סוד מנוחת הנפש: לחיות בבחינת 'אני היום ילדתיך'

שיעור מס' 159 | מוצש"ק פר' נח אור לה' חשון תשנ"ט

התמודדות עם טרדות הפרנסה וקשיי היום-יום דורשת ניתוק מוחלט בסיום יום העבודה. דרך סיפורם של גדולי ישראל שניהלו ממלכות, מתגלה הסוד כיצד להשאיר את הדאגות הגשמיות מאחור ולפנות את הלב ללימוד התורה.

אדם רוצה להיכנס לתוך המים, אל מבצר שכולו מים. המים של הצדיק הם על מי מנוחות, מים עמוקים בלב איש. כל היום יש יצר הרע ומניעות שמתגברים ומתפשטים מאוד, בכלליות ובפרטיות, על כל אחד ואחד. אצל כל אדם יש צרות נוראות ומשונות, עד אשר כשל כוח הסבל ממש. אדם כבר מתמוטט מרוב צרות, ואף על פי כן הוא צריך להחזיק מעמד.

איך עושים זאת? אם האדם ילך עם התורה בבחינת הפסוק:

"בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ"

ברגע שאתה יוצא מהבית, עליך לשכוח את כל הצרות הגשמיות. בין אם אלו צרות מבית, חובות, משפטים על דירות או כל מיני דברים אחרים – תמיד צריך להסיח מהם את הדעת. מגיע הלילה, סגרו את בתי המשפט, סגרו את הבנקים. אדם צריך ללכת רק עם הכלל הזה של 'אני היום ילדתיך', שהשם יתברך יעזור לנו לדלג על הכל.

גאוני עולם שניהלו ממלכות

רבי נחמן מברסלב אמר: "רציתי שיהיה לכם שכל כזה, שבכמה דורות לא היה כזה שכל". גם אם אדם עובד שמונה שעות ביום, הוא יכול לזכות לשכל עצום שלא היה כמותו בעולם. לאורך ההיסטוריה ראינו גאוני עולם שניהלו ממלכות, ובכל זאת שקדו על התורה יומם ולילה.

רבי שמשון ורטהיימר היה שר האוצר ושר הפנים של אוסטריה. הוא ניהל את כל ענייני הממלכה והיה אחראי על כל הכספים של המלחמות. שר הצבא היה שואל אותו אם יוכל להשיג סכומי עתק למלחמה, והוא דאג להכל. וביחד עם זה, הוא למד תורה יומם ולילה וכתב את חידושיו המפורסמים.

באותה תקופה בדיוק חי בעל ה"משנה למלך", שהיה המשנה לסולטן באיסטנבול. הוא היה רוכב על סוס עם חרב מזהב בחוצות העיר, וביחד עם זה ישב ולמד וכתב את ספרו. כך היה גם דון יוסף הנשיא בזמן האר"י הקדוש, וכך היה שמואל הנגיד, שהיה השר הראשי של מלך ספרד. כולם היו גאוני עולם, ידעו את כל הש"ס, הטור, הרמב"ם, רש"י ותוספות בעל פה. שום דבר לא הפריע להם, הם ישבו ולמדו ולא התבלבלו משום דבר. אם אדם צריך לעזור למלך בשביל פרנסתו, הוא עושה זאת רק בשביל הפרנסה ולא יותר.

מי הוא באמת הצאר של רוסיה?

החתם סופר היה אוהב לספר סיפור נפלא על הגאון הקדוש בעל ה"מגלה עמוקות", כדי להראות את גדלותו ואיך הצדיקים הסתכלו על העולם.

הצאר של רוסיה היה נוהג להתחפש ולטייל כאחד האדם בגן הגדול, כדי לשמוע מה העם חושב על המדינה ועל המלכות, ולבדוק אם מישהו מתכנן מרד. פעם אחת, בעת שטייל בגן, ראה את ה"מגלה עמוקות" מטייל שם גם כן. הצאר ניגש אליו, שוחח עמו, ושאל אותו: "מה פרנסת כבודו?"

שאל אותו ה"מגלה עמוקות": "ומה אתה?"

ענה לו הצאר המחופש: "אני מלמד, ומה פרנסת כבודו?"

ה"מגלה עמוקות", שהיה איש סוד ולא פחד מדבר, ענה לו בפשטות: "אני הצאר של רוסיה!"

הוא הסביר לו את עומק כוונתו: "מה, באנו לכאן לעולם להיות הצארים של רוסיה? באנו להתפרנס, לאכול חתיכת לחם בתמימות, בלי חובות של בנקים ובלי לרוץ כל יום להלוואות וגמ"חים. אתה לא אחראי למעשיך ולא צריך לדאוג לפרנס את עצמך, אחרים דואגים לפרנסה שלך."

להתחיל מחדש בכל יום

אדם בא לעולם כדי לשבת וללמוד תורה. בשביל מה הוא מתפרנס? רק כדי שיהיה לו ולילדיו חתיכת לחם לאכול. חוץ מזה לא צריך לעניין אותו כלום. האם הוא כבר יודע ליקוטי מוהר"ן בעל פה? ש"ס בעל פה? שולחן ערוך ורמב"ם בעל פה? זה מה שצריך לעניין אותנו!

מאז חטא אדם הראשון יש גזירה של "בזעת אפיך תאכל לחם". אנשים רצים לבנקים, מכסים צ'קים, מתרוצצים בין גמ"חים. אבל כשאדם גומר את הכל ויוצא מהמשרד או מהעבודה, עליו לזכור: "אני היום ילדתיך". הוא חייב לשכוח את הכל, לדלג על הכל ולהתחיל ללמוד תורה.

גם אם אדם עובד שמונה שעות ביום, נשארות לו עוד שעות רבות לתפילה, להתבודדות וללימוד. זה השכל שהרבי רצה שיהיה לנו, שכל שלא היה כמותו כמה דורות, עד שסוף כל סוף יתגלה כל האמת וכולנו נשוב להשם יתברך באמת.

חלק 2 מתוך 4 — שיעור מס' 159

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3 | חלק 4