סוד הדמעות של תשעה באב: הדרך לשער החמישים ולתחיית המתים

שיעור מס' 604 | שיעור א' - ליל ט' באב תשס"ט

בתשעה באב טמון הכוח להפוך את הקינות לתיקון ולהמשיך את שער החמישים על ידי בכייה אמיתית על צער השכינה. דרך סוד העצם לוז, בחינת לאה ושמירת העיניים של יוסף הצדיק, אנו יכולים לזכות לבניין בית המקדש ולתחיית המתים כהרף עין.

בכל הדורות, כל הפורענויות והשואות באו לעולם כדי לתקן את חטא המרגלים. כעת, על ידי הבכייה שאנו בוכים בתשעה באב, מסביר רבנו הקדוש (בתורה רמ"ז) שאנו יוצאים ממצב של "תיקו" לתיקון. הגמרא פעמים רבות מסיימת סוגיות ב"תיקו", משום שנעלם מאיתנו שער החמישים.

על ידי הקינות והבכיות של תשעה באב, אפשר להגיע לגילוי שער החמישים. האות נ' חסרה במילה "תיקו", כי לאחר שבני ישראל היו כתינוק הבורח מבית הספר והתאוו תאווה, נעלמה מהם האות נ' ונעלם שער החמישים. אותן נוני"ן התהפכו, ואלו הן הנוני"ן ההפוכות בפרשת > "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן", שאותן אנו מתקנים בתשעה באב.

האות נ' של ה"תיקו", שהיא שער החמישים, נהפכה לנ' כפופה – אלו הקינות. אך כאשר נסיים את הקינות עם פיוטים של גאולה, נזכה שהקינות יתהפכו לתיקון, ועל ידי זה תבוא הגאולה השלמה. הכל תלוי עד כמה האדם לוקח את תשעה באב ברצינות, מוריד דמעות באמת ומרגיש את צער החורבן. כפי שאדם מתאבל על ירושלים, כך הוא זוכה לראות בשמחתה.

תיקון חטא המרגלים והמשכת עץ החיים

עיקר העבודה הוא לתקן את חטא המרגלים, שלא רצו להאמין במשה רבנו. כל העניין הוא > "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". גם אם אדם מאמין בה', הוא חייב להאמין שיש משה בכל דור. אם הוא מאמין רק בה' ולא במשה עבדו, הרי שזו אינה אמונה אמיתית – הוא בעצם מאמין בעצמו.

כל הניסיון של המרגלים היה לבדוק אם הם מאמינים במשה, שאמר להם לבדוק > "הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן". הזוהר הקדוש מסביר שמשה רצה שימשיכו את עץ החיים. בתשעה באב, על ידי הקינות והבכיות, אנו ממשיכים את עץ החיים. חטא המרגלים גרם לחורבן בית המקדש, וכל שאלתו של משה "היש בה עץ" לא הייתה אם יש שם עצים גשמיים, הרי כבר נאמר שזו ארץ זבת חלב ודבש. משה רצה שלאחר שהתהפכו הנוני"ן בעקבות חטאי המתאוננים והאספסוף, נחזיר בחזרה את שער הנ', שער הגאולה.

הבכיות של המרגלים היו בכיות של חינם, ובכייה של חינם גורמת להסתר פנים. הקב"ה אמר להם: "אתם בכיתם בכייה של חינם, אני אקבע לכם בכייה לדורות" – ואותו הלילה היה ליל תשעה באב. כעת, על ידי הבכי האמיתי שלנו, מתקיים ה"סלח נא", ומתכפרים לאדם כל עוונותיו מכל הגלגולים.

סוד העצם לוז ובחינת לאה

בתשעה באב מתגלית האמת. כשאדם זוכה לאמת, הוא יוצא מכל התאוות ויכול להביא את הגאולה. איש אמת, מסביר רבנו, הוא מי שעושה את כל המצוות בחדרי חדרים בדיוק כפי שהוא עושה אותן ברבים. הוא מתפלל שמונה עשרה במשך שלוש שעות בינו לבין קונו, ומכוון בכל מילה ובכל אות, בשיא השלמות והדקדוק. כשהכל בא מהאחד, מתוך כוונה של "למען שמו באהבה", נוצר החיבור של רחל ולאה, ודרך ה"לוז" נכנסים לבית אל.

ישנם עשרים ואחד ימים בין י"ז בתמוז לתשעה באב. ימים אלו מסוגלים לזכות לבניין בית המקדש ולתחיית המתים. מי שקם בחצות הלילה, יושב על הארץ ובוכה על החורבן, מתקן את בחינת ה"לוז". התורה חישבה בדיוק 21 ימים, שזהו הזמן הדרוש לגידול אגוז הלוז, המרמז על עצם הלוז ממנה נבנה האדם בתחיית המתים.

הלוז הוא הדרגה של לאה אמנו. אם רוצים להיכנס לבית המקדש, מסביר רבנו בתורה פ"ה, צריכים קודם לתקן את הבחינה של לאה. רחל היא הבחינה התחתונה, והיא נכללת בלאה (רח"ל ראשי תיבות: ר'חל ח'צי ל'אה). בליל הסדר זכינו לבחינה של רחל, אך כעת, דווקא בתשעה באב, אנו זוכים לבחינה של לאה, שדרכה נכנסים לבית המקדש.

הדודאים, הכרובים וקודש הקודשים

מיד לאחר תשעה באב אנו מגיעים ל"שבת נחמו". > "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי" – המילה "נחמו" בגימטריה היא ק"ד, ופעמיים "נחמו" עולה כמניין פעמיים "קדקד". זהו סוד > "וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו", בחינת יוסף הצדיק ומשיח בן יוסף שדרכו תבוא הגאולה. יוסף זכה לשמירת העיניים, ובכך קידש את כל אוויר העולם.

כתוב שלאה הפסידה את הדודאים והרוויחה שבטים, ואילו רחל הפסידה שבטים (יששכר וזבולון) אך הרוויחה דודאים. כיצד רחל, שראתה ברוח הקודש מסוף העולם ועד סופו, ויתרה על שבטים עבור דודאים? מסביר הזוהר הקדוש שהדודאים הללו היו סוד הכרובים של בית המקדש (השרים מטטרו"ן וסנדלפו"ן).

רחל התפללה כל ימיה: > "זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ". השדה הוא שדה ציון, מקום בית המקדש. היא ראתה שלאה לוקחת את רוב חלקי בית המקדש – עזרת נשים, עזרת כוהנים ועזרת ישראל. יהודה קיבל רצועה שנכנסת למזבח, ורחל התחננה שלכל הפחות קודש הקודשים יהיה בחלקה. הדודאים היו סוד ארון הברית והכרובים שיהיו בחלקה של רחל.

כעת, בקינות תשעה באב, אנו מזכירים את הארון והכרובים ובוכים שיחזרו. הארון והכרובים לא נעלמו, הם רק גנוזים מתחת להר הבית. כל הכוונה שלנו בבכיות הנוראות היא שהם יצופו, יעלו ויתיישבו חזרה על אבן השתייה.

שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר: ההמתנה לתחיית המתים

לאה היא "עלמא דאתכסיא" (העולם המכוסה), סוד שער החמישים ועצם הלוז של תחיית המתים. רבנו מסביר בתורה פ"ה, תורה קצרה שכוללת את כל עץ חיים וסודות הגאולה, כיצד מגיעים לבית המקדש ולתחיית המתים. הסוד טמון בפסוק > "שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר", המרמז לעת התחייה.

כדי לזכות לכך, מסביר רבנו בתורה נ"א, עלינו להיזהר שהבכייה על החורבן תהיה נקייה. > "אַל תַּגִּידוּ מַיִם מַיִם" – חס ושלום לא לבכות על צרות פרטיות, על חובות או מחלות, אלא אך ורק על צער השכינה, על חורבן עם ישראל שנמצא בגלות.

הקב"ה רק מחכה לדמעה אחת אמיתית. עשיו בכה שתי דמעות ושליש, ועד היום אנו סובלים מכך. עם דמעה אחת אמיתית על החורבן, אפשר לבטל את הדמעות של עשיו. בכל יום הקב"ה מוריד שתי דמעות לים הגדול, משום שאנחנו לא בוכים כראוי. ההתעוררות מלמעלה קיימת, אך נדרשת התעוררות מלמטה.

שמירת העיניים וקירוב הגאולה

הגאולה תבוא על ידי בחינת יוסף, שזכה לשמירת העיניים ועמד בניסיונות נוראים. העיניים הן הפלא הגדול ביותר בגוף האדם, הן ממש אלוקות – > "עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים". כל אחד צריך להתפלל בזמן הקינות שהעיניים יחזרו לו, שעיני ה' יתלבשו בעיניים שלו, בסוד > "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן".

הזוהר מסביר שהעיניים צריכות להיות נקיות מכל אדמומיות המורה על דין, בסוד > "רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב" – שהעיניים יהיו לבנות כחלב, לובן עליון של רחמים. שלמה המלך זכה לבנות את בית המקדש כי עיניו נהפכו ללובן העליון. כדי לבנות שוב את בית המקדש, עלינו להמשיך את הארת העיניים העליונות.

לשם כך עלינו להתכלל בצדיקים האמיתיים (כדוגמת רבנו, האר"י הקדוש, הבעל שם טוב ויוסף הצדיק), שהם בחינת "זהב טהור" שאין בו שום שמץ פסול. עליהם אנו בוכים בקינות: > "אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב". הצדיקים כבר הכינו את הכל בתפילותיהם, ותפקידנו הוא רק להוציא זאת מהכוח אל הפועל.

כאשר אדם עומד ומתפלל שמונה עשרה, אומר תהילים או לומד תורה בדחילו ורחימו, מילה במילה – עם כל אות מתעוררת נשמה בתשובה. הקב"ה רוצה לבנות את בית המקדש אפילו יותר ממה שאנחנו רוצים, כפי שיותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק. הוא רק מחכה לדמעה אחת אמיתית שלנו. בתשעה באב ניתנת לנו ההזדמנות להוריד דמעות באמת, ועל ידי כך נזכה לבניין בית המקדש ולתחיית המתים כהרף עין.

שיעור מס' 604