סוד מעמד הר סיני של החתן והכלה

שיעור מס' 151 | * מוצש"ק פר' עקב, אור לכ"ד מנחם אב תשנ"ח - שיעור לארגון הצעירים ו'שבע ברכות'

כל חתונה יהודית היא שחזור מדויק של מעמד הר סיני, בו החתן והכלה נמשלים לשני לוחות הברית. בעת החופה ושבע הברכות, העולם כולו מתמלא מחדש בריח הבשמים הרוחני של עשרת הדיברות, והנשמות מתעלות למדרגת גן עדן מקדם.

בפרשת עקב אנו קוראים על עשרת הדיברות ועל שני לוחות הברית. התורה קוראת להם לעיתים "לוחות אבנים" ולעיתים "לוחות הברית". משה רבנו מתאר: > "ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלקים". לאחר חטא העגל, כאשר משה יורד מן ההר, הלוחות מאבדים את קדושתם המקורית – הם נותרים ללא הברית וללא האבנים, עד שמשה משבר אותם. רק לאחר מכן, ה' מצווה עליו לפסל לוחות אבנים כראשונים.

חתן וכלה – שני לוחות הברית

במדרש רבה מובא סוד עצום: כל חתן וכלה הם בחינת שני לוחות הברית. כאשר התורה אומרת "ככלותו לדבר איתו", המילה "ככלותו" נדרשת מלשון כלה. שני הלוחות העליונים שבין שמים וארץ הם סוד החתן והכלה.

רבי נחמן מברסלב מביא בליקוטי מוהר"ן (תורה פ"ו) שכל חתונה של חתן וכלה כשרים היא ממש בחינת מעמד הר סיני. שבעת ימי המשתה הם כנגד העמידה על הר סיני. הריקודים בחתונה אינם ריקודים רגילים – אלו מלאכים שרוקדים. אולם החתונה מתמלא במלאכים, והשמחה היא בחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.

ריח הבשמים של עשרת הדיברות

הספר "מגלה עמוקות" מסביר שכל תפילותיו ותחנוניו של משה רבנו בפרשת ואתחנן היו על החתן והכלה, שמהם יבוא מלך המשיח. רבי נתן מברסלב מוסיף שעיקר השמחה בחתונה היא האמונה שמהזוג הזה יצמח משיח.

בזמן החתונה, העולם כולו מתמלא בבשמים רוחניים, ממש כפי שהיה במתן תורה. הגמרא במסכת שבת אומרת שבשעת מתן תורה, על כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה, התמלא העולם כולו בבשמים. הקב"ה היה צריך להעביר רוח מיוחדת כדי לפנות מקום לריח הבשמים של הדיבור הבא.

כך קורה גם בשבע ברכות: כל יום משבעת הימים מביא עמו בשמים חדשים. מי שזוכה לכך, יכול ממש להריח את הריחות הרוחניים הללו כשיושבים ליד החתן והכלה.

תגובת אומות העולם לדיברות

כאשר הקב"ה אמר "אנוכי ה' אלוקיך", אומות העולם שמעו זאת. בתחילה, הם חשבו שמדובר בעוד אליל הדורש כבוד לעצמו. כשהוא אמר "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" או "שמור את יום השבת", הם עדיין סברו שזהו אל המבקש פולחן בלעדי.

אך כאשר הגיע הדיבור "כבד את אביך ואת אמך", הם הבינו שיש כאן חידוש עצום. בניגוד לעבודה זרה, שבה היו מקריבים את האבות למולך, כאן אלוקים מצווה לכבד אותם. וכאשר שמעו "לא תרצח" ו"לא תגנוב", הגמרא במסכת זבחים אומרת שהם ממש אמרו שירה.

אולם, השמחה שלהם לא החזיקה מעמד. כשהבינו את המשמעות המלאה של "לא תגנוב" ו"לא תרצח", הם נתקפו חרדה. הם לא הבינו כיצד אפשר לחיות בעולם ללא גזל ומלחמות. הם רצו מיד לבלעם הרשע ושאלו אותו האם ה' עומד להחריב את העולם. בלעם הרגיע אותם ואמר להם: > "ה' עוז לעמו יתן" – התורה ניתנה רק לעם ישראל, ואתם יכולים להמשיך בשלכם.

הריח הנצחי של "לא תחמוד"

הספר "בית ישראל" וספרים קדומים נוספים מביאים חידוש נפלא על הדיבור העשירי – "לא תחמוד". בעוד שאת ריח הבשמים של תשעת הדיברות הראשונים הקב"ה העביר כדי לפנות מקום לדיבור הבא, את ריח הבשמים של "לא תחמוד" הוא השאיר לנצח.

ליהודי שהיה בהר סיני אין באמת מציאות של 'לא תחמוד'. כל יהודי, בעומק נשמתו, שמח בחלקו ומסתפק בשלו. ריח הבשמים של דיבור זה נשאר טבוע בנשמות ישראל לעולמי עד.

לשמוע את קולות הר סיני

בזמן החתונה, חוזרים ומהדהדים קולות הר סיני. הגמרא (ברכות ו ע"ב) אומרת: > "כל המשמח חתן וכלה זוכה לחמישה קולות, שנאמר: קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה...".

אדם שהולך לשמח חתן וכלה עובר דרך חמישה קולות אלו, שהם כנגד הקולות של מתן תורה. ה"בית ישראל" מגור היה מקפיד ללכת לכל שמחת שבע ברכות. לעת זקנותו, כשכבר לא יכול היה ללכת, היה מבקש ממי שחזר משבע ברכות לעמוד לידו, כדי שיוכל להריח ממנו את ריח הבשמים של מתן תורה.

הוא היה אומר: "מה זה ביטול תורה? הרי עכשיו שומעים את עשרת הדיברות! נפתחים מוחין חדשים!". מי שמשמח חתן וכלה זוכה שמתגלית לו תורה חדשה, ממש כמו בבוקר מתן תורה שעליו נאמר "ויהי קולות וברקים".

התעלות הנשמות לגן עדן

הגמרא מוסיפה שמי שמשמח חתן וכלה "כאילו הקריב תודה" ו"כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים". המהר"ל מפראג מסביר שקרבן תודה קשור לביטול החמץ והפיכתו למצה, בדומה לחג השבועות ומתן תורה.

בחתונה, כל הגשמיות מתבטלת. החתן והכלה אינם מחפשים גשמיות; הם נמצאים בעולמות עליונים. ה"מגלה עמוקות" מציין שהמילה "חתן" עולה בגימטריה "שחקים" (458). החתן והכלה אינם נמצאים כלל בעולם הזה – נשמותיהם משוטטות בשחקים, בגן עדן מקדם, לפני חטא אדם הראשון.

כפי שמסופר על הבעל שם טוב הקדוש, שגופו היה יכול לשבת ולדבר עם אנשים בעוד נשמתו עלתה להיכלות עליונים או אמרה תיקון חצות במקום אחר – כך הם החתן והכלה. הם עומדים תחת החופה כנשמות טהורות ללא גוף, והעולם כולו מתמלא מחדש בריח הבשמים של גן עדן ומתן תורה.

חלק 1 מתוך 3 — שיעור מס' 151

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2 | חלק 3