מורנו הרב ברלנד שליט"א נכנס לציון רבינו באומן אחרי חמש שנים — "הרבי קיצץ את כל הזרועות של התמנון"

כ"ק מורנו הגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א הגיע לציון רבינו הקדוש באומן — אחרי חמש שנים שבהן נסגרה בפניו הדרך, כלשונו שלו. ביום י"ד באלול תשפ"ו נכנס מורנו הרב שליט"א אל הציון הקדוש של רבינו נחמן מברסלב זיע"א. הבשורה הקיפה בתוך שעות את אנ"ש בארץ ובעולם, ובירושלים יצאו מיד בריקודים.

שמונה ימים קודם לכן, בו' באלול, נערכה עצרת תפילה וזעקה במערת המכפלה בחברון בהשתתפות מורנו הרב שליט"א, שכל כולה היתה בקשה אחת — שייפתחו השערים ומורנו הרב שליט"א יגיע לאומן. והתפילה נענתה.

ולראשונה — הגיעה גם הקלטה ממורנו הרב שליט"א עצמו, מאומן, שבה הוא מתאר את הנס במילותיו שלו. להלן הדברים.

"הרבי קיצץ את כל הזרועות של התמנון"

מורנו הרב שליט"א פתח בהודאה, ותיאר את המניעות כתמנון בעל מיליון זרועות:

"להודות ולהלל על הנס הגדול שזכינו לקצץ את הזרועות של התמנון שיש לו מיליון זרועות. והרבי קיצץ את כל הזרועות של התמנון. והרב נכנס אחרי חמש שנים שהרב לא היה באומן. סגרו את הציון הקדוש בפני הרב, כל מיני חולקים, כל מיני אנשים רשעים — ועכשיו הרבי ניצח את כולם. ומהרבי אי אפשר למנוע מאף אחד שיבוא אליו."

התמנון שבעל מיליון הזרועות הוא כל אותן מניעות שסגרו את הדרך במשך חמש שנים — המתנגדים, המעכבים, וכל אותן ידיים שאחזו מכל כיוון בבת אחת. וכשם שהתמנון אינו נעצר בקטיעת זרוע אחת, כך לא די היה בהסרת מניעה אחת; ומורנו הרב שליט"א מייחס את הנס לרבינו הקדוש שקיצץ את כולן כאחת — וכבר לאחר שנכנס אל הציון שלח את ההקלטה הזו ובה תיאר את הנס.

"ההרים קפצו ורקדו כאיילים"

ואת עוצם הנס תיאר מורנו הרב שליט"א בדימוי שכולו התפעלות — אומן שוכנת בין הרים גבוהים, והנס היה שההרים עצמם זזו ממקומם:

"וזה הגדול של הנס — שכל ההרים התחברו. אומן נמצאת בין הרים גדולים וגבוהים, פשוט ההרים התחברו, כמו שכתוב ברש"י בחוקת שההרים התחברו ונהיה אשדות הנחלים... ים סוף — הים נפתח, אבל נשאר אותו ים. פה ההרים זזו, רקדו כמו חתן לקראת כלה, שפחה לקראת גבירתה. ההרים קפצו ורקדו כאיילים, קפצו לקראת עם ישראל שנכנס לארץ."

ומכאן אל הפסוק שמורנו הרב שליט"א חזר עליו פעמיים:

"אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת, הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. נפלאת — אי אפשר להבין את הפלא הזה."

ההוראה: לרקוד — באומן ובארץ

מורנו הרב שליט"א לא הסתפק בתיאור הנס, אלא נתן הוראה מיידית לציבור בשני המקומות כאחד:

"כל מי שיכול לרקוד בשעה שאתם בריקודים, כל מי שהגיע לאומן — יתחיל לרקוד עכשיו. ויש בארץ — יתחילו שם בריקודים. נשמת והלל הגדול בלי ברכה; יגידו הלל הגדול, רק בלי ברכה."

ועוד הוסיף על מידת השמחה הנדרשת בשעה זו: "צריכים לרקוד עשרים וארבע שעות עד מוצאי יום כיפור", ו"צריכים לשמוח ביום הזה... ריקודים שלא פוסקים לשנייה אחת".

"והאור דוחה את כל החושך"

ולצד השמחה — הוראה בעבודת המידות:

"ואסור להתקוטט עם אף אחד. שמעליב אתכם — ולא עונים ולא מסבירים, לא צריכים להסביר שום דבר. זרח זרח פאתי השחר, רואים את היום, רואים את האור — והאור דוחה את כל החושך."

"באים אל הרבי — לא אל הרב"

חלק ניכר מן ההקלטה הוקדש להוראות התנהגות בציון, וכולן סובבות סביב יסוד אחד: הכל אצל רבינו.

"ולא עומדים על הספסלים לראות את הרב, ולא צועקים 'הרב, הרב'. ולא מגישים שום בקשות — הרבי רואה את כולם, כל הבקשות אצל הרבי... לא מחליפים את הרבי ברב. הרבי זה הרבי. באים אל הרבי — לא אל הרב."

ומורנו הרב שליט"א הוסיף שאין להזכיר לפניו שמות כלל — לא של יולדת, לא של מקשה ללדת, לא של כלה ולא של חתן: "שום שם לא מזכירים, הכל אצל רבנו. רבנו רואה את הכל, שומע את הכל, יודע את הכל."

וכן ייחס לרבינו את השמירה על ארץ ישראל: "רק רבנו הוא עושה את כל הניסים והנפלאות, ששום יישוב בארץ ישראל לא יפול שום טיל."

קרדיטים

צילומי הציון הקדוש באומן: נ. ישורון · התחדשות. צילומי הריקודים באולם התפילות: שמעון שבי אחרי הצדיק — קבוצת "צדיק הדור". תודתנו נתונה להם על שאפשרו לנו לשתף את הציבור ברגעים הללו.