין עוד. אולי יוכל לפעול את בקשתו בפעם אחרת. אם יתרגל להתפלל לפני כל פעולה, מובטח לו, כפי שאומר רבי נתן, שלאט לאט יזכה לקרב את כולם.

אך הסכנה הגדולה היא כאשר אדם דוחק את השעה. אם הוא רוצה לקרב את כולם מיד, ומתעצבן או מתחרט כשזה לא קורה כפי שציפה – העצבנות הזו מפילה אותו ממדרגתו. אסור לאדם לדחוק את השעה ולצפות שמיד יתלהבו מדבריו. עליו לומר לעצמו: "אני שמח שעשיתי את שלי ודיברתי. קיבלו או לא קיבלו – זה לא משנה, העיקר שדיברתי". ההמתנה והסבלנות, יחד עם התפילה המוקדמת, הם המפתח להצלחה.

הדרכה מעשית: בנייה בהדרגה

לעיתים ישנו רצון לקרב אנשים במהירות ולהזמין אותם מיד לישיבות, אך יש לזכור שגם אצל משה רבנו, קירוב הערב רב שלא בשעה המתאימה יצר פגם. כאשר מקרבים אנשים ואין מסגרת מתאימה לקלוט אותם, הם עלולים להידחות ולהישבר. על כך יש ללמוד ממעשה "השבעה קבצנים" של רבנו, שם הילדים רצו לרוץ אחרי הקבצנים ליער, אך הם אמרו להם: "אל תרוצו אחרינו עכשיו, עוד ניפגש".

כך גם בקירוב – צריך להדריך את המתקרבים בהדרגה. יש לומר להם: "תתחילו להתחזק לבד, תשמרו שבת, תמצאו בית כנסת בשכונה שלכם, תבקשו מהמועצה הדתית או מהרבנים המקומיים שיעורי ערב". צריך לכוון אותם בצורה הנכונה, שיתארגנו במקומם ויבקשו ספרים. במקביל, הציבור צריך לדאוג לתשתית – לשלוח אברכים לשכונות, לתת שיעורים למורים ולתלמידים, ולאט לאט להרגיל אותם בשמירת שבת והנחת תפילין, עד שיוקמו עבורם מסגרות מתאימות. אם היינו מתבודדים היטב, היינו פותרים את כל הבעיות הללו.

קדושת ארץ ישראל וקיבוץ נדחים

נמצא שקיבוץ נידחים ואובדים, דהיינו קירוב רחוקים, נעשה על ידי התורה שממשיכים ברחמים ובתחנונים. ועיקר קיבוץ כל הנידחים הוא לארץ ישראל. לארץ ישראל יש כוח מעצמה להחזיר אנשים בתשובה. לכן אומר רבי נתן: תעלו לארץ לפני שמתחילה ההתבוללות, הארץ תשמור עליכם ותחזיר אתכם בתשובה.

ככל שאדם מתפלל יותר ברחמים, כך הוא זוכה לגלות את הקדושה של ארץ ישראל, וזוכה שהארץ עצמה תחזיר את כולם בתשובה. כל תנועת התשובה בעולם באה מכוחה של ארץ ישראל, שמשפיעה על העולם כולו. כפי שאמר רבנו ז"ל, מי שרוצה להיות "איש ישראלי" ולעלות ממדרגה למדרגה – שזה עניין ההחזרה בתשובה שלו ושל אחרים – אי אפשר לזכות לכך אלא על ידי ארץ ישראל.

קול השופר ועיני ההשגחה

משום כך ניתנה התורה בקול שופר, וזהו סוד תקיעת שופר בראש השנה. קול השופר הוא בחינת קיבוץ נידחים, כפי שנאמר:

"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָָם" (ישעיהו כ"ז, י"ג).

השופר הוא כמו חצוצרה של מלחמה, הכרזה עולמית שקוראת לכולם לחזור בתשובה. ראש השנה הוא יום תשובה לכל העולם, הזדמנות שבה מכריזים שאפשר לשוב. בראש השנה אנו ממשיכים את קדושת ארץ ישראל, שהיא בחינת:

"תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים י"א, י"ב).

ההשגחה של כל השנה מתחילה בראש השנה, ותכליתה היא להחזיר כל אחד ואחד בתשובה. מהן אותן "עיני ה'"? אלו הם הצדיקים. הצדיקים מעניקים לאדם את 'עיני ה'', שדרכן הוא יכול לראות באמת היכן הוא אוחז ומה עליו לתקן. לעיתים אדם אומר לעצמו: "אני צדיק, אני מתפלל, לומד, שומר שבת ומניח תפילין, מה חסר לי?". אך פתאום, כשהוא מקבל את ההארה של "עיני ה'", הוא רואה שהוא בכלל לא התחיל, ואז הוא זוכה לחזור בתשובה שלמה.

השם יעזור שכולנו נחזור בתשובה שלמה, ותבוא הגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן.

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 2011

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)