סוד הדעת: איך להבחין בין טוב לרע בעולם העשייה
שיעור מס' 267 | *המשך יום ד' פר' נח אור לד' חשוון תשס"א
בעולם העשייה המעורבב, כמעט בלתי אפשרי להבחין בין טוב לרע ללא קבלת \
כאשר מתקרבים לכיסא הכבוד, רואים את קדושת המועדים: המילה 'כורסיה' היא ראשי תיבות של כסה (ראש השנה), יום כיפור, סוכות ושמיני עצרת. בימים אלו מתרחש בניין העולמות הרוחניים, אך השלמת התהליך תלויה בקבלת ה'דעת'. בראש השנה ישנה רק בחינה של חכמה ובינה, ואילו את ה'דעת' מקבלים רק ביום הכיפורים.
מהי אותה דעת? ישנה בחינה של בינה – היכולת להבין דבר מתוך דבר ולהקיש דבר לדבר. אבל דעת היא היכולת האמיתית להבחין בין טוב לרע. האר"י הקדוש כותב בעץ חיים שכאן, בעולם העשייה, כמעט אי אפשר להבחין מהו טוב ומהו רע. לכן נאמר:
"הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע"
סכנת התמימות והשקר של קורח
אפילו בעולם האצילות, שרובו טוב ומיעוטו רע, עדיין יש לאדם התמודדות. דור המדבר עלו לאצילות במתן תורה, פסקה זוהמתן, והם ראו את ה' פנים בפנים. ובכל זאת, קורח חלק על משה, עשו את העגל, והמרגלים חטאו. המאבק באצילות אמנם קל יותר – אפשר להבחין בקלות שעגל זה אסור, ושמשה דובר אמת כשהוא קורא להיכנס לארץ ישראל. אבל אז בא קורח, משכנע את כולם שמשה שקרן, וכל העדה נקהלת על משה ואהרון בטענה "אתם המיתם את עם ה'".
איך הטירוף הזה תפס את כל עם ישראל? אדם שבקע להם את הים, הוריד תורה, היכה את המצרים בעשר מכות – ופתאום מאמינים לקורח? עם ישראל הוא עם תמים, מיד מאמינים לכל שקר. בתקשורת יכולים להציג את שונאי ישראל כאנשים מתוקים ואצילי נפש, ואת היהודים הדתיים כרשעים ושונאי ציון – ואנשים מיד מאמינים. בא איזה קורח מטורף, אומר שמשה רבנו הוא משוגע, ותוך שנייה מאמינים לו.
מי שהצילה את המצב הייתה אישה אחת פשוטה – אשתו של און בן פלת. היא אמרה לבעלה: "מה השתגעת? מה נפלת על הראש?". היא ראתה את האמת הפשוטה והצילה אותו מהמחלוקת.
להוציא את האישה מהנחש
הנטייה הזו להאמין לשקר היא העונש על חטא אדם הראשון, שהאמין לנחש והשאיר את אשתו בידי הנחש. אדם חייב לקחת את אשתו ולהוציא אותה מהנחש. אישה שלא שומעת דברי תורה, שומעת את הנחש. היא הולכת למכולת, שומעת רכילות, שומעת שקרים מחברות, ועלולה להאמין להם.
אברך שמשאיר את אשתו בבית בזמן שיש שיעור תורה לנשים, ויושב איתה להתענג על אוכל ושלום בית מדומה – חסר לו ביראת שמים. כל אחד חייב להביא את אשתו לשיעורי תורה, אפילו אם זה דורש מסירות נפש וויתור על נוחות. לכן, אומר ה'בני יששכר', עשו תיקון גדול בעזרת נשים, שכל הנשים תבואנה לראות את הריקודים והשירים, כדי שלא יישארו מנותקות ויושפעו מדיבורי רחוב.
הלימוד מהאישה השונמית
את ההלכה הזו לומדים מהאישה השונמית. היא הייתה רצה כל שבת וכל ראש חודש לשמוע שיעור מאלישע הנביא. בעלה שאל אותה:
"מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת"
מכאן לומדת הגמרא (עין יעקב, מסכת ראש השנה) שאדם חייב להקביל פני רבו ברגל, בחודש ובשבת. הרי"ף מפרש שמכאן אנו רואים שיש רשות, ואף חובה, גם לנשים ללכת לשמוע שיעורי תורה. היום, כשיש רבניות שמוסרות שיעורים במסירות נפש שבוקעת רקיעים, החובה הזו קיימת ביתר שאת.
סכנת עולם העשייה
צריך לדעת שבעולם הזה, אפילו אם אדם זכה להארות עצומות, הגוף עדיין נמשך לנוחות, לאכילה ולשתייה. האר"י מסביר את ההבדל בין העולמות: בעולם הבריאה זה חצי טוב וחצי רע, אך עדיין לא מעורב וניתן להבחין ביניהם. בעולם היצירה זה כבר מעורב. אבל בעולם העשייה – הרוב הוא רע ורק מיעוטו טוב.
מי שנמצא בעולם העשייה צריך רחמים גדולים, כי הרע נדמה לו כמתוק ונפלא. איך אפשר להבחין? רק על ידי ה'דעת'. ואת הדעת הזו, המבחינה בין טוב לרע, מקבלים רק על ידי לימוד תורה, תפילות וצעקות לה'.
חלק 3 מתוך 3 — שיעור מס' 267
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם