סוד האש של תשעה באב: להפוך את מאורי האש למאורי אור

שיעור מס' 531 | יום ג' פר' ואתחנן, ט' באב תשס"ז - ליל ויום תשעה באב - 3 שיעורים

בתשעה באב טמון הכוח להגיע לביטול הגוף המוחלט, בדומה לכהן הגדול ביום הכיפורים. על ידי הפיכת אש החורבן והתאוות לאש של קדושה ודבקות, אנו ממתיקים את הדינים ומעוררים את לידתו של מלך המשיח מתוך עומק ההסתרה.

ביום הכיפורים אפשר להמתיק כל דין בעולם על ידי שאדם יוצא מגדר אדם. התורה אומרת על כניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים: > "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד". שואל רבי אבהו: אם כן, כיצד נכנס הכהן הגדול? התשובה היא שבאותו רגע הוא התבטל מגדר אדם. הוא פשט את הגוף לגמרי.

זה מה שאפשר לזכות בתשעה באב. אפשר להגיע למדרגה כזאת של ביטול הגוף לגמרי על ידי הקינות שאומרים עד חצות. כל העניין של תשעה באב הוא לחדש את עבודת הכהן הגדול של יום הכיפורים. לכן בתשעה באב כבר מכינים את חודש אלול ואת עשרת ימי תשובה, שהרי בתשעה באב נבראה אבן השתייה, שבעה ימים לפני שנבראו הנשמות.

סודם של עשרה הרוגי מלכות

בית המקדש נחרב מרוב אור, מרוב אש. מכיוון שהייתה קנאה ושנאה, לא היו כלים וצמצומים לקבל את האור האלוקי, והוא נחרב. כל העניין של תשעה באב הוא להגיע ל"אין" גמור, כפי שזכו עשרה הרוגי מלכות שפשטו את הגוף לגמרי.

הגמרא במסכת כלה מספרת על רבי חנינא בן תרדיון, שהמשיך להקהיל קהילות ברבים וללמד תורה למרות גזירת הרומאים. כששאל אותו רבי יוסי בן קיסמא על סמך מה הוא מסכן את חייו, השיב לו רבי חנינא: "מן השמים ירחמו. אותי לא מעניין כעת ההלכה, אותי מעניין כעת להקהיל קהילות ברבים שתרבה תורה בישראל. ישרפו אותי, לא ישרפו אותי – זה לא מעניין. העיקר שיהיו עכשיו עשרות אלפי תלמידים שימשיכו את התורה הלאה."

האש הסולדת לאחור ושעת ההתבודדות

מיד לאחר הלווייתו של רבי יוסי בן קיסמא, תפסו הרומאים את רבי חנינא בן תרדיון, הקיפו אותו בחבילי זמורות והציתו את האש. בתו עמדה וזעקה: "אבא, ספר תורה חי נשרף!". ענה לה: > "אם הייתי נשרף לבדי היה לי צער, עכשיו אני נשרף עם הספר תורה – מי שיתבע עלבונה של תורה יתבע את עלבוני".

אך הפלא הגדול היה שהאש סלדה לאחור ולא נגעה בו כלל. הקסטינר (התליין) הרומאי נדהם ושאל: "כיצד ייתכן שאנחנו, מלכות רומי שכבשה את העולם, לא מצליחים לשרוף אדם אחד?". השיב לו רבי חנינא: "עד שאני לא אתן לך רשות, לא תוכל לשרוף אותי".

הקסטינר התחנן שייתן לו רשות, אחרת יהרגו אותו. רבי חנינא ביקש שעה אחת של התבודדות. מכאן אנו לומדים ששעת התבודדות מצילה את האדם מכל הגזירות שבעולם. באותה שעה הוא זכה לעליית נשמה, פשט את הגוף לגמרי כמו הכהן הגדול, ושמע מאחורי הפרגוד בת קול שאומרת לו שעליו להישרף כדי להציל את עם ישראל מדינים קשים עד סוף כל הדורות.

ביטול גזירות אומות העולם

כאשר נגזרה הגזירה, שלחו את רבי ישמעאל כהן גדול לעלות למרומים ולבדוק אם היא נחתמה. מששמע מאחורי הפרגוד שהגזירה אמת, עשו עשרה הרוגי מלכות סעודה ורקדו עד הבוקר מרוב שמחה שנבחרו לכפר על עוון עשרת השבטים.

כשחזר רבי חנינא מההתבודדות ואמר לקסטינר שהוא רשאי לשרוף אותו, הקסטינר כבר סירב. הוא ראה בחוש כיצד כל אומות העולם ומלכות רומי הם רק דמיון תעתועים, כפי שכתוב: > "הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ".

הקסטינר הבין שאין באמת מלכות לגויים, והכל מאת ה'. הוא הסכים להדליק את האש רק בתנאי שרבי חנינא יבטיח לו חיי העולם הבא וירשה לו לקפוץ לאש יחד איתו. רבי חנינא הסכים, שניהם נשרפו, ויצאה בת קול והכריזה: "רבי חנינא בן תרדיון וקסטינרו מזומנים לחיי העולם הבא". כאשר אנו קוראים את סיפורם של עשרה הרוגי מלכות בכוונה ובדמעות, אנו סוגרים את המסך הרוחני המגן על ארץ ישראל, ומבטלים את כל הגזירות מעל עם ישראל.

להפוך את מאורי האש למאורי אור

הקינה "שאלי שרופה באש" מלמדת אותנו שהתורה היא אש להבה. נדב ואביהוא נשרפו מרוב אהבת ה', ויונתן בן עוזיאל – כל עוף שפרח מעליו נשרף מרוב קדושתו. זהו סודם של עשרה הרוגי מלכות, שהיו כולם בסוד האש של המחשבה העליונה.

שבירת הכלים, שהיא שורש חורבן בית המקדש, התחילה בעיניים. > "טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ". פגם העיניים הוא חמור, כי הוא הופך את "מאורי האור" ל"מאורי אש" של תאוות ודינים. כל העבודה שלנו בתשעה באב היא להחזיר את מאורי האש למאורי אור, שהכל יהיה אש להבה לה' יתברך.

כשאדם לומד תורה, הוא צריך ללמוד אותה באש, להתפלל באש, כי התורה ניתנה באש שחורה על גבי אש לבנה. אם אדם זוכה ללמוד כך, הוא מציל את העולם משריפות ומחורבן.

מתוך החורבן נולד מלך המשיח

המדרש באיכה מספר על יהודי שחרש את שדהו ביום חורבן הבית. פרתו געתה, וערבי אחד אמר לו: "מהגעייה של הפרה אני מבין שכעת נחרב בית המקדש". מיד געתה הפרה שנית, והערבי אמר: "כעת נולד מלך המשיח".

היהודי הלך לבית לחם, מצא את אמו של התינוק, אך היא בכתה שרוח סערה חטפה אותו. המסר העמוק הוא שבכל תשעה באב נולד מלך המשיח. ברגע שיש חורבן, באותו רגע ממש נבראת הישועה. כגודל הצרה, כך גודל הנס שמגיע אחריה.

לכן, אסור לאדם ליפול לשום ייאוש. גם אם הוא רואה שהכל נשרף וחרב, עליו להאמין שדווקא עכשיו נולד משיח. אם נבלה את תשעה באב בבכייה אמיתית ובמחשבה כיצד לבנות את בית המקדש, נזכה להפוך את כל מאורי האש למאורי אור, ונזכה לראות בבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.

שיעור מס' 531