סוד הבהירות הרוחנית: בין עולם הזה לעולם הבא

שיעור מס' 151 | * מוצש"ק פר' עקב, אור לכ"ד מנחם אב תשנ"ח - שיעור לארגון הצעירים ו'שבע ברכות'

מאמר מעמיק על הסכנה שבהנאה מן העולם הבא בעולם הזה, כפי שמשתקף מסיפוריהם של רבה בר אבוה ורבי שמעון בן חלפתא. דרך דבריו של רבי אליהו לופיאן, מתבאר ההבדל התהומי בין 'תורה מעושר' ל'תורה מדוחק', ומתגלית מעלתן העצומה והישרות הרוחנית של נשות ישראל.

הגמרא במסכת בבא מציעא (דף קי"ד) מספרת על רבה בר אבוה, שהיה עני מרוד ופגש את אליהו הנביא. אליהו התגלה אליו דווקא בבית הקברות. רבה בר אבוה, שהיה בדרגה רוחנית גבוהה, זיהה שזהו אליהו הנביא ושאל אותו: "הרי אתה כהן, מה אתה עושה בבית הקברות?".

אליהו ענה לו בכוונה כדי לבחון אותו: "אני רואה שלא למדת סדר טהרות, הרי קברי גויים אינם מטמאים באוהל, ומותר לכהן לעמוד שם כל עוד אינו נוגע בגופה". כשרבה בר אבוה הודה שלא הספיק ללמוד קדשים וטהרות משום שהיה טרוד בפרנסת ביתו, אליהו הנביא החליט לעזור לו והעלה אותו לגן עדן.

בגן עדן אמר לו אליהו לאסוף מהעלים שנשרו מהעצים, שכל עלה מהם שווה הון רב. רבה בר אבוה פשט את גלימתו ואסף המון עלים. אך כשהיה בדרכו לצאת, שמע בת קול יוצאת ואומרת:

"מאן קאכיל לעלמיה כרבה בר אבוה?" (מי הוא זה שאוכל את עולמו הבא בעולם הזה כרבה בר אבוה?).

מיד הבין רבה בר אבוה שאין זה ראוי ליהנות בעולם הזה מפירות העולם הבא.

הניסיון של רבי שמעון בן חלפתא

עיקרון זה, של ההימנעות מהנאה בעולם הזה על חשבון העולם הבא, מתבטא בצורה העוצמתית ביותר דרך הישרות והבהירות של נשות הצדיקים. מעשה ברבי שמעון בן חלפתא, שחזר לביתו בערב שבת וראה שאין בבית מאומה – לא לחם, לא יין, ואפילו לא קב חרובים.

מיד יצא מחוץ לעיר לשדה, עשה התבודדות והתפלל בדביקות לפני בורא עולם. לפתע נפל לו מן השמים יהלום יקר ערך. הוא ניגש לשולחני, משכן את היהלום תמורת כמה מאות דולרים, וקנה סלים מלאים בבשר, דגים, ירקות וכל מטעמי השבת.

כשנכנס הביתה עם השפע הגדול, שאלה אותו אשתו: "מאיפה האוכל הזה? אני נשבעת שלא אוכל שום דבר עד שתספר לי את האמת". לאחר שהפצירה בו, גילה לה את האמת: "הלכתי לשדה להתבודד, ופתאום נפל לי יהלום מן השמים".

אשתו, בראייתה הזכה, סירבה בתוקף: "אני לא רוצה שתוריד לי יהלומים מהשמים. אני מוכנה לאכול רק בתנאי שתפדה את האבן ומיד במוצאי שבת תזרוק אותה בחזרה לשמים".

וכי רואה אדם לחברו לעולם הבא?

בצר לו, הלך רבי שמעון בן חלפתא לרבו, רבי יהודה הנשיא, וסיפר לו על תגובת אשתו. אמר לו רבי יהודה הנשיא: "לך תרגיע אותה. מה היא מפחדת, שיחסר לה בעולם הבא? לי יש מיליוני היכלות בשמים, אני אתן לה מאה היכלות משלי להשלים את מה שיחסר לה".

חזר רבי שמעון לביתו ומסר לאשתו את דברי הרבי. אך היא לא ויתרה ואמרה: "בוא איתי לרב שלך". כשהגיעו לרבי יהודה הנשיא, טענה מולו האישה טענה ניצחת: "וכי רואה אדם לחברו לעולם הבא? הרי שם כל אחד בפני עצמו, 'אדם הולך אל בית עולמו', ואי אפשר למלא את העולם הבא של השני!".

רבי יהודה הנשיא, שהיה איש אמת, הודה לה מיד שצדקה. במוצאי שבת פשט רבי שמעון בן חלפתא את ידו להחזיר את האבן, וירד מלאך ולקח אותה. ואמרו רבותינו:

"גדול הנס האחרון מן הנס הראשון".

תורה מעושר מול תורה מדוחק

נשאלת השאלה: מדוע באמת רבי יהודה הנשיא, שהיה קדוש עליון וצדיק הדור, לא יכול היה להשלים להם מהעולם הבא שלו? הרי רבי היה בדרגה כה עצומה, עד שבשנות ייסוריו, כשהיה עוצר את הגשמים, היו עוקרים צנון מהאדמה והגומא הייתה מתמלאת מים מרוב קדושתו.

מסביר על כך רבי אליהו לופיאן יסוד עצום: יש הבדל של שמים וארץ בין 'תורה מעושר' לבין 'תורה מדוחק'. אדם שלמד תורה מתוך עוני, דוחק וייסורים, מגיע למדרגות שעשיר – צדיק ככל שיהיה – לעולם לא יוכל להשיג.

העשיר לומד תורה בנחת ובישוב הדעת, הוא אינו יודע מהו הצער, הפחד והבושה של אדם שאין לו כסף לחתן את ילדיו או להביא אוכל לשבת. לכן, אפילו רבי יהודה הנשיא לא יכול היה להגיע למדרגתם של רבי שמעון בן חלפתא ואשתו, שמסרו את נפשם על התורה מתוך עניות מרודה של חוסר כל.

בינה יתירה ניתנה לאישה

את הסוד הזה הבינה אשתו של רבי שמעון בן חלפתא, וכך גם אשתו של רבי חנינא בן דוסא, שסירבה לקבל את רגל הזהב שירדה להם מן השמים.

מכאן אנו לומדים על מעלתן העצומה של נשות ישראל. הישרות, קו המחשבה והבהירות הרוחנית שהשם נתן לאישה, עולים פי כמה וכמה על אלו של האיש. בעוד שלאדם הלמדן עלולים להיות "היתרים" ופלפולים שונים כדי ליהנות מהעולם הזה, לאישה יש בינה יתירה וראייה זכה וטהורה, שאינה מוכנה להתפשר על שלמות העולם הבא.

חלק 2 מתוך 3 — שיעור מס' 151

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3