סוד הקושיות של אליעזר והיציאה מארור לברוך
שיעור מס' 314 | *יום ה' אור לי"ח תשרי ב' דחוה"מ סוכות תשס"ב - יארצייט רביה"ק
מאמרו של הרב אליעזר ברלנד שליט"א על שליחותו של אליעזר עבד אברהם למצוא זיווג ליצחק. המאמר חושף את ההתמודדות המחשבתית של אליעזר, את הספקות שליוו אותו בכל שלב, וכיצד התגבר עליהם כדי לזכות להיכנס בחייו לגן עדן.
שרה אמנו צחקה, וה' ידע את פשר צחוקה. היא תמהה: "מה אתה נותן לי בן שייפטר לאחר 37 שנה?" (כפי שנרמז במילים "השה לעולה בני", ראשי תיבות הבל). אמר לה הקדוש ברוך הוא: "אני יודע כי צחקת משום שראית ברוח הקודש שחייו של יצחק יקופדו בגיל צעיר, בגיל 37. אבל היפלא מה' דבר? וכי איני יכול להאריך את חייו שיחיה עד מאה ושמונים? הוא יחיה עוד הרבה יותר מאברהם ויעקב".
למצוא פנינה בהר של זבל
בשעה ששלח אברהם את אליעזר להביא את רבקה, נאמר:
"קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ" (תהלים עז, יט).
המילים "קול רעמך בגלגל האירו" הן ראשי תיבות רבקה. רבקה הייתה כולה אור, כמו אבני כדכוד. כשהיא יצאה לשאוב מים, כל המקום האיר כשמש בצהריים, כפי שהאירה שרה אמנו. הצדיק הוא השמש המאירה מסוף העולם ועד סופו, מאיר את כל המחשכים בשכל ובחכמה נפלאה.
אולם אליעזר, עבדו של אברהם, היה שרוי בספקות עצומים. הוא תלש את שערות ראשו, והיה בטוח שרבו טועה. איך ייתכן שאברהם שולח אותו אל משפחתו, אל נחור? נחור היה רוצח, אדם שכל בניו נקראו על שם טבח ורציחה: טבח, גחם ומעכה. אלו שמות המעידים על תאוות רצח – לטבוח, לקטום ולמעוך אנשים.
אליעזר נשלח אל עיר נחור, אל בתואל, מקום המלא בכל התועבות שיש בעולם. ודווקא שם, בתוך הר הזבל הזה, הוא נדרש למצוא פנינה, מרגלית מאירה.
המבחן של האישה המשכלת
הדרך קפצה לקראתו, והוא הגיע לעין המים. שם הוא קבע סימנים: "הטי נא כדך... ואמרה שתה וגם גמליך אשקה". מדוע דווקא סימנים אלו? אליעזר חיפש אישה משכלת. אישה שאין לה שכל לא תוכל לחנך את הילדים, והם עלולים לצאת לתרבות רעה. האישה היא הבית, היא המחנכת העיקרית של הילדים בזמן שהבעל עוסק בתורה.
כאשר רבקה אמרה "אשאב", היא הוכיחה את חכמתה. היא הבחינה מיד שהגמלים רעננים ואינם צמאים כעת, ולכן שאבה רק את המידה המדויקת הנדרשת. היא ניחנה בטוב לב, אך גם בשכל ובהבחנה דקה.
סוד הקליפה של עשו
למרות כל הניסים והאור הגדול שראה, אליעזר המשיך להתמודד עם קושיות. כשאדם חסר אמונה שלמה בצדיק, בכל דקה צצה לו קושיה חדשה.
פתאום הוא רואה רמז נורא: "וכדה על שכמה" – ראשי תיבות עשו. הוא ראה ברוח הקודש שמרבקה עתיד לצאת עשו הרשע. מיד נהיה לו רע על הלב והוא רצה לברוח. "מה, לאברהם יהיה נכד עשו? אני אביא לו אישה שיוולד ממנה עשו?".
אבל התורה מעידה: "והאיש משתאה לה מחריש". רבנו הקדוש מלמד (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, תורה מו) שכאשר באה לאדם קושיה, עליו לצעוק לה': "ריבונו של עולם, תאיר את עיניי! תוציא אותי מהקושיה הזאת!". ברגע שאדם צועק לה', מיד בא התירוץ.
אליעזר החריש והתגבר על הקושיה, ואז התגלה לו סוד עצום. המילה מחריש עולה בגימטריה יעקב ועשו (מחריש = 558, יעקב = 182, עשו = 376). הוא הבין שעשו הוא רק הקליפה של יעקב.
אברהם אבינו סלל דרך חדשה בעולם כשקפץ לכבשן האש. יצחק היה עולה תמימה. מה נשאר ליעקב לעשות? הרי הוא כבר נכד של צדיקים. לכן, ה' נתן ליעקב את ההתמודדות מול עשו, כדי שיסלול דרך חדשה משלו בעבודת ה'. עשו נועד לתת ליעקב את האתגר והשכל להגיע למדרגות הגבוהות ביותר.
הניסיון האחרון: מארור לברוך
אליעזר המשיך להסתכל ברוח הקודש וראה את גלות מצרים, את מתן תורה, ואז – את חטא העגל ושבירת הלוחות. שוב צצה לו קושיה: "ריבונו של עולם, מרבקה יצא עגל? מי צריך את השידוך הזה?".
שוב הוא צעק לה', ושוב התגבר. כתיקון לכך, הוא נתן לרבקה שני צמידים משקל עשרה זהב – כנגד שני הלוחות ועשרת הדיברות, כדי לעורר רחמים שיינתנו לישראל לוחות שניות ביום הכיפורים.
לקראת סיום השליחות, התעוררה הקושיה החזקה מכולן. לבן יצא לקראתו והכריז: "בוא ברוך ה'". המדרש אומר שבכך יצא אליעזר מכלל "ארור" (בהיותו מזרע כנען) ונכנס לכלל "ברוך".
אומר החידושי הרי"ם: באותו רגע חשב אליעזר – "אם אני כבר 'ברוך', מדוע שאקח ליצחק את בתו של בתואל הרשע? עדיף שאתן לו את בתי שלי, שהרי אני כבר צדיק ומבורך!". אך הוא התגבר גם על הקושיה הזו והבין: "אתה יצאת מארור לברוך בזכות ההתמודדות והבלבולים שעברת. גם רבקה צריכה לעבור את התהליך הזה כדי לצאת מארור לברוך".
בזכות עמידתו בכל הניסיונות והקושיות, זכה אליעזר שגופו התקדש. הוא סיים את שליחותו, הביא את רבקה, וזכה להיכנס בחייו, עם גופו ממש, לגן עדן.
חלק 2 מתוך 3 — שיעור מס' 314
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם