מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א בשיעור לתושבי המרכז: "אם אתה לא הולך קדימה — אתה הולך אחורה"
בכ' באב תשפ"ו, בשבוע של פרשת ראה, התכנסו תושבי המרכז בביתו של מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א לשיעור: על סולמו של יעקב אבינו שרוחבו שמונת אלפים פרסאות, על אבני השלושים אמה שמהן תיבנה ירושלים, על ריש לקיש שהפך את כל כוחו לתורה — ועל היסוד שחזר לאורך כל השיעור: מי שאינו הולך קדימה, הולך אחורה.
בכ' באב תשפ"ו, בשבוע של פרשת ראה, התכנסו תושבי המרכז בביתו של מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א לשיעור. מורנו הרב פתח בסולמו של יעקב אבינו ובקדושתה של בית אל, עבר לגודלן העצום של האבנים שמהן עתידה ירושלים להיבנות, ומשם לדמותו של ריש לקיש — שהפך את כל כוחו לתורה. ולאורך כל השיעור חזר ועלה יסוד אחד: מי שאינו הולך קדימה, הולך אחורה.
סולמו של יעקב — שמונת אלפים פרסאות
מורנו הרב פתח בסולם שראה יעקב אבינו בחלומו, והרחיב בגודלו העצום על פי הגמרא במסכת חולין (דף צ"א ע"ב) — הדף הנלמד בימים אלו בדף היומי. רוחבו של הסולם היה שמונת אלפים פרסאות, וארבעה מלאכים היו עולים ויורדים בו, כל אחד מהם ברוחב אלפיים פרסאות. אין זה חלום של דמיון, אלא מציאות שלמה שנפתחה לפניו.
ומשם עמד מורנו הרב על קדושת המקום עצמו. יעקב אבינו עלה בסולם עד לשמיים, והגיע לבית אל — היא לוז. ובאותם מקומות, אמר מורנו הרב, אפשר להחיות מתים על ידי הצדיק. כוחו של הצדיק אינו מוגבל למה שהעין רואה.
"שם יעקב ראה, היה בסולם… הוא עלה עם הסולם עד לשמיים, והגיע לבית אל."
"אין דבר כזה" — אבני השלושים אמה של ירושלים
משם עבר מורנו הרב למעשה הידוע בתלמידו של רבי יוחנן. רבי יוחנן דרש שעתידות אבני ירושלים להיות בנות שלושים אמה — חמישה־עשר מטר לאבן אחת. התלמיד שמע ולא האמין: היכן יש בעולם אבן טובה בגודל כזה? "לא יכול להיות דבר כזה, אין דבר כזה" — וצחק עליו בלבו.
לימים הפליג אותו תלמיד בים, ופתאום נפתח הים לפניו — וראה במו עיניו את המלאכים מנסרים את אותן אבנים ממש. מה שנראה לו בלתי אפשרי היה קיים כל הזמן; רק עיניו לא היו פתוחות לראותו. זהו אותו יסוד שמסר מורנו הרב בכנס לבחורי ישיבת בין הזמנים בשבוע שעבר — הנבואה על ירושלים הבנויה מאבנים טובות אינה מליצה, אלא אמת שתתגלה עין בעין.
"אמר: לא יכול להיות דבר כזה, אין דבר כזה. אז הוא צחק לו בלב."
ריש לקיש — הכוח עצמו לא נפסל
ריש לקיש היה ראש השודדים, ובעל כוח עצום — עד שהיה מדלג וקופץ את הירדן. וכשראהו רבי יוחנן, לא אמר לו לעזוב את כוחו ולא שבר אותו. הוא אמר לו: את הכוח הזה עצמו קח ותן אותו לתורה.
מורנו הרב הדגיש את המידה: "תשב תלמד תורה — שמונה עשרה שעות, עשרים שעות ביממה". הכוח שהיה בו לא נפסל ולא נזרק; הוא רק הוסב לכיוון אחר. כל אדם, אמר מורנו הרב, יש בו כוח כזה — השאלה היחידה היא לאן הוא מפנה אותו.
"אתה יודע לקפוץ את הירדן — תשב תלמד תורה… שמונה עשרה שעות, עשרים שעות ביממה."
"אברהם אתם לא רוצים להיות — אבל תרח אל תהיו"
ומכאן ליסוד שחזר ועלה לאורך כל השיעור: אין באמצע. אדם שאינו הולך קדימה — אינו עומד במקום, אלא הולך אחורה. מורנו הרב פנה אל היושבים לפניו במילים פשוטות וחדות: להיות אברהם אבינו אולי אינכם מבקשים — אבל תרח, אביו, אל תהיו.
"אברהם אתם לא רוצים להיות — אבל תרח אל תהיו."
אברהם אבינו ונמרוד — כשיצא מן המערה
מורנו הרב סיפר על אברהם אבינו, שהוסתר במערה מפני נמרוד. שם, בתוך המערה, בלא מלמד ובלא ספר, הכיר את בוראו. וכשיצא וראה את השמש בכל תוקפה — הבין שיש מנהיג לבירה. יחיד בדורו, בלא איש שילמדנו, מצא את האמת מכוח עצמו.
הלכה למעשה — אין יוצאים מן התפילה מיד
בתוך הדברים מסר מורנו הרב הלכה למעשה: כתוב בשולחן ערוך שאסור לצאת מן התפילה מיד בסיומה. צריך לומר משהו — איזה מזמור, איזה דבר — ורק אחר כך לצאת. וכן הוא לפי המשנה ברורה. אין קמים ומסתלקים מן התפילה כמי שנפטר ממטלה.
הכול מאת השם
ומכאן ליסוד האמונה הפשוט שמורנו הרב חזר עליו: אין דבר שקורה מעצמו. כל דבר שאדם עושה, בכל שעה ובכל מקום — הכול מידו של הקדוש ברוך הוא.
"השם אלוקים — כל דבר שאתה עושה זה השם."
תרפ"ט — עוד שלוש שנים מאה שנה
מורנו הרב הזכיר שבשבת זו חלים ימי הפוגרומים של שנת תרפ"ט, ועמד על כך שבעוד שלוש שנים תמלאנה מאה שנה בדיוק לאותם מאורעות. הוא תיאר בקצרה את ימי השלטון הבריטי שקדמו להם — ימים שבהם לא היה אפשר להביא ספרים ולא לעבור בשלום, "יותר גרוע ממה שזה היה אצל הטורקים" — עד שפרצו הפרעות. על חברון של אותם ימים ועל מה שנשאר ממנה הרחבנו במקום אחר.
מסר למעשה
אין עמידה במקום — מי שאינו הולך קדימה הולך אחורה. "אברהם אתם לא רוצים להיות — אבל תרח אל תהיו."
הכוח שלך אינו פסול — כריש לקיש, שקפץ את הירדן ואת אותו כוח עצמו נתן לתורה.
מה שנראה בלתי אפשרי — קיים — התלמיד צחק על אבני השלושים אמה, עד שנפתח הים והראה לו את המלאכים מנסרים אותן.
אל תצא מן התפילה מיד — אמור מזמור או דבר מה קודם שתקום, כמובא בשולחן ערוך ובמשנה ברורה.
הכול מאת השם — "כל דבר שאתה עושה זה השם."
גלריית תמונות מהשיעור
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם