סוד התוכחה האמיתית: מדוע צעקות אינן נחשבות לתוכחה?

שיעור מס' 159 | מוצש"ק פר' נח אור לה' חשון תשנ"ט

רבים נוטים לחשוב שתוכחה וחינוך צריכים להיעשות מתוך קפדנות וצעקות. דרך השוואה בין דרכו של נח לדרכו של אברהם אבינו, מתגלה יסוד עמוק במשנתו של רבי נחמן מברסלב: תוכחה אמיתית נעשית רק מתוך קירוב, מאור פנים, ושמחה.

אדם צריך לדעת שיום אחד עלולים לבוא ולהגיד לו שהילד שלו מתנהג לא כראוי בחוץ. ההורה מיד מזדעק: "מדוע? הילד שלי הכי טוב! אין כזה ילד טוב!". אצלך בבית הוא באמת נראה טוב – הוא שותה קולה, אוכל ממתקים, וישן היטב. אבל כשהוא יוצא החוצה, הוא עלול להתחבר לחברה לא טובה.

אני שואל אבות: האם אתה יושב ומדבר עם הילד שלך? הילד בא לחברה ולא יודע כלום על פרשת נח, לא יודע שהיו אדם וחוה. אולי הוא יודע לזהות סוגי מכוניות בחוץ, אבל בפרשת השבוע הוא לא בקיא. במקום שההורים ישתפו פעולה עם המחנכים, פעמים רבות הם מחפים על הילד וטוענים שזו "סתם עלילה" או "עין רעה".

הדרך הנכונה היא לשבת עם הילדים. מפרשת בראשית ועד פרשת משפטים – הכל מלא בסיפורים מרתקים. שבו איתם בשבת, ספרו להם סיפורי מעשיות ומדרשים. אנשים לא יודעים כמה הילדים צמאים לשמוע עוד ועוד סיפורים. ואפילו לא צריך רק לספר להם; אם תשבו איתם, הם כבר יספרו לכם בעצמם חידושים נפלאים ששמעו בתלמוד התורה, חידושים שלא שמעתן אוזן מעולם.

הסתירה בדמותו של נח

בכל הספרים על פרשת השבוע כתוב שנח לא הוכיח את בני דורו. אבל בגמרא (סנהדרין ק"ח ע"ב) מובא בדיוק ההיפך:

"מאי דכתיב לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל? מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם ואומר להם דברים שהם קשים כלפידים".

אם הגמרא מפורשת שהוא כן הוכיח אותם, מדוע כל הספרים אומרים שהוא לא הוכיח? את הסתירה הזו נוכל להבין רק על פי דברי רבינו הקדוש (ליקוטי מוהר"ן, תורה ח').

רבינו מסביר שתוכחה שנאמרת בצעקות, בצורה בוטה וקשה כלפידים – אינה נקראת תוכחה כלל. כשאתה לוקח את הילד שלך וצועק עליו, זה פשוט לא יעזור. צעקות אינן דרך לחנך ואינן דרך להוכיח.

דרכו של אברהם אבינו

כדי להבין מהי תוכחה אמיתית, עלינו להתבונן בדרכו של אברהם אבינו. אברהם קיים את מצוות התוכחה בשלמות. כיצד הוא עשה זאת? הוא נטע אשל. הוא פתח "מסעדות" בבאר שבע ובחברון, מקומות שהיו פתוחים עשרים וארבע שעות ביממה. הוא הורה לתלמידיו לשרת את העוברים והשבים, לתת להם לאכול, לשתות, ולהעניק להם ממתקים בשפע.

לאחר שהאורח סיים לאכול, אברהם היה אומר לו: "נו, תגיד עכשיו שהכל נהיה בדברו! תברך בורא נפשות!". כשהאורח היה מתפלא ושואל: "למי זה שייך? מה זה של ה'? מישהו זרע ונטע את זה!", אברהם היה משיב לו: "אם זה לא של ה', אז בבקשה לשלם על כל הסעודות שאכלת". כשהאורח הבין את המחיר היקר שעליו לשלם, הוא מיהר להסכים: "טוב, זה של ה', זה של ה'".

דרך האוכל, השתייה, מאור הפנים ואפילו דרך חוש הומור, אברהם אבינו הכניס אמונה באנשים.

תוכחה מתוך שמחה

לעומתו, נח הלך והתחיל לצעוק על אנשים. הוא אמר להם דברים קשים כלפידים. אבל צעקות ונזיפות אינן נחשבות לתוכחה. לכן מובא בספרים שנח "לא הוכיח" את דורו. לא כפשוטו שהוא שתק – הרי הגמרא מעידה שהוא דיבר קשות – אלא שדיבור כזה אינו נחשב לתוכחה אמיתית.

זה לא נקרא תוכחה כשאתה צועק על הילד, נוזף בו, או מדבר קשות עם אנשים. תוכחה אמיתית היא כשאתה נותן לאנשים לאכול ולשתות, מספר להם דברים משמחים ומעורר אותם לאמונה ולתשובה מתוך אהבה.

חלק 3 מתוך 4 — שיעור מס' 159

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 | חלק 3 (נוכחי) | חלק 4