סוד הצעקה הפנימית ונצחיותו של הצדיק
שיעור מס' 314 | *יום ה' אור לי"ח תשרי ב' דחוה"מ סוכות תשס"ב - יארצייט רביה"ק
מאמר מעמיק המבאר כיצד הצדיק האמת ממשיך להאיר ולחיות בכל דור ודור, בבחינת \
מיום בריאת העולם, ואפילו לאחר חטאו של אדם הראשון, לא היה תיקון נפלא ובתכלית השלמות כמו התיקון של רבינו הקדוש. על ידי התורה והתפילה, הוא מתקן את חטא עץ הדעת ופועל תיקון נפלא בכל העולמות.
הפסוק אומר:
"אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד".
מסביר התיקוני זוהר על הפסוק "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ", שהאדמה פוערת את פיה ובולעת את הפגמים של האדם החוטא, והיא גורמת לו למעוד. אך על ידי "כִּי בָא מוֹעֵד", המועד נהפך למועד של תיקון. המילה "תרחם" עולה בדיוק בגימטריה "נחמן נתן". נחמן ונתן הם המרחמים באמת, הם אלו שהופכים את העוונות לזכויות.
שיר נעימות נצח
על כך נאמר הפסוק:
"מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה".
ראשי התיבות של מילים אלו הם משה ומשיח. רבינו הוא נשמת משיח, ואם היינו זוכים, הוא היה מתגלה. רבינו זכה לאחוז בכיסא השכינה, הכיסא הנורא שבו נמצאים כל הניגונים וכל השירים. על ידי הניגון שמתנגן שם, תופרים בגדים ללבנה כדי שתשיר שיר של נעימות נצח.
רבינו אמר שאם היינו זוכים ללמוד את הספר "ליקוטי מוהר"ן" עם השיר והניגון הראוי לו, הכל היה נראה אחרת. כיום ישנם "פרופסורים" לליקוטי מוהר"ן, אבל הרבי רוצה שיר וניגון, הוא רוצה את הלב והנשמה.
קול דממה דקה: צעקה וריקוד ללא תנועה
מובא בשם רבינו שאמר: מתי יש לי התבודדות באמת? דווקא כאשר כל העולם עומדים סביבי ואני יושב בתוכם. אדם יכול להתבודד גם כשהוא מוקף באנשים. הוא יכול לצעוק בקול דממה דקה, קול שנשמע מסוף העולם ועד סופו, מבלי שאף אחד ישמע.
רבינו היה צועק מסוף העולם ועד סופו בלי שאף אחד ישמע. הוא גילה לנו שהעיקר זו הצעקה. צעקה יכולה להיות כזו שכל הגוף זועק ממנה, אך היא נעשית בקול דממה דקה, וכל האנשים מסביב לא ישמעו אותה כלל.
וכפי שאפשר לצעוק בשקט, כך אפשר גם לרקוד. אדם יכול לשבת בתוך קהל של אנשים, ובלבו לרקוד ריקוד נפלא מאוד. רבינו היה רוקד בלי דיבורים ובלי מילים, צועק בלי מילים ומנגן בלי מילים, והיו שומעים את הריקוד שלו בכל העולם.
רבינו היה שר ורוקד בלי הפסק, עשרים וארבע שעות ביממה. הוא רקד במחשבה מרוב שמחה שהוא נושם, מרוב שמחה שהוא חי. הוא רקד כמו כלי זמר של חתונה, ואחר כך דיבר וגילה לנו את הסוד הזה: אתה יכול לעמוד בין אנשים ולצעוק בקול דממה דקה מסוף העולם ועד סופו.
השמש המאירה תמיד: הצדיק חי וקיים
רבינו אמר: "השגתי יחידה בתכלית מעלה עליונה". מכיוון שנשמת משה רבנו מתעברת בכל דור ודור, היא התעברה גם בו.
הזוהר הקדוש (פרשת וילך, דף רפ"ד עמוד א') מסביר את הפסוק:
"הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם".
הצדיק, ברגע שהוא שוכב ונפטר מן העולם, הוא לא באמת מת – הוא מיד קם! הוא חי וקיים. הקדוש ברוך הוא אומר למשה: אתה חי וקיים תמיד. כמו השמש, שאפילו כשהיא שוקעת ומסתתרת, היא ממשיכה להאיר לירח. כך הצדיק, גם לאחר הסתלקותו, ממשיך להאיר לתלמידיו ולעולם כולו.
זו הייתה הטעות של המרגלים. הם חשבו שמשה רבנו יכול למות כפשוטו, ולכן רצו לעכב את הכניסה לארץ כדי להשאירו בחיים. הם לא הבינו שמשה לא יכול למות; הוא מתעבר בכל הצדיקים שבכל דור ודור. הצדיק לעולם לא מסתלק. ברגע שהוא שוכב, הוא מיד קם. "שבע יפול צדיק וקם" – אין ייאוש בעולם כלל, מיד קמים.
זהו החידוש הנורא של הזוהר הקדוש. חז"ל אומרים שהמילה "וקם" בפסוק זה היא אחד מחמישה מקראות שאין להם הכרע בתורה – לא ברור אם היא שייכת לחלק הראשון של הפסוק ("הנך שוכב עם אבותיך וקם") או לחלק השני ("וקם העם הזה"). אך הזוהר מכריע: "וקם" מתייחס למשה רבנו. אתה מיד קם, אתה חי וקיים לעד, וממשיך להנהיג את ישראל מתוכנו ממש.
חלק 1 מתוך 3 — שיעור מס' 314
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם