לקראת יום כיפור: סוד עשרה הרוגי מלכות וכפרת מכירת יוסף

שיעור מס' 437 | יום א' פר' ואתחנן ט' באב תשס"ה.

ביום הכיפורים אנו קוראים את הקינה הנוראה על עשרה הרוגי מלכות. מאמר זה חושף כיצד מסירות נפשם מכפרת על חטא מכירת יוסף בכל דור, את סוד ההתבודדות שהפכה את האש עבור רבי חנינא בן תרדיון לטל צונן, ואת הכוח להמתיק את כל הגזירות.

אנו עומדים לומר את הקינה הנוראה מכל הקינות, קינת "עשרה הרוגי מלכות". הגמרא במסכת עבודה זרה והזוהר הקדוש מתארים את הרגעים שבהם נלקחו עשרה צדיקים אלו להריגה. כאשר נודע להם על הגזירה, הם עלו למעלה בסילודין ושאלו את פי ה'. הם עשו שעת התבודדות, כי כאשר אדם עושה שעת התבודדות בכל יום, הוא יכול להגיע לדרגה של נבואה.

המדרש ב"פרקי היכלות" מתאר את כל העינויים שעברו עשרה הרוגי מלכות. ברגע שראובן ראה שיוסף איננו, הוא זעק:

"הילד איננו ואני אנה אני בא"

באותו רגע הוא ידע ברוח קודשו שעכשיו יצטרכו עשרה בנים, עשרת הצדיקים הגדולים ביותר, לבוא בכל דור ודור ולהיהרג כדי לכפר על כך. בכל דור ודור ישנם עשרה הרוגי מלכות. רבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה אומר שגם אלו שנהרגו באומן היו בבחינת עשרה הרוגי מלכות.

עד שיבוא מלך המשיח, אנו עדיין מכפרים על מכירת יוסף, על כך שזרקו אותו לבור ועינו אותו במצרים במשך שתים עשרה שנים בבית הסוהר, כפי שכתוב:

"עינו בכבל רגלו ברזל באה נפשו"

כפי שלקחו את יוסף מעמק דותן למצרים במכות אכזריות ושברו את עצמותיו בעודו צועק ובוכה, כך בכל דור ודור לוקחים את עם ישראל ברכבות מוות ובעינויים נוראים למחנות השמדה. כל זאת, משום שעדיין לא כיפרנו על מה שעשינו ליוסף.

זעקת השמש ונקמת דם ישראל

האר"י הקדוש מסביר את זעקתו של ראובן "אני אנה אני בא". המילה "אני" מרמזת ל"א-ל נקמות ה'", והמילה "אנה" מרמזת ל"א-ל נקמות הופיע". ראובן ראה שהוא לא הצליח להציל את יוסף, והבין שבכל דור יילקחו צדיקים ויעברו את כל העינויים שבעולם. לכן, אומר הזוהר הקדוש, כאשר אנו אומרים בתפילה "א-ל נקמות ה' א-ל נקמות הופיע", עלינו לכוון על עשרה הרוגי מלכות.

האר"י הקדוש מגלה סוד נורא על הפסוק "הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו". השמש אינה רוצה לזרוח עד שינקמו את דם ישראל השפוך. השמש לא זורחת באמת, זה רק דמיון, עד שיורים בה רמחים וחניתות של ברזל, כפי שכתוב בחבקוק:

"שמש ירח עמד זבולה לאור חיציך יהלכו לנוגה ברק חניתך"

השמש צועקת בכל יום, ושירתה לפני הנץ החמה היא "הודו לה' קראו בשמו". לכן, מי שאינו רואה בכל יום ניסים ונפלאות חדשים, עליו נאמר:

"ופועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו"

להרגיש את ה' בכל רגע

יהודי שקורא קריאת שמע בלי תפילין מעיד עדות שקר. אם אדם צועק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ללא תפילין, הוא אינו יודע באמת מהו "ה' אחד". יהודי שמאחר את זמן קריאת שמע, מראה שאינו חש את מציאות ה' בעולם; הוא מרגיש רק את גופו ואת "כוחי ועוצם ידי". לו היה חש שיש ה', היה קופץ ממיטתו לצעוק "הודו לה' קראו בשמו", והיה רואה בכל יום ניסים ונפלאות חדשים.

שורש החורבן: מלחמת אחים

המלחמות והצרות הפוקדות אותנו, מקורן בשנאת חינם ובמלחמות אחים. כבר מזמן בריאת העולם קין והבל רבו על ארץ ישראל ועל מקום המקדש, ועד למלחמתם של האחים הורקנוס ואריסטובלוס שהביאה את פומפיוס והרומאים לירושלים. בזמירות שבת אנו שרים:

"נסגרתי לאדום ביד רעי מדני"

אנשים שרים זאת ולא מבינים שהם מזכירים את החורבן שהתחיל בגלל "רעי מדני" – אחים שלא יכלו להסתדר זה עם זה. כל עוד משיח לא מגיע ולא כופר חטא מכירת יוסף, אנו עלולים לעמוד בפני גזירות קשות, גירוש יהודים מארצם ועקירת ישיבות ובתי כנסת, שהם מבצרי היהדות.

המילה "בראשית" מרמזת על כל השואות והגזירות עד סוף הדורות, כולל שנות תש"א ותש"ב, וכן מרמזת על "ראש בית" – כי הצרות באות כשלא מאמינים שיש מנהיג וראש לבית, ואז אחים נלחמים זה בזה.

למסור את הנפש באהבה

כאשר אנו אומרים בקינות על עשרה הרוגי מלכות, עלינו לדעת שאין דבר גדול יותר מלמות על קידוש ה'. כשאדם רואה שבאים להרוג יהודים, עליו להיות מוכן לרוץ אל החרב ולמסור את נפשו בשמחה.

כך עשה האדמו"ר רבי אברהם אלימלך מקרלין. הוא הגיע לארץ ישראל שלושים יום לפני פרוץ השואה, הלך לקברי צדיקים וזעק שעומדת להתרחש שואה נוראה. למרות שיכול היה להישאר בארץ ולהינצל, הוא בחר לעלות על האוניה ולחזור לאירופה. הוא חילק את בגדיו, את השטריימל שלו ואת מקל הכסף כדי שלא ייפלו בידי הנאצים, ואמר: "אני הולך להיהרג עם האחים שלי, אינני משאיר את האחים שלי לבד".

האש שהפכה לטל צונן

אפשר להמתיק את כל הגזירות הקשות דרך אמירת הקינה של עשרה הרוגי מלכות בכוונה. עשרה הרוגי מלכות כיפרו על כל הדורות. ביום הכיפורים, כשאומרים קינה זו בשעות אחר הצהריים, רבים כבר עייפים ונרדמים. אך דווקא אז צריך לקום ולצעוק, לבכות בכייה נוראה, כי עם הקינה הזו אפשר להמתיק את הכל.

סוד ההמתקה מתגלה בסיפורו של רבי חנינא בן תרדיון. מקובל ממהר"ם מרוטנבורג, שמי שהולך ברצון ובשמחה למסור את נפשו על קידוש ה', מובטח לו שלא ירגיש שום כאב. כאשר זרקו את רבי חנינא בן תרדיון לתוך האש, לא רק שהיא לא שרפה אותו, אלא היא נסוגה לאחור. נוצר חלל בתוך האש, והוא ישב שם כאילו היה בתוך מקרר.

התליין, קסטנר, עמד בבהלה ולא הבין מה קורה. הוא שאל: "למה האש לא שורפת אותך?". ענה לו רבי חנינא: "האש לא תשרוף אותי עד שלא אתן לה רשות. דווקא קר לי, אולי יש לך סוודר?". התליין הוסיף חבילי זמורות, שמן ובנזין, הלהבות עלו עד שכמעט שרפו את התליין עצמו מרוב חום, אך רבי חנינא ישב בתוך בועה צוננת.

אמר לו רבי חנינא: "עוד לא עשיתי היום שעת התבודדות. קודם תן לי לעשות שעת התבודדות, ואחר כך אגיד לך אם אתה יכול לשרוף אותי". התליין השתגע. הוא התחיל להבין שלא הרומאים שולטים ביהודים, אלא הצדיקים שולטים ברומא. התליין עצמו עשה שעת התבודדות, התהפך מוחו, והוא הגיע לדרגת נבואה. הוא הבין שכל ההריגות הן כפרה על מכירת יוסף, והחליט: "אני רוצה להישרף יחד איתך, אתה מבטיח לי חיי עולם הבא?". ענה לו רבי חנינא שכן, ומיד יצאה בת קול ואמרה: "רבי חנינא בן תרדיון וקסטנרי מזומנים לחיי העולם הבא".

לכן, כאשר אנו קוראים את הקינה על עשרה הרוגי מלכות ביום הכיפורים, גם אם אנו עייפים, עלינו לזכור את כוחה העצום של מסירות הנפש וההתבודדות, ולכוון להמתיק את כל הדינים מעל עם ישראל.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 437

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2