שמחת בר המצווה לנין מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א: "אם אתה מוריד את הראש — אתה תהיה קדוש"

בכ"ג באב תשפ"ו, בשבוע של פרשת ראה, נערכה בביתו של מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א שמחת בר המצווה לנינו שמעון צוקר, בנו של נכדו ר' נחמן צוקר. נערכה סעודת מצווה, מורנו הרב שליט"א מסר שיעור ארוך, ובסיומו שרו ורקדו.

"אם אתה מוריד את הראש — אתה תהיה קדוש"

לב השיעור היה שאלת הגמרא: מדוע זכה דווקא החמור למצוות פטר חמור, ולא הגמל, הסוס והפרד? מורנו הרב הציג את השאלה בחריפות — מה פשר ההעדפה הזאת?

והתשובה: הסוס אינו יכול לשאת משאות כלל, הוא רק רץ; הגמל חצי־חצי; והחמור, המסכן, סוחב את המשאות בשקט ואינו שואל "קשה לי". הוא מרכין את ראשו ונושא.

"אם אתה חמור מוריד את הראש — אתה תהיה קדוש."

שלוש עשרה — גיל הניסיונות

מתוך הדיון בצחוקה של שרה אמנו — "אחרי בלותי הייתה לי עדנה" — עבר מורנו הרב אל הגיל עצמו, גיל בר המצווה:

"שלוש עשרה זה הגיל הכי נורא, בסיכון. עוד אין שכל, עוד אין דעת — והכל פתוח."

סדר היום של בן שלוש עשרה

בפתח השיעור נתן מורנו הרב סדר יום מעשי לפי הגיל: בן שלוש עשרה — שמונה שעות שינה, לישון בתשע, לקום בחמש ולהתפלל כוותיקין. בגיל שש עשרה — שבע שעות. בגיל שמונה עשרה — שש. ומדוע דווקא עכשיו אפשר? "כי עכשיו זה בין הזמנים."

לנצל את בין הזמנים — ר' חיים קנייבסקי בגיל חמש עשרה

מורנו הרב סיפר על ר' חיים קנייבסקי זצ"ל, שאביו ראה פתאום כי אינו לומד גמרא. התברר שהוא לומד את הפרשה עם כל הפירושים — שנה שלמה.

"עכשיו זה בין הזמנים, אפשר להקדיש. כשיש סדרים — אי אפשר."

סבא אברהם שאקי — עשרים וארבע שעות בספר

ומכאן פנה מורנו הרב אל המשפחה עצמה: "היה לכם סבא אברהם שאקי" — שלמד עשרים וארבע שעות ולא הוציא את ראשו מן הספר. הוא חיבר שישה כרכים על המנהגים ועוד בכתב יד, ולא הניח מנהג שידלג עליו, והיה מנהל בית ספר גדול בבני ברק. מורנו הרב אמר שצריך להוציא את הכול לדפוס.

מי שמתעקש — זוכה

מפרשת חוקת, בהרים שקפצו לקראת ישראל — "זה יותר מקריעת ים סוף" — הביא מורנו הרב את דברי הליקוטי הלכות והמדרש: שאם אדם מתעקש, הוא זוכה. מי שרוצה ללמוד תורה ומתעקש על כך — מגיע.

"אשר יבחר ה'" — ולמה התורה אינה מגלה

עשרים ואחת פעם אומרת התורה "אשר יבחר ה'" ואינה נוקבת בשם המקום. מורנו הרב הביא את הרמב"ם, וסיפר שכל שבט חשב שההר שלו הוא הנבחר — אשר בכרמל, זבולון ויששכר בתבור, נפתלי בחרמון. ולעתיד לבוא יתאחדו החרמון, התבור והכרמל עם הר המוריה והר סיני.

ובתוך הדברים חזר מורנו הרב אל אבני ירושלים שלעתיד לבוא, ואל אותו תלמיד שלא האמין שאבן אחת תהיה בגודל כזה — אותו יסוד שמסר בכנס לבחורי ישיבת בין הזמנים, ושוב בשיעור לתושבי המרכז.

מסר למעשה

הרכן את הראש — החמור זכה במה שלא זכו הגמל והסוס, מפני שהוא נושא בשתיקה.

שלוש עשרה הוא גיל הניסיונות — אין עדיין שכל ואין דעת, והכול פתוח.

נצל את בין הזמנים — כשאין סדרים אפשר להקדיש שנה שלמה לפירושים.

התעקש — מי שמתעקש, זוכה.

גלריית תמונות מהשמחה